אני קטנונית או צודקת?

[talitush2]

אני קטנונית או צודקת?

שלום לכם,
יכולה להעיד על עצמי שבדרך כלל אני לא בן אדם קטנוני ומתחשבן. אבל יש מקרים שמצליחים להרגיז אותי...
קיבלנו הזמנה לחתונה - בן של חברה עוד מימי ביה"ס. נשארנו בקשר די רופף, אבל קיים, במהלך כל השנים.
לשתי החתונות של הילדים שלי היא לא הגיעה. סיפרה משהו. לא זוכרת כבר מה.
גם לא הביעה יותר מדי צער על שלא תשתתף.... לא התעניינה לפני או אחרי. לא שלחה מתנה. כלום.
היתה אצלי לאחרונה כשנכנסנו לדירה החדשה. העבירה ביקורת על כל מה שאפשר ....
גם באירועים של אחרים מאותו מעגל היא כמעט תמיד לא מגיעה. התירוצים בד"כ עלובים למדי.
עכשיו הבן שלה מתחתן. האירוע במקום מרוחק שעתיים נסיעה לכל כיוון. באמצע השבוע.
מאד מאד לא מתחשק לי לנסוע. יסלחו לי כולם, אבל אני לא מרגישה שהיא שווה את המאמץ.

במאמר מוסגר אציין - יש אנשים שבזמנו לא יכלו להגיע לאירוע, אבל הרגשתי בהחלט את החום, השתתפותם בשמחתנו. טלפנו, הביעו שמחה, שלחו מתנה. יש מי ששלחה זר פרחים ענק ביום האירוע הביתה.
יש דרכים להביע השתתפות גם אם לא יכולים להגיע. לאו דווקא בכסף. גם שיחת טלפון ואיחולים אישיים יכולים להספיק.
אבל להתעלם ??? אז סורי. גם לי לא מתחשק להיסחב לשם.

 

[משתפרת]

אי אפשר לסדר טיפול לאוטו באותו יום?

וכדי לא לצאת קטנונית לשלוח זר פרחים הביתה, אולי זה יעמיד אותה במקומה.
בגדול גם בלי ההיסטוריה הלא נחמדה מצידה, מקום מרוחק מאד הוא סיבה רצינית לא להגיע לחתונה, ועוד באמצע השבוע.

 

[koryz]

לרגשות יש היגיון משלהם גם כשאיננו מבינים את סיבתם

נשמע שחברתך בכללי לא מגיעה לארועים
יאמר לזכותה שהיא אומרת מראש שלא תגיע וחוסכת את עלויות המנה.
היא גם לא מעמידה פנים שהיא מצטערת במיוחד. זה לא אומר שהיא לא מחבבת אותך או את ילדייך או מעריכה אתכם ורוצה את הקשר! מדובר בקשר של מספר עשורים, יכול להיות שיש לא מעט אירועים (חתונות לידות בריתות בר\ת מצווה).

יתכן שחברתך לא מרגישה שצריך לשלוח מתנה כשלא מגיעים, או שחברות טובה לא נמדדת במתנות. לגבי ביקורת, יכול להיות שהיא מקנאה בך? חיתנת ילדים לפניה, אולי היא מרגישה שאת מוצלחת ממנה ואולי היא אדם שרואה את השלילי באופן כללי (לרוב מי שביקורתי כלפי אחרים ביקורתי מאד כלפי עצמו).

את לעומתה אדם אחר, עם אופי בסיסי שונה יותר לבבית וחמה, כך נשמע לי.
אם את לא מגיעה את מסבירה אולי מתנצלת. חשוב לך להביע השתתפות.. ולרוב נשמע שאת מקבלת את אותו היחס. אינני מכירה אותך אך נשמע שאת מוקפת חברים ואוהבים מסביבך (בלי עין הרע!). ילדייך נשואים יש לך דירה חדשה...

ההרגשה שלך נראית לי טבעית, ואת לא צריכה להגיע רק מכיוון שהזמינו אותך.
את יכולה לנהוג אולי כמוה - לעדכן שלא תגיעי, וזהו..
יחד עם זאת, אם את אדם לבבי או חם יותר ממנה את יכולה לשלוח פרחים או מתנה כלשהי. ואפילו שיחת טלפון או מייל אישי. מכיוון שאת אדם כזה. מי יודע, אולי יום אחד תקבלי ממנה גם שיחה כזו ואולי גם לא- אבל אם את אדם לבבי וחם, אין סיבה שתנהגי בניגוד לאופייך רק מכיוון שהיא הייתה נוהגת אחרת.
ומצד שני, אם את לא מרגישה רצון- זו לא חובה.
ובמקרה של החברה הזו, אם לא תגיעי תוכלי לחסוך מעצמך את ההתלבטות של איזו מתנה לקנות ובכמה להשתתף וכו'. (ואם יש באפשרותך כלכלית ומדובר בחברת ילדות- החסכון לא קטן). כמו כן תוכלי לחסוך מעצמך את טירחת הנסיעה ועלותה ללא רגשות אשם.
את יכולה לבחור לא להגיע, גם אם אין לך טיפול לאוטו. אינכן קרובות, המקום רחוק, ולא מתחשק לך. לרוב מחפשים לדעת מראש את מספר אישורי ההגעה, ולא תמיד מתעמקים בסיבה.

אולי הרוגז שלך מגיע מתוך המחשבה שחברתך בניגוד אליך כמעט ולא הולכת לארועים ולכן "הבריזה" מהחתונות של ילדייך אבל גם של שאר החברים באותו המעגל (מכאן שחוסר הגעתה אינו אישי), ואת לעומתה כן מגיעה לחתונות (או מציינת את הארוע בטלפון או מתנה)- ואם לא תגיעי אליה היא תבין ש"החזרת לה".
ומצד שני אם תגיעי תרגישי שאין "שיוויון בנטל". אבל לעולם לא יהיה שיוויון...
אולי אם תגיעי תהיי אחת מהחברות הבודדות שתגיע ותשמחי אותה, במידה וכך היא עם כולם יתכן ואין לה הרבה חברים קרובים.
ההרגשה שלך מאוד מובנת לי, מהצד של החברה שלך לעומת זאת במידה ולא תגיעי היא תוכל לראות זאת כ'קטנוניות' מצידך.
ויש בזה משהו האמת, אם תבחרי לא להגיע תוכיחי לה שלא שכחת לה שהיא בעצמה לא הגיע לחתונות ילדייך...
ונראה לי שבגלל זה את כועסת עליה. שהיא מעמידה אותך בפני ההזמנה במקום שבו את תצטרכי לבחור האם להחזיר לה מידה כנגד מידה או 'להעביר על מידותייך'.

אף אחד לא ישפוט אותך על כך שאת לא מגיעה, יש לך את כל הסיבות.
אלא שזו את שתרגישי עם עצמך "קטנונית" כשאת "מחזירה" לה על כך שלא הגיעה לחתונות (של ילדייך). ולא כל יום מתחתן ילד..
לדעתי את היא זו שלא מרגישה שלמה ליישם את הרצון שלך ולא להגיע לא חברתך. את מחפשת את הסליחה שלך. אולי על כך שאת נוטרת לה טינה ועדיין מרוגזת שלא הגיעה לחתונות הילדים שלך או שהתעלמה מהן לתחושתך. ואת ההשלמה עם העלבון שחשת אז והיכולת לסלוח למרות שאין שיוויון מצידה להגיע ולהשתתף בשמחתה, זאת אף מגיב לא יוכל לתת לך..

 

[הייתיאביבקיץ]

חתונה של בן של חברה רחוקה- מזל טוב בווטסאפ נראה לי מספיק

אני לא נהנית בחתונות, ולא הייתי נוסעת שעתיים בשביל חתונה של בן של חברה רופפת

נהוג להשיב בשלילה כשלא מגיעים, כי המזמינים מבקשים לדעת כמה אורחים יהיו.
אבל חברות רופפות? לא שולחים פרחים או מתנות.

במקומך בכלל לא הייתי מתלבטת ומתחבטת.
שולחת ווטסאפ/מייל/מסרון ״מזל טוב! איזה יופי, כמה גדלו. אני מצטערת, אבל לא אוכל להגיע״. וזהו

מאחר והיא לא הגיעה לאירועים שלך, כנראה היא לא ממש מתרגשת מהעניין ולא ממש בונה על זה שאת תגיעי.

 

[נושיתי האחת]

 

[iris mom of two]

שניהם

לא צריך לעשות את המאמץ, בהחלט להודיע שאת לא מגיע, ולהגיד מזל טוב.

 

[adif11]

אפשר בהחלט לספר סיפור מנומס

הבן דוד של בעלי בדיוק מחתן בת/אנחנו בחו"ל וכו', לאחל בלבביות הרבה מזל טוב וזהו.
ממש לא הייתי טורחת להגיע.

 

[mykal]

לשאלת הכותרת--

יש לי תשובה ברורה,
את צודקת בלהיות קטנונית--

ובעצם השאלה כאן תהיה --האם יש לך ענין בלשמור על הקשר,
או זה לא משהו שאכפת לך,
אם יש ענין בלשמור על הקשר בעתיד--אז הייתי מוחלת על ההתחשבנות,
נוסעת לחתונה ומתיחסתלעובדה שהיא לא עשתה כמוך,
אם הקשר הזה לא חשוב בשום צורה--מודיעים על אי הגעה,
בלי תירוץ ובלי מתנה והתיחסות.
אני באופן אישי --כמי שכל חיי תיחזקתי חברויות והשקעתי בכך הרבה
--עייפתי....
מחויבות אמורה להיות הדדית, רצון לקשר היה אמור להיות הדדי,
ואם לא--אזי ניפרד כידידים, ונבנים מערכות יחסים במקום אחר.
הפסקתי להרגיש מחויבת לקשרים רופפים--שיתמוסס.
כל קשר מתאים לתקופתו, למצבנו בכל מציאות נתונה.
זה חוסך הרבה התלבטויות.

 

[talitush2]

תודה לכולכם על ההתיחסות.

זה בדיוק מה שהחלטתי. הודעתי לה בווטסאפ שלא נגיע (אנחנו בחו"ל...). אדבר איתה כשיתקרב תאריך האירוע ואאחל לה מזל טוב.

הערה נוספת באותו הקשר.
בעוד כשבועיים יש לאחת מהחברות מאותו מעגל (ביה"ס) יומולדת עגול ובעלה מארגן לה אירוע מאד מיוחד. אנחנו כמובן נוסעים למרות שזה רחוק יחסית, אבל עושים את זה ממש בכייף. כי אני אוהבת אותה, אנחנו בקשר, ונשמח איתה ומשפחתה.
החברה המדוברת הוזמנה גם, אבל אמרה לי שלא תגיע כי יש לה יומולדת לאחד האחיינים. נו, באמת? כאלו יש כל הזמן בלי סוף. אפשר פעם ב... לוותר למען אירוע כזה. אבל היא לא רוצה או לא מרגישה צורך. אז לא.


2

 

[mykal]

משתפת בחויה,

כל חיי הייתי בועד העובדים,
והיה אצלינו כלל של תעריף שמחות--לכל סוג ארוע תעריף אחר,
וגם האבחנה בגובה הסכום בין מי שמגיע למי שלא בא.
היתה אחת שמעולם לא הגיעה אבל גם את הסכום של "לא בא"
תמיד היה לה תירוץ למה אין לה מזומן ברוב המקרים לא השלימה,
וכשהשלימה--תמיד באיחור.

ואז היה לה ארוע--וכולם דרשו ממני לא לתת לה מתנה ולא באנו.

יום אחד--ישבנו מעט אנשים סביב שולחן והיא פונה אלי--למה לא באת
לארוע שלי ולמה לא קיבלתי מתנה?---
מבוכה מכולנו--והיא מתעקשת---עניתי לה--ולמה את לא באה לאף ארוע?
ולמה את לא משתתפת במתנות?
זה הדדי---התחליה לומר, חשבתי שאני חוסכת לאחרים ו...
עניתי לה--כמו שאת רצית אורחים שישמחו איתך--כך כולם רוצים--
מוכרחה לומר--היתה שיחה קשה אבל עבד....

לפעמים אנשים לא מודעים להתנהלותם--וההשפעה על סביבתם.
עד.....

 

[talitush2]

את בהחלט צודקת.

זה נכון באופן כללי בחיים, ולנושא האירועים המשפחתיים באופן ספציפי.

פעמים רבות אנשים לא מגיעים לאירוע - לא מתחשק להם, זה רחוק, לא בא להם לטרוח וכו'. סיבות לא חסרות. לא טורחים להודיע והמארחים משלמים סתם על המנות המיותמות.
עד ש... הם עושים אירוע וזוכים לאותו היחס. פתאום נופל להם האסימון והם מאד נעלבים על שאורחים שהוזמנו לא הגיעו.
אנשים צריכים להפנים שהחיים הם הדדיים. לפעמים אנחנו עושים משהו שלא כל כך מתחשק לנו באותו הרגע, כי יש מחויבויות לחיים חברתיים. מי שזה לא מתאים לו, שיחיה לבד ללא חברים ומשפחה. כשיש חוג משפחתי / חברי, יש פעמים רבות מחויבויות. זה חלק מהחיים.

 

[אחותו של שקספיר]

מ'כפת לך אם את קטנונית או צודקת או שניהם או לא ולא?

אני, לא עושה חשבונות של "היו אצלי -אבוא אליהם"
אם התחושה שלי שאני צריכה ללכת (משפחה קטנה, מיעוט חברים, אסון לאחרונה )-אז אני הולכת בין אם היו אצלי או לא.
לרוב--- היות ואני מתעבת חתונות--- אני דואגת בעוד מועד להודיע שלא נוכל להגיע.
שמה לי תזכורת ויום-יומיים לפני האירוע -שולחת ברכה יפה במייל עם כמה מילים אישיות.
אם הקרבה משמעותית יותר- נותנת מתנה לפני האירוע, ואפילו מתנה מכובדת כאילו הגענו- ובלבד שלא אצטרך לספוג את ה"עונש" של נסיעה-חתונה-רעש-יתושים-עישון וכול היתר.
חבריי הטובים יודעים ומכירים את הסלידה שלי מאירועים-ומקבלים זאת.
חבריי הפחות טובים? -...לא ממש חשוב לי מה הם חושבים עליי

 

[mykal]

לגבי המשפט

"אני, לא עושה חשבונות של "היו אצלי -אבוא אליהם""
למה זה חשבונאות? למה זה לא הדדיות?
זה אחד המשפטים שהיה לי להרבה שנים מול בעלי--הוא טען כמוך--
אז מה אם הורי לא באו לנחם אותך, לא יכלו,
סליחה, ארועים משפחתיים, הם מחייבים, בטוב ובלא טוב,
והוריו נפטרו לפני מעט שנים--ופתאום.... ממש פתאום...
לא הולך לנחם את...כי גם הוא לא טרח,
וכן הולך לנחם את... כי ממש הופתעתי שהגיע אלינו....
אהה פתאום החשבונאות והפנקסנות קיבלו צורה ממש מדויקת.
וכשהוכחתי לו את הדרך שלו לבקר אותי--לפחות התנצל.

אני בשונה ממנו--לא מנהלת פנקסנות וחשבונאות קטנונית--
ואם מישהו לא יכול פעם--זה לגמרי מקובל, אבל בשיטתיות..כגישה,
לא מקבלת.
אישית אני הולכת לכל שמחה ולכל אבל, אנשים רוצים שותפים למצבם,
אנשים משקיעים בארועים ונראה לי נכון לכבד.,
כמובן, שום דבר לא בהגזמה, כשרחוק מידי למציאות שלי,
כשיש בעיות (ולצערי, יש) אז בהחלט מופעל שיקול דעת.
אבל הגישה הבסיסית בעיני היא שבחברות ובקשרים חבריים/משפחתיים
יש להשקיע, ואכן יש בהחלט ציפיה להדדיות.

 

[אחותו של שקספיר]

הדדיות בין חברים אחרת בעיניי

בחיי
לא פועלת לפי כללים וחוקים ונורמות של התנהגות .
לא סופרת מי הגיע לחתונה "שלי" (מי שרצה, או מי שיכל) כמה נתנו מתנה (כמה שיכלו או רצו)
אני באמת עיוורת לתחום הזה של ההדדיות כפי שאת קוראת לה.

כשאני אצטרך סיוע בתיקון מזגן-החבר שזה מקצועו, יסייע לי בכל עת ושעה, וכאשר הבן שלו יצטרך תיקון למחשב ,האיש שלי ירוץ אליהם בחצות הלילה כי דחוף להם. כשהחברה תמרר בבכי על הצאצא שרוצה לעזוב את הארץ אני אעזוב את הכל ואשב איתה שעות וכן הלאה.
זוהי הדדיות בעיניי- ולא מי הגיע לחתונה של מי.

ואני לא מתחילה בכלל את הקטע של להזמין לחתונה את כל מי שהתעטש ליד בכיתה ג... או פעם עבדנו באותו בניין בשתי קומות נפרדות ותמיד נפגשנו במעלית.

 

[mykal]

לא חולקת על דעתך

אלא שנראה לי שהנושא שהעלה ע"י תליטוש--
היה ארוע--ההתיחסות היתה בענין הזה.
אכפתיות ועזרה הדדית ולא באחד על אחד, זה נכון.
בעיקרון יש המון סוגי חברויות--
יש חברות של טיולים, ויש חברות של שיחות נפש,
ויש חברות של מפגשים אחת ל... אבל קשר טלפוני יותר צפוף.
ולא אין התחשבנות יש הדדיות--
נניח שהקשר הוא טלפוני--אז זה לא אומר שאם היא התקשרה פעם אחת
עכשיו תורי ולהפך,זה יכול לקרות שאני 6 פעמים אתקשר והיא תתקשר רק אח"כ,
אבל אם במשך שנה רק אני זו שהתקשרתי---
אבין שאין לה שם ענין בקשר ואפסיק.
זה לא קטנוני ולא מתחשבן, אבל קשר בינאישי הוא הדדי.
וזה לא אומר שאם אשמע שאותה שלא מתקשרת זקוקה לעזרה לא ארתם לענין.
&nbsp
וגם בארועים, אם אני חיתנתי 3 ילדים והיאלא הגיעה ולא התיחסה לענין,
אני אבין שהיא לא רואה ערך לענין ובקלות אמנע מלהגיע,
לא התחשבנות--אלא הבנה שזה לא חשוב, אז זכותי לעשות את ההחלטה ולהמנע.
ממאמץ, מהשקעה מלהרגיש מחויב.

 

[הייתיאביבקיץ]

בגלל שאנשים הם לא זהים, הדדיות לא אומר ״בדיוק אותו דבר״

גם כאן, אני בעד ״כל איש לפי יכולתו ולפי צרכיו״.

אם לאה מגיעה לכל האירועים בשמחה ובששון, אני שמחה. כיף לי שהיא באה.
ואם רחל לא תמיד מגיעה כי היא אישה ביישנית וסגורה - זה גם בסדר. אני לא לוקחת את זה אישי. אולי אפילו קצת אצטער בשבילה שהיא לא ״יודעת לחגוג״.
וזה בטח לא אומר שאת לאה אני אוהב יותר, או שאני עכשו ״אחזיר״ לרחל ולא אגיע לארוע שלה.


ואת יודעת מה? יש אנשים שקשה להם להשקיע. אולי כי בעצמם רע להם בחיים. אולי כי הכישורים החברתיים או הרגשיים שלהם הם לא משהו.
אז מה? נעניש אותם?
אולי אם הם לא הבינו שכשאני באבל אני זקוקה שיבואו לבקר אותי ולשבת לידי. אבל כשהם באבל אני מבינה שהם זקוקים לחברתי, ולכן אגיע.

 

[mykal]

האמת עניתי

אבל אתיחס לדבריך,
בלי משים כתבת " ואם רחל לא תמיד מגיעה.." ממש מילת מפתח.
לפעמים כן ולפעמים לא--זה בסדר,
יש חיים מחוץ לארוע, יש צרכים, מחויבויות אחרות, יכולות אישיות,
הכל מקובל, אבל לא התעלמות עקבית ותמידית.
ואם כן, כי בעיניה זה לא חשוב, אז למה היא תחשוב שזה חשוב לי?
אם היא לא מסוגלת--פיזית/נפשית/כלכלית-יש דרכים עוקפות--
או מדברים על זה, או שולחים כרטיס ברכה,
התעלמות היא ענין מרגיז.

גם באבל--אדם מחפש קשר אנושי, ניחום אבלים הוא ענין מקובל.
והתיחסות אנושית היא ערך התעלמות זה לא ראוי.
אנחנו בעלי חיים חברותיים ולא דון קישטו--ומה לעשות יש גם מציאות של מערך התנהגות מקובלת. ומצופה מהאנשים לשמור על רמת מקובלות,ומי שלא נוהג כך--
בלי התיחסות--הסבר--כן שובר את "הכלים".

 

[הייתיאביבקיץ]

גם ״אף פעם לא״ יכול להיות בסדר גמור

אם רחל לעולם לא תגיע לשום מפגש ולעולם לא תיפגש איתי על כוס קפה, ולעולם לא תענה לשיחות טלפון - אז או שאחליט שהיא לא כלכך חשובה לי ולא אתאמץ. או שאזום קשר ואשאל אותה מה הקטע.

אם את לא מוכנה להיות בקשר עם מי שלא מקיים את מערכת הכללים שהיא בעינייך בסיסית - זו כמובן זכותך המלאה.

 

[mykal]

נכון,

ואני תוהה האם זו רק המחויבות מצידי לברר?
אין לצד השני שום אחריות על הקשר.
ושוב רק אומר שאני התיחסתי להרגשה של תליטוש
שזה קשר שהוא לא ברור לה,
ואכן היא תעשה את הבחירות שלה.
ובעיני היא צודקת. אם תרצה מאוד, שיום אחד תברר עם החברה
למה היא לא באה.

 

[הייתיאביבקיץ]

אם לא בא לך - אל תבררי. באמת,

אני לא אומרת את זה בתוקפנות או משהו.
לגיטימי לאמר ״אני לא מסוגלת לקיים מערכת יחסים עם מישהי שכלכך קשה להוציא אותה מהבית. ואין לי כוח לדובב מישהי שאולי עובר עליה משהו והיא לא משתפת ביוזמתה. לא שווה את הכוחות שלי״.

במקום תליטוש, אני כן הייתי בהזדמנות משוחחת עם החברה. אומרת לה משהו על זה שאני מתרשמת שהיא ממש לא יוצאת מגדרה כדי להגיע לאירועים.
אולי זו חברות שעוד אפשר לשקם.

או לאמר ״תודה על ההזמנה. את יודעת, את אף פעם לא הגעת לארועים שלי, התרשמתי שאת לא בן אדם של מסיבות. עם יד על הלב - ארועים כאלה באמת חשובים לך? ״. אולי היא עושה חתונה כי צריך, והיא בעצמה בכלל לא היתה רוצה את כל הדבר הזה על הראש.