איך אוכלים סרדינים מקופסה?

[מיכי 10]

כן, מיכאל, זה באמת מצחיק, אבל בעוד שהעצמות בסרדינים

בכלל לא מפריעות לי, את הקשקשים אני רואה ומרגישה בחיך, ולא נעים להתבטא כך, אבל מגעיל אותי לאכול עם הקשקשים. בעיני הם חלק שאינו מתמזג עם הדגיגים, ולגמרי הכרחי להסיר אותם באופן מושלם לפני שכובשים את הסרדינים.

מה שהנכד שלך ביקש, זה באמת מצחיק וחמוד. מאד!

גם הילדים שלי, כשהיו קטנים, לא הסכימו לאכול סברס, גואיבות ורימונים, בגלל הגרעינים שבהם. אחת הבנות שלי נרתעת עד היום מאכילת גואיבות וסברס.
בעוד שאני אוהבת ונהנית מאד מכל אלה.
רק חרצנים של ענבים מפריעים לי.

 

[RobertD2]

היום הצלחתי לגרד את הקשקשים בעדינות בעזרת סכין משוננת

 

[מיכי 10]

יופי. הכי טוב כך!

 

[מיכאל לנג]

ילדים ואוכל

יש והם מאוד בררנים בכל הקשור לנראות ומרקמים. פשוט מסרבים להכניס לפה.
פעם הלכתי איתו (רק שננו) לרומני (קפה גלידה יונק בקיבוץ גלויות בחיפה), והוא ביקש סטייק.
הגיע הסטייק, וחתכתי לו חתיכות...אור הסתכל על הנתח ואמר לי: אני לא רוצה את השחור (פסי החריכה מהגריל, על הבשר). אז הפכתי לו את הנתכים וזה עבד קצת, עד שהוא עלה על זה.
לימים (אולי חודש אחרי) הלכנו שוב, וכששאלתי אותו מה הוא רוצה לאכול, וענה: סטייק, אמרתי לו שהוא צריך לאכול הכל, גם אם יש פס שחור. והוא אמר בסדר ואכל.
הבאתי לו קרם ערמונים (הכנתי לבד) והוא התלהב. אבל לא היה לו טעים. אז הוא אכל בקצה הכפית אבל לא אמר שלא טעים לו, רק כדי לא לפגוע בי. ככה הוא...
לעומת זאת, הוא מאוד אוהב סברינה. אז הלכנו (שוב רק שננו, שעת איכות ביחד),
לבית קפה שיש בו עוגות. הוא בחר משהו עם שוקולד ואני לקחתי סברינה.
אנחנו קוראים לזה בצחוק: סבא רינה.
אז הילד שואל אותי בתמימות: סבא, אפשר לטעום מהעוגה שלך? כן עניתי, והוא חיסל אותה. לא הפרעתי לו. הוא כל כך נהנה. גם כי "מים גנובים ימתקו" וגם כי הוא מאוד אוהב את העוגה.
אני משתדל למצוא לו פטל (טרי או קפוא) ולהביא לו. גם תות הוא אוהב. ומנגו.
זה הגיע לכך שאמרתי לו שאני "סבא פטל" ובפורים האחרון הוא ביקש להתחפש לפטל!
מאז הריחוק החברתי, לא נפגשנו ממש, וזה מאוד חסר לי. הילד הזה מצליח להחזיר אותי לילדות שלי, והוא באמת ילד נפלא. הוא בן 4 וקצת, והוא ממש חתיך

.

 

[מיכי 10]

יופי של סיפור, מיכאל. נהניתי לקרוא!

אם אתם גרים באותה עיר, יש אפשרות לפגישה/לא פגישה, בתנאִי שהוריו יסבירו לו שאסור לו להתקרב אליך מדַי:
שאם אתה נוהג, תגיע לחניה ליד הבית שלהם. תישאר בתוך המכונית עם מסכה, והוא עם הוריו יעמדו במרחק 2 מ' מהמכונית ותשוחחו. תוכל אפילו לצלם אותו/אותם. זה לא כמו מפגש אמיתי, ובכל זאת יותר טוב מכלום. (מהניסיון שלי עם שניים מנכדיי).

 

[מיכאל לנג]

עכשיו חזרתי משם

הילד מבין, הסבירו לו והוא מקבל את זה. אחותו בת ה-15 חודש פחות. הריחוק העליב אותה והחא די בכתה.
עכשיו חזרתי משם. הלכנו לפינת חמד בכרמל שיש בו מעין גן משחקים תוצרת עצמית ובנו משטח על עץ עם סולם ומעקה. הנכד אוהב לעלות לשם.
בדרך, עוד מצאנו עץ שסק והוא קטף כמה ואכל. גם זיהינו עץ תות שהפרי שלו עדין לא הבשיל. היה באמת נפלא. כבר שכחתי כמה עונג להיות בחברתו.
הזכרתי לו נשכחות והוא התמוגג. כמובן שהוא אמר לי: סבא, אתה יודע מה?
מה שאלתי בתמימות (אני מכיר את התשובה). אז ענה: אני אוהב אותך

.

 

[מיכי 10]

איזה נכד חמוד

אנחנו עדיין לא מרשים לעצמנו מפגשים כאלה, מה גם שהבן והבת היותר גדולים שלי, גרים ממש רחוק ממני, במרחק של כ-60 ק"מ הבן, ובמרחק 85 ק"מ הבת.
לעומת זאת, הצעירה גרה במרחק כ-15 ק"מ ממני, ולעיר שלה הייתי חייבת להגיע בגלל טיפול שיניים דחוף. אז קפצתי לראות אותה ואת משפחתה ממרחק.

 

[מיכאל לנג]

קחי את הזמן, תתאמי עם הילדים ולכי לבקר את הנכדים

התחושה והתרוממות הרוח, לא תסולע בפז.
כמובן, לשמור על הריחוק, אבל לא לוותר.
קחי את הכי טוב שיש, ועד שיתאפשר נסתפק בזה.

 

[מיכי 10]

כן, אבל אני נשמעת להנחיות, אז ממתינה עוד קצת, שיהיה מותר

לנסוע ממקום למקום בארץ.
ובינתיים אנחנו, כל המשפחה, שומרים היטב על קשר דרך הטלפונים, שיחות וואטסאפ ומפגשי "זום", עם כל אחד באשר הוא - עובד,לומד, בבית או בחוץ או בצבא. וגם שולחים תמונות, כמובן.
ובמשפחה המורחבת גם מקבלים שיעורים בנושאים שונים דרך "זום". וכך גם נשמרים הקשרים עם החברים.

 

[מיכאל לנג]

אני לא חושב שהבנת את הוראות משרד הבריאות נכון

אין איסור לעבור בין ערים. זה היה נכון לפסח (ליל הסדר וחג שני) ועכשיו ליום העצמאות. בשמירת ההוראות של ריחוק חברתי, זה מספיק.
והנה לך דוגמה:

 

[מיכי 10]

אה, אתה בטוח? כלומר, היום כבר מותר לעבור מעיר לעיר?

כן, גם אני קיבלתי את הבדיחה הזאת, ועוד רבות מצחיקות. אנשים נעשים יצירתיים בתקופות משבר, וזה נחמד. כי באמת "הצחוק יפה לבריאות".

בדיוק התקשרתי קודם אל בתי הצעירה, כדי לקבוע מפגש איתה ועם משפחתה. כיוון שמחר עלי שוב להגיע אל רופא השיניים בעיר שלהם. אז יום הזיכרון הוא כמובן לא העיתוי שהייתי בוחרת לכך. אבל אנחנו לא חוגגים, כמובן, אלא רק רוצים להיפגש מעט, במסגרת ההנחיות של משרד הבריאות - שמירת מרחק, כפפות ומסכות.

 

[מיכאל לנג]

כל אחד ע"פ שיקול דעתו

חוסר הקרבה גם כך קשה לי, גם עם בנותי וגם עם נכדי. ננסה להוציא את המירב.
מההתנסות היום (פעם ראשונה אחרי חודשיים) זה ממלא באנרגיות.
אין לזה תחליף.

 

[מיכי 10]

נכון וברור.

אך כיוון שאני משתייכת לכמה קבוצות סיכון, אסרו עלי הילדים לצאת מהבית שלא לצורך, ובמיוחד לא להיכנס לחנויות, לסופרים או לקופ"ח.
אני יוצאת רק לטיולי אוורור וצילום פרחים ועצים, ולהביא עיתונים.

בינתיים נאלצתי להגיע אל רופא השיניים, ופעם גם לקופ"ח, אל רופאת העיניים. אבל רק כי לא היתה לי ברירה.
את הקניות אני עושה אונליין. בתי הצעירה וחתני הביאו לי כל אחד בפעם אחרת תרופות. גיסי הביא לי כל מיני פינוקים שהכינה לי אחותי + זר של צבעונים תרבותיים לכבוד פסח. ושכנה הביאה לי לחג הראשון של פסח שתי מנות מאוכל שהיא הכינה.

והבן שלי הביא לי הרבה תבניות עם המון אוכל מגוון שהוא ואשתו בישלו עבורי, ועוגה שאחת מהילדים שלהם אפתה.

בקיצור, פינקו אותי מכל הכיוונים, והכל נחמד. אז פגשתי עד עתה רק אחדים מבני משפחתי, אבל כאמור, מחר אני מתכננת לפגוש שוב את בתי הצעירה ואת בני משפחתה, ואולי גם לקטוף שוב חרציות ליד הבית שלהם, אם יש עדיין.

 

[אבי בן 1231]

להכין פטל או תות מסוכר זה מאוד פשוט אך

עשיר בסוכר ובוודאי שאינו מומלץ לסוכרתיים.
לוקחים כמות גדולה של הפרי, שלם ומנוקה היטב, מכניסים לצנצנת זכוכית עד המרכז בערך ואת שאר החלל ממלאים בסוכר, למקרר וכעבור כמה ימים יש מעדן שקשה להפסיק לזלול ממנו.

 

[חייבתלהגיב]

פעם אכלתי משהו כמו 8 סברסים ביום אחד.

ואחר כך התפתלתי מכאבי בטן. הגרעינים האלה הם לא צחוק. מובן שלא הפסקתי לאכול סברס מאז, אבל בכמות מתונה יותר.

 

[מיכאל לנג]

סברס

אני אוהב אותם קרים. נסי ללגום עם זה קצת יין. משהוא קסום קורה שם עם הגברת טעמים...

 

[חייבתלהגיב]

איזה יין?

תודה, אני מאוד אוהבת סברס.

 

[מיכאל לנג]

לבן עדיף

אבל גם אדום יתאים. אני שותה יבש...

 

[חייבתלהגיב]

תודה

 

[פונדיצ'רי]

כמובן זו עדיין לא העונה

אבל בכל פעם שאני רואה שיח סברס בצידי הדרך, מלא בפרי כתום ובשל שלא נאסף, אני מתכננת לצאת לקטיף עם מקל וקופסה. כמובן שזה לא מתממש אפפעם ואני פשוט קונה בסופר. זכורים לי היטב מכאובי הקוצים בשפתיים ובאצבעות.