למה בעצם את לא עוזבת?
לנהל אנשים ולהתנהל מולם נורא דומה לניהול ילדים. אם את מאיימת "אני לא פראיירית שלכם! אני אעזוב!" אבל בסוף עושה הכל ולא עוזבת - זה בדיוק כמו לאיים על ילד ואחרכך לא לקיים. המנהלים והעמיתים שלך חכמים לא פחות מהילד שלך, והם לא קונים איומים ריקים. אני מקווה שאת מחפשת בכל המרץ. את ממש לא צריכה לחכות עד שהם יימצאו לך מחליפה. זה הבעיה שלהם, לא שלך. ובינתיים, עד שתמצאי - תעמדי על שלך, אבל בלי בכי וצעקות. משהו שעובד אצלנו, למשל - המנהל נותן לך משימה. את אומרת לו "בשמחה, אבל כמו שאתה יודע - לוח העבודה שלי עכשו מלא, בוא תגיד לי מה מהמשימות שאני עובדת עליהן אני יכולה לוותר, כדי לעבוד על המשימה החדשה הזו". לא בטון קנטרני, אלא טון של דיון אמיתי וענייני.
לנהל אנשים ולהתנהל מולם נורא דומה לניהול ילדים. אם את מאיימת "אני לא פראיירית שלכם! אני אעזוב!" אבל בסוף עושה הכל ולא עוזבת - זה בדיוק כמו לאיים על ילד ואחרכך לא לקיים. המנהלים והעמיתים שלך חכמים לא פחות מהילד שלך, והם לא קונים איומים ריקים. אני מקווה שאת מחפשת בכל המרץ. את ממש לא צריכה לחכות עד שהם יימצאו לך מחליפה. זה הבעיה שלהם, לא שלך. ובינתיים, עד שתמצאי - תעמדי על שלך, אבל בלי בכי וצעקות. משהו שעובד אצלנו, למשל - המנהל נותן לך משימה. את אומרת לו "בשמחה, אבל כמו שאתה יודע - לוח העבודה שלי עכשו מלא, בוא תגיד לי מה מהמשימות שאני עובדת עליהן אני יכולה לוותר, כדי לעבוד על המשימה החדשה הזו". לא בטון קנטרני, אלא טון של דיון אמיתי וענייני.
