אני לא רוצה ללחוץ עליה, אבל נראה ש

[apk]

אני לא רוצה ללחוץ עליה, אבל נראה ש

אני לא רוצה ללחוץ עליה, אבל נראה ש
שירילי בסופו של דבר מרוצה מאוד אם אני כן לוחצת עליה. אבל אני עדיין לא רוצה ללחוץ. אני רוצה שהיא תעשה את הדברים שגורמים לה גאווה, שמחה ואושר, אבל בלי שאני אלחץ עליה. אני כמובן לא מדברת על הדברים שכל ילד סביר בגילה אמור לעשות. זה אם עדיין לא הייתה עושה יתכן שלא הייתה לי בעיה ללחוץ. אני מדברת על הדברים בהם היא הרבה הרבה מעבר. הענין הוא כזה. אולי אתם זוכרים שהיא קוראת לפחות מגיל שנתיים ו-8 (אז גילינו את זה) ומקלידה תשובות במחשב בעצמה (תחילה זה היה תוך שימוש ביד שלי וכעת באופן עצמאי לחלוטין). מחר היא בת 3 ורבע והיא כבר מדברת בסדר גמור, אבל לא מוכנה לקרוא בקול ולענות בקול על השאלות, אבל בקבקריאה בלב והקלדת תשובות אין לה בעיה. אז אני כותבת לה שאלות בתחומים שונים ותרגילי חשבון (כבר הגענו לגבול ה-100 אלף), וכאן מתחילה הבעיה. כשאני מציעה לה לבוא לענות על השאלות ולפתור את התרגילים היא די מסרבת. באופן טבעי הייתם נוטים לעזוב את זה. נכון? אז גם אני חשבתי ככה. אבל ... משהו גרם לי להרגיש שהיא לא רוצה שאוותר, אז אני ממשיכה ללחוץ ובסוף היא "נכנעת", ואז אני מורה לענות על שתי שאלות או שני תרגילים בלבד ומעבר לזה להמשיך רק אם היא רוצה. אבל אז זה מתפרץ והיא עונה לפחות על 10 ומתמוגגת מאושר. כלומר, היא כן רוצה לעשות את זה, אבל לא מוכנה לעשות בלי הלחץ שלי. אז אני לא יודעת מה לעשות. ללחוץ עליה ולהפך להיות כמו כל ההורים הלחצנים (אבל אז להבטיח את האושר שלה) או לעזוב אותה ובסופו של דבר למנוע ממנה את האושר שבצוע המטלות הללו גורם לה? או שאולי יש דרך אחרת לגרום לה לבצע את המטלות ולהפך למאושרת מבלי שאצטרך ללחוץ עליה? חוץ מזה, איך אני יכולה לגרום לה לענות על השאלות גם בדבור ולא רק בהקלדה, עכשיו כשהיא כבר מדברת שוטף. הרי אם היא כבר מדברת בסדר, ואם היא יודעת לכתוב משהו, אין סיבה אמיתית שלא תוכל לאמר אותו. לא ככה? ברור לי שאם היא תסכים לענות גם בדבור, ו/או שתכתוב גם ידנית בלי להעזר ביד שלי, הרבה בעיות בהן נתקלנו בשנה האחרונה לא תופענה שוב.

 

[apk]

ואולי יש לכם גם פתרון לענין טכני

אני לא רוצה ללחוץ עליה, אבל נראה ש
שירילי בסופו של דבר מרוצה מאוד אם אני כן לוחצת עליה. אבל אני עדיין לא רוצה ללחוץ. אני רוצה שהיא תעשה את הדברים שגורמים לה גאווה, שמחה ואושר, אבל בלי שאני אלחץ עליה. אני כמובן לא מדברת על הדברים שכל ילד סביר בגילה אמור לעשות. זה אם עדיין לא הייתה עושה יתכן שלא הייתה לי בעיה ללחוץ. אני מדברת על הדברים בהם היא הרבה הרבה מעבר. הענין הוא כזה. אולי אתם זוכרים שהיא קוראת לפחות מגיל שנתיים ו-8 (אז גילינו את זה) ומקלידה תשובות במחשב בעצמה (תחילה זה היה תוך שימוש ביד שלי וכעת באופן עצמאי לחלוטין). מחר היא בת 3 ורבע והיא כבר מדברת בסדר גמור, אבל לא מוכנה לקרוא בקול ולענות בקול על השאלות, אבל בקבקריאה בלב והקלדת תשובות אין לה בעיה. אז אני כותבת לה שאלות בתחומים שונים ותרגילי חשבון (כבר הגענו לגבול ה-100 אלף), וכאן מתחילה הבעיה. כשאני מציעה לה לבוא לענות על השאלות ולפתור את התרגילים היא די מסרבת. באופן טבעי הייתם נוטים לעזוב את זה. נכון? אז גם אני חשבתי ככה. אבל ... משהו גרם לי להרגיש שהיא לא רוצה שאוותר, אז אני ממשיכה ללחוץ ובסוף היא "נכנעת", ואז אני מורה לענות על שתי שאלות או שני תרגילים בלבד ומעבר לזה להמשיך רק אם היא רוצה. אבל אז זה מתפרץ והיא עונה לפחות על 10 ומתמוגגת מאושר. כלומר, היא כן רוצה לעשות את זה, אבל לא מוכנה לעשות בלי הלחץ שלי. אז אני לא יודעת מה לעשות. ללחוץ עליה ולהפך להיות כמו כל ההורים הלחצנים (אבל אז להבטיח את האושר שלה) או לעזוב אותה ובסופו של דבר למנוע ממנה את האושר שבצוע המטלות הללו גורם לה? או שאולי יש דרך אחרת לגרום לה לבצע את המטלות ולהפך למאושרת מבלי שאצטרך ללחוץ עליה? חוץ מזה, איך אני יכולה לגרום לה לענות על השאלות גם בדבור ולא רק בהקלדה, עכשיו כשהיא כבר מדברת שוטף. הרי אם היא כבר מדברת בסדר, ואם היא יודעת לכתוב משהו, אין סיבה אמיתית שלא תוכל לאמר אותו. לא ככה? ברור לי שאם היא תסכים לענות גם בדבור, ו/או שתכתוב גם ידנית בלי להעזר ביד שלי, הרבה בעיות בהן נתקלנו בשנה האחרונה לא תופענה שוב.

ואולי יש לכם גם פתרון לענין טכני
עד עכשיו עשינו רק תרגילי חשבון במאוזן (מה לעשות הכל הצליחה לפתור בראש תוך שברירי שניות), אבל היום מצאתי צורך להראות לה פתרון במאונך, אבל במחשב. כידוע במאוזן כותבים את התשובה רגיל (משמאל לימין) אבל במאונך מתחילים מהספרה הימנית בפתרון, ואילו במחשב מספרים נכתבים רק משמאל לימין. אז איך פותרים תרגילי חשבון במחשב במאונך?

 

[apk]

לתוספת הזאת אפשר לא להתיחס

ואולי יש לכם גם פתרון לענין טכני
עד עכשיו עשינו רק תרגילי חשבון במאוזן (מה לעשות הכל הצליחה לפתור בראש תוך שברירי שניות), אבל היום מצאתי צורך להראות לה פתרון במאונך, אבל במחשב. כידוע במאוזן כותבים את התשובה רגיל (משמאל לימין) אבל במאונך מתחילים מהספרה הימנית בפתרון, ואילו במחשב מספרים נכתבים רק משמאל לימין. אז איך פותרים תרגילי חשבון במחשב במאונך?

לתוספת הזאת אפשר לא להתיחס
בזכות נועה הבנתי שלא כדאי ללמד את שירילי חשבון מאונך

 

[מורטון תומפסון]

איך מלמדים ספירה כמותית ?

לתוספת הזאת אפשר לא להתיחס
בזכות נועה הבנתי שלא כדאי ללמד את שירילי חשבון מאונך

איך מלמדים ספירה כמותית ?
נכון, גם אני מסכימה שלא כדאי ללמד את השיטה הטכנית של חשבון במאונך אבל מאוד הייתי רוצה לשמוע רעיונות איך ממחישים מבחינה כמותית תרגיל חיבור בלי השיטה הזאת ?

 

[נועה לביא]

אמנם זה לא מגיע ל100,000

איך מלמדים ספירה כמותית ?
נכון, גם אני מסכימה שלא כדאי ללמד את השיטה הטכנית של חשבון במאונך אבל מאוד הייתי רוצה לשמוע רעיונות איך ממחישים מבחינה כמותית תרגיל חיבור בלי השיטה הזאת ?

אמנם זה לא מגיע ל100,000
(טוב נו, תלוי מי

), אבל, כשאני יושבת לפעמים עם אחותי על חשבון אנחנו משחקות עם הגולות (מהעבר גדוש התהילה שלי ובעצם, עוד מעברו של אבא שלי...). כמובן שכל חפץ אחר (אולי גם וירטואליים) יכול להיות באותו המקום. העיקר - להראות כמות, לאו דווקא מספר.

 

[apk]

אני מאמינה ש...

איך מלמדים ספירה כמותית ?
נכון, גם אני מסכימה שלא כדאי ללמד את השיטה הטכנית של חשבון במאונך אבל מאוד הייתי רוצה לשמוע רעיונות איך ממחישים מבחינה כמותית תרגיל חיבור בלי השיטה הזאת ?

אני מאמינה ש...
גם לנו המבוגרים קשה להעריך כמויות בצורה מוחשית מדוייקת, אבל קל לנו להבין שמספר מסוים גדול בקצת ממספר אחר ואילו מספר אחר גדול בהרבה מאוד. אז כששירילי פתרה תרגילים בגבול המאה ועכשיו היא פותרת בגבול המליון, אני בטוחה שהיא מבינה שההבדל בין מליון למאה גדול בהרבה מההבדל בין מאתיים למאה. חשיבה כמותית היא חשיבה במסגרת סדרי גודל ומתבטאת בין היתר בכך שאת יודעת כמה ספרות צריך לכתוב במספר

 

[הילה בסגול]

סתם שאלה....

אני מאמינה ש...
גם לנו המבוגרים קשה להעריך כמויות בצורה מוחשית מדוייקת, אבל קל לנו להבין שמספר מסוים גדול בקצת ממספר אחר ואילו מספר אחר גדול בהרבה מאוד. אז כששירילי פתרה תרגילים בגבול המאה ועכשיו היא פותרת בגבול המליון, אני בטוחה שהיא מבינה שההבדל בין מליון למאה גדול בהרבה מההבדל בין מאתיים למאה. חשיבה כמותית היא חשיבה במסגרת סדרי גודל ומתבטאת בין היתר בכך שאת יודעת כמה ספרות צריך לכתוב במספר

סתם שאלה....
כשאת אומרת שהיא פותרת תרגילים בגבול המאה אלף או המליון הכוונה שלך היא ל- 100,000 + 200,000 או 125,789 + 321, 458 ???

 

[apk]

את רצינית בשאלתך?

סתם שאלה....
כשאת אומרת שהיא פותרת תרגילים בגבול המאה אלף או המליון הכוונה שלך היא ל- 100,000 + 200,000 או 125,789 + 321, 458 ???

את רצינית בשאלתך?
האפשרות הראשונה יא הרי בדיחה. ברור שמדובר באפשרות השניה, את הראשונה אפילו לא בדקתי כדי שלא יראה כאילו אני צוחקת עליה. מה ההבדל בין האפשרות הראשונה לבין פתרונות של תרגילים בגבול ה-10?

 

[הילה בסגול]

בטח שאני רצינית. רציתי להבין

את רצינית בשאלתך?
האפשרות הראשונה יא הרי בדיחה. ברור שמדובר באפשרות השניה, את הראשונה אפילו לא בדקתי כדי שלא יראה כאילו אני צוחקת עליה. מה ההבדל בין האפשרות הראשונה לבין פתרונות של תרגילים בגבול ה-10?

בטח שאני רצינית. רציתי להבין
כל הכבוד לשירילי !

 

[הילה בסגול]

ואני ממש לא חושבת שהאפשרות

את רצינית בשאלתך?
האפשרות הראשונה יא הרי בדיחה. ברור שמדובר באפשרות השניה, את הראשונה אפילו לא בדקתי כדי שלא יראה כאילו אני צוחקת עליה. מה ההבדל בין האפשרות הראשונה לבין פתרונות של תרגילים בגבול ה-10?

ואני ממש לא חושבת שהאפשרות
הראשונה היא בדיחה לילדה בת שלוש ורבע. גם האפשרות הראשונה מזכה בכל הכבוד ומחיאות כפיים. היא בת שלוש ורבע !

 

[apk]

בהחלט, וכנראה שחוש ההומור שלי

ואני ממש לא חושבת שהאפשרות
הראשונה היא בדיחה לילדה בת שלוש ורבע. גם האפשרות הראשונה מזכה בכל הכבוד ומחיאות כפיים. היא בת שלוש ורבע !

בהחלט, וכנראה שחוש ההומור שלי
באמת דפוק. אין ספק שגם האפשרות הראשונה מעולה לגילה של שירילי

 

[נועה לביא]

../images/Emo18.gif ../images/Emo46.gif ../images/Emo31.gif

אני לא רוצה ללחוץ עליה, אבל נראה ש
שירילי בסופו של דבר מרוצה מאוד אם אני כן לוחצת עליה. אבל אני עדיין לא רוצה ללחוץ. אני רוצה שהיא תעשה את הדברים שגורמים לה גאווה, שמחה ואושר, אבל בלי שאני אלחץ עליה. אני כמובן לא מדברת על הדברים שכל ילד סביר בגילה אמור לעשות. זה אם עדיין לא הייתה עושה יתכן שלא הייתה לי בעיה ללחוץ. אני מדברת על הדברים בהם היא הרבה הרבה מעבר. הענין הוא כזה. אולי אתם זוכרים שהיא קוראת לפחות מגיל שנתיים ו-8 (אז גילינו את זה) ומקלידה תשובות במחשב בעצמה (תחילה זה היה תוך שימוש ביד שלי וכעת באופן עצמאי לחלוטין). מחר היא בת 3 ורבע והיא כבר מדברת בסדר גמור, אבל לא מוכנה לקרוא בקול ולענות בקול על השאלות, אבל בקבקריאה בלב והקלדת תשובות אין לה בעיה. אז אני כותבת לה שאלות בתחומים שונים ותרגילי חשבון (כבר הגענו לגבול ה-100 אלף), וכאן מתחילה הבעיה. כשאני מציעה לה לבוא לענות על השאלות ולפתור את התרגילים היא די מסרבת. באופן טבעי הייתם נוטים לעזוב את זה. נכון? אז גם אני חשבתי ככה. אבל ... משהו גרם לי להרגיש שהיא לא רוצה שאוותר, אז אני ממשיכה ללחוץ ובסוף היא "נכנעת", ואז אני מורה לענות על שתי שאלות או שני תרגילים בלבד ומעבר לזה להמשיך רק אם היא רוצה. אבל אז זה מתפרץ והיא עונה לפחות על 10 ומתמוגגת מאושר. כלומר, היא כן רוצה לעשות את זה, אבל לא מוכנה לעשות בלי הלחץ שלי. אז אני לא יודעת מה לעשות. ללחוץ עליה ולהפך להיות כמו כל ההורים הלחצנים (אבל אז להבטיח את האושר שלה) או לעזוב אותה ובסופו של דבר למנוע ממנה את האושר שבצוע המטלות הללו גורם לה? או שאולי יש דרך אחרת לגרום לה לבצע את המטלות ולהפך למאושרת מבלי שאצטרך ללחוץ עליה? חוץ מזה, איך אני יכולה לגרום לה לענות על השאלות גם בדבור ולא רק בהקלדה, עכשיו כשהיא כבר מדברת שוטף. הרי אם היא כבר מדברת בסדר, ואם היא יודעת לכתוב משהו, אין סיבה אמיתית שלא תוכל לאמר אותו. לא ככה? ברור לי שאם היא תסכים לענות גם בדבור, ו/או שתכתוב גם ידנית בלי להעזר ביד שלי, הרבה בעיות בהן נתקלנו בשנה האחרונה לא תופענה שוב.

I can't even find the exact words ti describe my anger (up to illness) from what I've just seen (and as it wasn't hard enough, I'm at the institute and have to do that in english). at the beginning, I thought that it must be a mistake, that it can't be the community that I hold so dear to me,that I accidently got into another forum, but eventually the earasing tool has done its job (thank god). so if any of what I'm going to say will be unclear just wait until the evening when I'll get home. right now I'm way to furious. There is no doubt that apk (which I hold dear, as any one of u girls) is touching a well-known touchy issue which will give a very hard time to find complemizing different aproaches. well, this forum is not just about the roses of the giftedness of your children, it is also (and one might say mainly) about its thorns, and about those issues that the only agreement about that is to disagree. whether to develop (how much and in what form) is a main issue about gifted children's education. always have been, probably always will be. one holding one aproach might see in the other a terrible mistake, even harmfull, but this one should never forget that his/hers aproach might be described in the exact same words by the other side. as parents, u don't have the right to choose but the obligation, and this is not a "rool by majority" decision (if it was, this forum probably had no right for existence), this is rooled by each parents according to its own intuition and his/hers recognition with his/hers child. advices might be wellcome and might be turned out, all of u know that. ofcourse, it is very legetimic (and very recommended) to discuss touchy issues as this one, but the folowing aren't and will not be accepted here. one - as I just said, it is very ok to bring up different ideas and aproaches, but remember that this is exactly what it is - your very own opinion. no one has ownership on the absolute truth, including you, remember it and let it guide you while creating a message. two - as much as sometimes u feel like crying on loud, and save the poor child from his/hers parents that "doesn't know what he/she is doing and causing such a harm" - dont. I am not saying that u have to change your mind (no matter how extreem it is) nor you have to keep your mouth shut and not letting the parent know what u think, but there are civil ways to do it. my deffinition of "civil" is plain and simple - if u think that the content of your message will heart the other parent and make him/her feel uncomfortable to stay in this worm community - then it is uncivil (even if there were no no-no words over there). this is not politics forum and its first goal isn't the freedom of speeach, it is helping the parents of the gifted children - as much and can be done - and being a worm home-kind and understanding environment for them - what might be hard to find in their native environment. I won't lose any of you, I will not agree to that. never. finally, and this is the one that drive the emoticon on the heading straight to my face - since none of u is qualified for diagnosing development/organic difficulties over the net (from the very own reason that no such discipline exists) - pleeease stop doing that, I'm tired of asking (and I asked only 3 times, I'm lazy). again, it is more than okay to suggest and make other parents be familiar with notions that you think that might be helpfull, it is blessed (and if you were right (and I'm repeating: "if!!!") you can feel free to smile knowing that you helped one child big time), but diagnosing and putting as facts (no matter how strongly u feel like shouting it to the world) will not be tollerated here. I'm feel bad that it had to come to that, and that I had to erase almost a whole thread (including my own messages), but I don't see and other option that I had. who ever thinks that a parent should take into count reasponding that will make him/her regreat that he/she wrote the message in the first place is very very wrong.I won't allow that it will happen to apk and that she'll feel not belong to this worm community, as much as I wouldn't alow it to happen to any of you, and no matter if you and I think alike or totaly the opposite. the main message of the thread remained and not accidently. apk came here for something that many of u did in the past and still do in the present. I certainly hope that u all will act as the members of the community that I know and hold dear and try to help where u can, even if it means that u have to close your eyes and hold your breath and byte your tongue from saying something that looks very right to you but probably getting the exactly opposite goal from the one you intended. Hoping for more roses than thorns Noa

 

[תיקי א]

אוי נועל'ה...

I can't even find the exact words ti describe my anger (up to illness) from what I've just seen (and as it wasn't hard enough, I'm at the institute and have to do that in english). at the beginning, I thought that it must be a mistake, that it can't be the community that I hold so dear to me,that I accidently got into another forum, but eventually the earasing tool has done its job (thank god). so if any of what I'm going to say will be unclear just wait until the evening when I'll get home. right now I'm way to furious. There is no doubt that apk (which I hold dear, as any one of u girls) is touching a well-known touchy issue which will give a very hard time to find complemizing different aproaches. well, this forum is not just about the roses of the giftedness of your children, it is also (and one might say mainly) about its thorns, and about those issues that the only agreement about that is to disagree. whether to develop (how much and in what form) is a main issue about gifted children's education. always have been, probably always will be. one holding one aproach might see in the other a terrible mistake, even harmfull, but this one should never forget that his/hers aproach might be described in the exact same words by the other side. as parents, u don't have the right to choose but the obligation, and this is not a "rool by majority" decision (if it was, this forum probably had no right for existence), this is rooled by each parents according to its own intuition and his/hers recognition with his/hers child. advices might be wellcome and might be turned out, all of u know that. ofcourse, it is very legetimic (and very recommended) to discuss touchy issues as this one, but the folowing aren't and will not be accepted here. one - as I just said, it is very ok to bring up different ideas and aproaches, but remember that this is exactly what it is - your very own opinion. no one has ownership on the absolute truth, including you, remember it and let it guide you while creating a message. two - as much as sometimes u feel like crying on loud, and save the poor child from his/hers parents that "doesn't know what he/she is doing and causing such a harm" - dont. I am not saying that u have to change your mind (no matter how extreem it is) nor you have to keep your mouth shut and not letting the parent know what u think, but there are civil ways to do it. my deffinition of "civil" is plain and simple - if u think that the content of your message will heart the other parent and make him/her feel uncomfortable to stay in this worm community - then it is uncivil (even if there were no no-no words over there). this is not politics forum and its first goal isn't the freedom of speeach, it is helping the parents of the gifted children - as much and can be done - and being a worm home-kind and understanding environment for them - what might be hard to find in their native environment. I won't lose any of you, I will not agree to that. never. finally, and this is the one that drive the emoticon on the heading straight to my face - since none of u is qualified for diagnosing development/organic difficulties over the net (from the very own reason that no such discipline exists) - pleeease stop doing that, I'm tired of asking (and I asked only 3 times, I'm lazy). again, it is more than okay to suggest and make other parents be familiar with notions that you think that might be helpfull, it is blessed (and if you were right (and I'm repeating: "if!!!") you can feel free to smile knowing that you helped one child big time), but diagnosing and putting as facts (no matter how strongly u feel like shouting it to the world) will not be tollerated here. I'm feel bad that it had to come to that, and that I had to erase almost a whole thread (including my own messages), but I don't see and other option that I had. who ever thinks that a parent should take into count reasponding that will make him/her regreat that he/she wrote the message in the first place is very very wrong.I won't allow that it will happen to apk and that she'll feel not belong to this worm community, as much as I wouldn't alow it to happen to any of you, and no matter if you and I think alike or totaly the opposite. the main message of the thread remained and not accidently. apk came here for something that many of u did in the past and still do in the present. I certainly hope that u all will act as the members of the community that I know and hold dear and try to help where u can, even if it means that u have to close your eyes and hold your breath and byte your tongue from saying something that looks very right to you but probably getting the exactly opposite goal from the one you intended. Hoping for more roses than thorns Noa

אוי נועל'ה...
סלחי לי, אני קוראת סמויה של הפורום כבר זמן רב, תאמיני לי שנשכתי את לשוני פעמים רבות בעבר והתאפקתי עד כי לא יכולתי יותר. בפעמים שהם התייעצתי כאן ובפורומים אחרים ציפיתי לקבל לא רק תגובות אוהדות נוסח "אנחנו אוהבים אותך...", כיאה לאדם שמכבס את הכביסה הפרטית שלו בפומבי. ואכן, פעמים זכיתי לקיטונות של רותחין, מפעם לפעם התנצחתי ולפעמים אף למדתי משהו ואפילו שיניתי. תאמיני לי שכל שנכתב, לא נכתב מתוך רצון להתעמר במישהו אלא מתוך איכפתיות. אני מאוכזבת מאוד מתגובתך שאינה במקומה בכלל, שיקול הדעת שלך לא ברור לי כלל, מה גם שדברי נאמרו בצורה המתונה ביותר ואילו תגובתך היא תגובה ששמורה בד"כ לאותם מנבלי פה ומחפשי צרות מקצועיים (אם זכרוני אינו מטעני, את השירשור של אותו אחד שדן בקשר בין מחוננות לכיעור יתר, לא מחקת) . לא נראה לי שהקו שאת מנסה להתוות משרת את מטרת הפורום (אותי איבדת), אבל את המנהלת וזכותך להחליט.

 

[בזזזזזזז]

ואני סתם לא הבנתי מה קרה...

אוי נועל'ה...
סלחי לי, אני קוראת סמויה של הפורום כבר זמן רב, תאמיני לי שנשכתי את לשוני פעמים רבות בעבר והתאפקתי עד כי לא יכולתי יותר. בפעמים שהם התייעצתי כאן ובפורומים אחרים ציפיתי לקבל לא רק תגובות אוהדות נוסח "אנחנו אוהבים אותך...", כיאה לאדם שמכבס את הכביסה הפרטית שלו בפומבי. ואכן, פעמים זכיתי לקיטונות של רותחין, מפעם לפעם התנצחתי ולפעמים אף למדתי משהו ואפילו שיניתי. תאמיני לי שכל שנכתב, לא נכתב מתוך רצון להתעמר במישהו אלא מתוך איכפתיות. אני מאוכזבת מאוד מתגובתך שאינה במקומה בכלל, שיקול הדעת שלך לא ברור לי כלל, מה גם שדברי נאמרו בצורה המתונה ביותר ואילו תגובתך היא תגובה ששמורה בד"כ לאותם מנבלי פה ומחפשי צרות מקצועיים (אם זכרוני אינו מטעני, את השירשור של אותו אחד שדן בקשר בין מחוננות לכיעור יתר, לא מחקת) . לא נראה לי שהקו שאת מנסה להתוות משרת את מטרת הפורום (אותי איבדת), אבל את המנהלת וזכותך להחליט.

ואני סתם לא הבנתי מה קרה...
ואפילו לא הספקתי לקרוא ולחשוב על זה. חבל. אולי יש מקום לשקול שוב את קנה המידה למחיקת מידע?

 

[נועה לביא]

חבל לי שכך את רואה את זה

אוי נועל'ה...
סלחי לי, אני קוראת סמויה של הפורום כבר זמן רב, תאמיני לי שנשכתי את לשוני פעמים רבות בעבר והתאפקתי עד כי לא יכולתי יותר. בפעמים שהם התייעצתי כאן ובפורומים אחרים ציפיתי לקבל לא רק תגובות אוהדות נוסח "אנחנו אוהבים אותך...", כיאה לאדם שמכבס את הכביסה הפרטית שלו בפומבי. ואכן, פעמים זכיתי לקיטונות של רותחין, מפעם לפעם התנצחתי ולפעמים אף למדתי משהו ואפילו שיניתי. תאמיני לי שכל שנכתב, לא נכתב מתוך רצון להתעמר במישהו אלא מתוך איכפתיות. אני מאוכזבת מאוד מתגובתך שאינה במקומה בכלל, שיקול הדעת שלך לא ברור לי כלל, מה גם שדברי נאמרו בצורה המתונה ביותר ואילו תגובתך היא תגובה ששמורה בד"כ לאותם מנבלי פה ומחפשי צרות מקצועיים (אם זכרוני אינו מטעני, את השירשור של אותו אחד שדן בקשר בין מחוננות לכיעור יתר, לא מחקת) . לא נראה לי שהקו שאת מנסה להתוות משרת את מטרת הפורום (אותי איבדת), אבל את המנהלת וזכותך להחליט.

חבל לי שכך את רואה את זה
כי אני לא רוצה שאת (או כל אחד אחר) ילך, ובטח ובטח שלא עלה בדעתי כי את טרולית (ובאשר לאותו הטרול שהזכרת - אילו ראיתי את ההודעה כשנכתבה היא הייתה נמחקת, אבל לאחר שכמעט כל גולשי הפורום הגיבו לו כגמולו חשבתי שממילא כבר אין טעם). לא יודעת לגבי מנהלים אחרים, אבל אני אישית לא כותבות הודעות הסבר ארוכות עבור טרולים, כשמדובר בטרולים - או שאני מוחקת וחוסמת או שאני נותנת להם בדיוק את היחס שהם שווים - אפס. את, כמו כל גולשת אחרת שלקחה חלק בתת השרשור הזה (שכאמור, נמחק כולו, כולל תגובות שלי), מבחינתי, שווה הרבה יותר. ההודעה נועדה להבהיר, ובטח לא לתקוף אותך או להוכיח אותך אישית (ולבטח שאין כל תחושות שליליות כלפיך) ואת מאוד רצויה כאן. אך יחד עם זאת, זכותו של כל גולש לבחור באיזה פורום לגלוש, ורצונך כבודך. כמובן, את מוזמנת לבוא ולכבס פה את הכביסה הפרטית שלך, ובעוד שלגבי פורומים אחרים ומנהלים אחרים אינני יכולה להתחייב (הלוואי ויכולתי), פה גם יכבדו את היותה הכביסה הפרטית שלך, ולקיטונות של רותחין לא תזכי. זו הבטחה שלי שמבחינתי לא קיימת שום אפשרות חוץ מלקיים אותה - עבורך, עבור apk ועבור כל גולש אחר בפורום. הבהרה: אין לי שום ספק שכל כוונה שהייתה לך הייתה טובה, ולא מתוך רצון לתקוף - זה ברור לי מאליו - אבל מטרת הפורום היא לא לחנך את ההורים האחרים ולא לזעוק את מה שנראה לך כ"כ ברור (ואולי נראה ההפך לאחד אחר) - רק לתת עוד נקודות מבט, עוד חומר למחשבה. למעשה, מה שהפריע לי ספציפית בהודעותיך הייתה בעיקר הסיפא של האחרונה, ביתר אמרת דברים שבהחלט כדאי לחשוב עליהם. אין כל כוונה לצנזר מידע ודעות - בטח לא כאלה מועילים וחשובים. ההודעות שנמחקו מהפורום לא נשלחו אל תהום הנשייה, הן שמורות תחת "הודעות מחוקות" בתפריט האדמין - וכל מי שהודעתה נמחקה והיא מעוניינת לשחזר (כמובן, בתנאים שנאמרו למעלה, וזה לא צריך להיות כ"כ מסובך) - אני יותר מאשמח לשלוח לה את הודעותיה במסר (ולמעשה, אם לא תתבעו אותי על הפרת זכויות יוצרים, אם לא יעשה כן אני בעצמי אׂמר את הדברים הללו). ושוב, אין ולא תהיה בפורום הזה עוינות כלפי אף אחד. אני באמת רוצה שכולכם(ן) תישארו.

 

[עוד צפורה גנן]

אחזור על דברי מאתמול

חבל לי שכך את רואה את זה
כי אני לא רוצה שאת (או כל אחד אחר) ילך, ובטח ובטח שלא עלה בדעתי כי את טרולית (ובאשר לאותו הטרול שהזכרת - אילו ראיתי את ההודעה כשנכתבה היא הייתה נמחקת, אבל לאחר שכמעט כל גולשי הפורום הגיבו לו כגמולו חשבתי שממילא כבר אין טעם). לא יודעת לגבי מנהלים אחרים, אבל אני אישית לא כותבות הודעות הסבר ארוכות עבור טרולים, כשמדובר בטרולים - או שאני מוחקת וחוסמת או שאני נותנת להם בדיוק את היחס שהם שווים - אפס. את, כמו כל גולשת אחרת שלקחה חלק בתת השרשור הזה (שכאמור, נמחק כולו, כולל תגובות שלי), מבחינתי, שווה הרבה יותר. ההודעה נועדה להבהיר, ובטח לא לתקוף אותך או להוכיח אותך אישית (ולבטח שאין כל תחושות שליליות כלפיך) ואת מאוד רצויה כאן. אך יחד עם זאת, זכותו של כל גולש לבחור באיזה פורום לגלוש, ורצונך כבודך. כמובן, את מוזמנת לבוא ולכבס פה את הכביסה הפרטית שלך, ובעוד שלגבי פורומים אחרים ומנהלים אחרים אינני יכולה להתחייב (הלוואי ויכולתי), פה גם יכבדו את היותה הכביסה הפרטית שלך, ולקיטונות של רותחין לא תזכי. זו הבטחה שלי שמבחינתי לא קיימת שום אפשרות חוץ מלקיים אותה - עבורך, עבור apk ועבור כל גולש אחר בפורום. הבהרה: אין לי שום ספק שכל כוונה שהייתה לך הייתה טובה, ולא מתוך רצון לתקוף - זה ברור לי מאליו - אבל מטרת הפורום היא לא לחנך את ההורים האחרים ולא לזעוק את מה שנראה לך כ"כ ברור (ואולי נראה ההפך לאחד אחר) - רק לתת עוד נקודות מבט, עוד חומר למחשבה. למעשה, מה שהפריע לי ספציפית בהודעותיך הייתה בעיקר הסיפא של האחרונה, ביתר אמרת דברים שבהחלט כדאי לחשוב עליהם. אין כל כוונה לצנזר מידע ודעות - בטח לא כאלה מועילים וחשובים. ההודעות שנמחקו מהפורום לא נשלחו אל תהום הנשייה, הן שמורות תחת "הודעות מחוקות" בתפריט האדמין - וכל מי שהודעתה נמחקה והיא מעוניינת לשחזר (כמובן, בתנאים שנאמרו למעלה, וזה לא צריך להיות כ"כ מסובך) - אני יותר מאשמח לשלוח לה את הודעותיה במסר (ולמעשה, אם לא תתבעו אותי על הפרת זכויות יוצרים, אם לא יעשה כן אני בעצמי אׂמר את הדברים הללו). ושוב, אין ולא תהיה בפורום הזה עוינות כלפי אף אחד. אני באמת רוצה שכולכם(ן) תישארו.

אחזור על דברי מאתמול
ילד שפועל רק לאחר לחץ, הוא ילד שיודע שכדי לרצות את הוריו עליו להכנע להם. הוא לא ילד שמח על עצם הכניעה, הוא ילד כנוע ששמח שהוריו מאושרים. אני חולקת על הפעלת לחץ כדי שתבין משהו, שהיא תבין אותו כך או אחרת בעוד זמן מה מעצמה.

 

[apk]

אז שוב

אחזור על דברי מאתמול
ילד שפועל רק לאחר לחץ, הוא ילד שיודע שכדי לרצות את הוריו עליו להכנע להם. הוא לא ילד שמח על עצם הכניעה, הוא ילד כנוע ששמח שהוריו מאושרים. אני חולקת על הפעלת לחץ כדי שתבין משהו, שהיא תבין אותו כך או אחרת בעוד זמן מה מעצמה.

אז שוב
עליך להבין את ההבדל בין נכנעת (שזה לא קיים אצלנו) ל"נכנעת" במרכאות וזה המצב אצלנו. ודבר חשוב יותר, שירילי לא עושה אף פעם דברים שהיא לא באמת רוצה (מלבד לפעמים לישון) והיא יודעת שאני רואה בתרגול הזה דבר חשוב כמו כל משחק וכמו צפיה בטלביזיה, הלחץ שאני לוחצת אותה הוא רק חלק מהמשחק בין שתינו ולה הוא ממש לא מפריע (להיפך) רק לי קצת כן

 

[תיקי א]

../images/Emo45.gif מה שמוכיח שעדיף לחכות שמלאכתך

אחזור על דברי מאתמול
ילד שפועל רק לאחר לחץ, הוא ילד שיודע שכדי לרצות את הוריו עליו להכנע להם. הוא לא ילד שמח על עצם הכניעה, הוא ילד כנוע ששמח שהוריו מאושרים. אני חולקת על הפעלת לחץ כדי שתבין משהו, שהיא תבין אותו כך או אחרת בעוד זמן מה מעצמה.

מה שמוכיח שעדיף לחכות שמלאכתך
תעשה בידי אחרים. ולא יכולה להתאפק ולהגיד שדווקא עם ילדה כל כך מחוננת, נראה לי מיותר להתעקש, היא כ"כ חכמה שאני בתור אימה היתי דואגת לספק לה סביבה מאושרת ולא מלחיצה ומטפחת דווקא את הצדדים הרגילים שלה. כי מה לעשות, בד"כ יש קורלציה הפוכה בין רמת המשכל לרמת האושר והסיפוק.

 

[apk]

כפי שאמרת במשפט האחרון

מה שמוכיח שעדיף לחכות שמלאכתך
תעשה בידי אחרים. ולא יכולה להתאפק ולהגיד שדווקא עם ילדה כל כך מחוננת, נראה לי מיותר להתעקש, היא כ"כ חכמה שאני בתור אימה היתי דואגת לספק לה סביבה מאושרת ולא מלחיצה ומטפחת דווקא את הצדדים הרגילים שלה. כי מה לעשות, בד"כ יש קורלציה הפוכה בין רמת המשכל לרמת האושר והסיפוק.

כפי שאמרת במשפט האחרון
בד"כ, ועל זה צריך לשים את הדגש, כי רבים חושבים שתמיד, ובגלל המחשבה השגויה הזאת אני סבלתי בילדותי היות שלא רק שהייתי מחוננת אלא גם מבחינה רגשית חברתית הייתי מפותחת בכמה דרגות מבני גילי הכרונולוגי. לצערי גם בקטע הזה שירילי כמותי (הפעם כמותי וכנראה לא יותר ממני). בעצם מלבד בחלק מתחומי המוטוריקה בהם שירילי ברמת התפתחות שמתאימה לגילה (באחרים גם בתחום הזה היא מתקדמת) ובדבור שבו עכשיו היא סוגרת פערים (ואם תמשיך בקצב הזה בקרוב גם בזה תקדים בענק את בני גילה), בכל יתר התחומים שירילי מפותחת הרבה מעבר לגילה הכרונולוגי. יחד עם זה היא בהחלט משחקת גם במשחקים שמתאימים מאוד לגילה הכרונולוגי, כל זמן שאני לא רואה שהיא משתעממת מהם אז למה לא. אבל אני בהחלט רואה שהיא זקוקה גם לאתגר שבתרגילים ובשאלות (והיא מתחילה יותר ויותר גם לענות בדבור) ושההצלחה לאחר הבצוע גורמת לה אושר רב

 

[apk]

אולי בעצם ...

כפי שאמרת במשפט האחרון
בד"כ, ועל זה צריך לשים את הדגש, כי רבים חושבים שתמיד, ובגלל המחשבה השגויה הזאת אני סבלתי בילדותי היות שלא רק שהייתי מחוננת אלא גם מבחינה רגשית חברתית הייתי מפותחת בכמה דרגות מבני גילי הכרונולוגי. לצערי גם בקטע הזה שירילי כמותי (הפעם כמותי וכנראה לא יותר ממני). בעצם מלבד בחלק מתחומי המוטוריקה בהם שירילי ברמת התפתחות שמתאימה לגילה (באחרים גם בתחום הזה היא מתקדמת) ובדבור שבו עכשיו היא סוגרת פערים (ואם תמשיך בקצב הזה בקרוב גם בזה תקדים בענק את בני גילה), בכל יתר התחומים שירילי מפותחת הרבה מעבר לגילה הכרונולוגי. יחד עם זה היא בהחלט משחקת גם במשחקים שמתאימים מאוד לגילה הכרונולוגי, כל זמן שאני לא רואה שהיא משתעממת מהם אז למה לא. אבל אני בהחלט רואה שהיא זקוקה גם לאתגר שבתרגילים ובשאלות (והיא מתחילה יותר ויותר גם לענות בדבור) ושההצלחה לאחר הבצוע גורמת לה אושר רב

אולי בעצם ...
אני לא באמת מלחיצה אותה, אלא רק בגלל מוסכמה חברתית שאומרת שכל זמן שילד לא בפגור התפתחותי אז עדיף לעזוב אותו לנפשו, אז העובדה שהיא דורשת שאפעיל אותה מעבר ואני עושה זאת יוצר לי את התחושה שאני מלחיצה? תחושה שגויה שגרמתי גם לכן להתפס בה? אולי בעצם (ואת זה כנראה ניתן ללמוד מתגובותיה של שירילי) אני רק אם מטפחת וסתם הכנסתי לי לראש שאני מלחיצה? אולי מה שחשוב בסופו של דבר זו השורה התחתונה, ששירילי מתקדמת ויחד עם זה מאושרת מהעשיה הזאת, ולא התחושה האמיתית או המדומה שלי שאני מלחיצה אותה? הרי מה חשוב יותר השאלה אם אני מלחיצה או לא או השאלה מה ההשפעה של מעשי על שירילי, התפתחותה ותחושותיה?