אני צריך את עזרתכם

zvibalas

New member
אני צריך את עזרתכם

יש לי בן מדהים שהוא כמעט בן שנתיים. ועוד כמה חושים יהיה לי ילד נוסף. אתמול קיבלנו את ההודעה שיש לנו בן נוסף בבטן. וכאן בדיוק מתחילה הבעיה. לאשתי היו פנטזיות על כך שזו תהייה בת, ועל איך שהיא תבלה איתה, והיא הייתה מוכנה לשמוע מהרופא רק דבר אחד, וזה שיש בת בבטן. עכשיו היא די בדיכאון מכיוון שכל הפנטזיות שלה התנפצו, ויהיה לנו בן נוסף. אני צריך את עצתכם, איך לשכנע אותה שגם בן נוסף זה טוב, ואיך אפשר לגרום לה לצאת מהדיכאון שלה?
 

shno

New member
תזכיר לה מה זה אומר

בת בגיל ההתבגרות...
לצערי אין לי שום רעיון חוץ מאשר אולי להראות לה את היופי שיהיו שני בנים בהפרש גילאים לא גדול שיהיו חברים טובים, ישחקו ביחד וכו'.
 

zvibalas

New member
ניסיתי

זה שיעשע אותה קצת, אבל לא יותר מזה. יש לכם הצעות לאיך לעודד אותה ולהוציא אותה מהדיכאון, או שאני צריך לתת לזמן לעשות את שלו?
 

schlomitsmile

Member
מנהל
עד היום התאפקתי ולא כתבתי כאן כי אני אמא, ולא רוצה להדחף לכם... אבל- אני אמא (מאושרת וגאה) לשלושה בנים, (עדיין לא ידוע מה יש למס' 4 בין הרגליים...) אז מה שאני יכולה להציע לך, זה *לא* לשכנע אותה לשום דבר. פנטזיות ורגשות, בעיקר של נשים בהריון, זה לא עניין ששיכנועים או מילים יכולים להתקרב אליו בכלל. זה יכול רק להביא תוצאה הפוכה של 'אתה לא מבין אותי!!../images/Emo7.gif" נראה לי, שעדיף שתתמקד בלהבין את האכזבה שלה. לא אתה תשכנע אותה, התינוק החדש יעשה זאת ללא מילים, בריחו המתוק, ברכותו, בנגיעותיו בגופה ובליבה. שיהיה במזל טוב! ../images/Emo42.gif שלומית
 

מחשבות

New member
הראשונה שלי היתה כמשתמע בת.

מאחר ואני אוהב אותה מאוד לא היה אכפת לי שהודיעו לי שהשניה תהיה גם בת. לא שלא רציתי בן, אבל מילא. כשהגיע השלישית קרה מה שקורה ברומנים רומנטיים והתאהבתי בה קשות ועד היום היא מקסימה אותי בגילה המתקדם ארבע וחצי. מאחר ויש לי הרמון בבית, הכי חשוב בכל רגע נתון זה שהן תהיינה בריאות. פעם חשבתי שהאמרה להיות בריא זו קלישאה שחוקה במיוחד, שלא לומר, חולנית. היום אני יודע, כאחד שעבר את גיל ארבעים ומבין כבר מה זה בגידת הגוף, שבריאות זה באמת הכל. גם זכיה בטוטו.
 
בכורתי היא בת, כשהייתי בהריון עם

הצעיר ואמרו לי שזה בן - בכיתי כי פינטזתי על עוד בת. במקום לשמוח שהכל בסדר איתו ואין שום בעיה - הצטערתי שזו לא בת. היום, כשהוא כמעט בן שנתיים אני יכולה לומר לך שאני שמחה שהוא בריא ונורמלי וכל הבכי והצער בהריון היו מיותרים ולא במקום בכלל. אני מבינה את חלומה להיות אם לבת, אבל זו פנטזיה שיש לנו, זה משהו מהדמיון שלנו שאנחנו יצרנו לעצמנו. תן לה לקרוא את מה שכתבנו- ושיהיה בשעה טובה.
 

שי ז.

New member
תגיד לה שבמקום לבכות שתחכה שיצא

ואחרי שתתכיר אותו שתחליט אם לבכות או לא. אף פעם לא מאוחר לבכות (ואולי בכלל הוא יצא ילד נשי שמשחק בבובות ושונא כדורגל?
)
 

שי ז.

New member
וד"א, לי יש שתי בנות

וממש לא היה אכפת לי אם יוולד בן או בת. מה שהיה חשוב לי שיצאו בריאים ושמחים.
 

zvibalas

New member
לנו זה קל יותר

אבל הנשים מפנטזות לגבי מה הן יעשו עם הילדים שלהם. והיא פינטזה לגבי איך שהיא תבחר לה בגדים, ותשחק איתה וכו'.
 

שי ז.

New member
ולבן אי אפשר לקנות בגדים?

אני צריך להכיר לה את ידידה שלי. יש לה ילד בן 3.5 עם ארון 4 דלתות מפוצץ בבגדים.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אי אפשר לקנות לו שמלות מלמלה, וגם לא לקלוע צמות...וכשהוא גדל, הוא לא מנהל שיחות-בנות עם אמא. (כל זה לא מפחית משימחתי על היותי אמא לשלושה בנים). משום מה, יש לגברים רבים נטיה, לבוא עם נימוקים רציונאליים ונסיונות שיכנוע, גם במקומות שאנחנו פשוט צריכות שיקשיבו לנו ויחבקו אותנו...
 

מחשבות

New member
נשים מנגה...

זה פער שאי אפשר לגשר עליו. נשים רוצות רק שישמעו אותן וגברים בנויים לתת הסברים ופתרונות רציונליים. אני למדתי את זה מזמן ואני לרוב מקשיב. אבל אז באה אשתי ורוטנת: אין לך כלום מה לומר? זה כמו לדבר אל קיר. נשים.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
לעניות דעתי, ניתן לגשר על הפער בין נגה למאדים, ע"י תקשורת נקיה מהאשמות. כמובן שגשר קיים רק במקום שיש פער בלתי ניתן למחיקה, כלומר שהצעד הראשון יהיה להכיר בשונות היסודית והלגיטימית (הנפלאה!!!)
 

מחשבות

New member
אמת. אבל נישואים מקובלים הם

נישואים בהם צוברים בחדוה האשמות ולא מוכנים לוותר. זה בסיסו של שיוויון בין המינים.
 
גם לי אי אפשר היה לקנות מלמלות

כלומר- לקנות היה אפשר. אבל לא היה סיכוי שאלבש אותן. כי הייתי בת מאוד אסרטיבית, וכבר בגיל שנתיים, ייאשתי את אמי מלבחור לי את הבגדים (את המכנסיים, זאת אומרת). וצמות? אין מצב!! אני לא יכולתי לסבול שמסרקים אותי. לעומת זאת, בן אחד שאני מכירה כבר בגיל 12 עשה פן לבנות בכיתה שלו, ובגיל 13 עשה למורה שלו גוונים. היום הוא, כמובן, ספּר. בקיצור, כל הדמיונות על "מה אפשר לעשות עם בת" ו"מה אפשר לעשות עם בן" -- זה הכל סטריאוטיפים. מה שקובע בסופו של דבר זה האופי של הילד הספציפי.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אין ספק גם אני ביקשתי ביסודי העברה למלאכה בנים, כי העדפתי לנגר מלתפור. אבל רוב הבנות אוהבות שמלות, ואם אשה בהריון מפנטזת על בת, או אם היא בוכה מסיבה כלשהי, קשה לי להאמין שאפשר לשכנע אותה שתחדל כי אין בסיס הגיוני לשגיונותיה. סביר יותר שתרגע, אם תרגיש שרגשותיה מתקבלים בהבנה. אולי אני טועה, אבל כך נראה לי אחרי 3 הריונות, ובהיותי ברביעי.
 
למעלה