אתן מכינות את הכל מראש ?

[טאניוש]

אתן מכינות את הכל מראש ../images/Emo57.gif?

הבנות בשבוע שלי כבר מכינות את רשימת הקניות לפחות, צובעות חדר ילדים ויש כאלה שמזמינות ומסדרות. אני-כלום. פוחדת פחד מוות... לא אעיז עד שלא אחזיק אותו בידיים, חי ובריא. רק אני כזאת הסטרית בעיניין?

 

[ענתש]

שאלה קשה. אני הכנתי הכל מראש

בפעם הקודמת. בהריון שהופסק לא הגעתי לשלב הזה... אבל אני מנחשת שכן, הייתי מכינה הכל מראש. אני יוצאת מנקודת הנחה שהכאב בלב אם חס וחלילה

(אפילו לא רוצה לכתוב את זה) לא ממש משתנה אם חוזרים הביתה לחדר ריק ולבן או לחדר ריק וצבוע. לפרק, אם חס וחלילה צריך, זה לוקח מעט מאד זמן. ובהכנות מראש- יש איזה סוג של אופטימיות ואמונה בטוב כזו. לכבס ולקפל בגדי תינוקות ריחניים זה לא נופל בעיניי מהתפילה שהמוסלמים מתפללים עם מחרוזת התפילות שלהם למשל... זה שהם עוברים על החרוזים אחד אחד וחושבים על אלוהים, זה אותו דבר - לארגן את הדברים ולהאמין שהתינוק בסדר ושהכל יגמר בטוב. סליחה על הדימוי המופרע, אבל זה מה שעובר לי בראש.

 

[ariane]

אני כזו

ההריון הראשון הסתיים בשבוע 27 והשני בשבוע 34 ובאף הריון לקניתי כלום. אף בגד, אף רהוט. וגם הפעם לא מתכוונת לקנות שום דבר. אני חושבת שזה מזל שלא קניתי אף פעם כלום. לא יכלתי להסתקל על זה עכשיו ובטוח שלא הייתי מלבישה את התינוק (אם יהיה) עם בגדים שהיו מיעדים לאח ואחות הגדולים שלו שלא זכו לחיות. אני הייתי זורקת את הכל. אפילו בהריון הזה אני לא רוצה ללבוש (זה עוד לא אקטואלי כי עוד לא צריכה) את בגדי ההריון שקניתי במהלך ההריון הראשון ושלבשתי גם בהריון השני. לא מדובר באמונות או משהו כזה, פשוט זה מזכיר לי יותר מידי דברים שליליים. כדי לחזור לקניות לגבי התינוק, מנסיון שלי (שלא קניתי כלום) ומנסיון של אחרות מפורום אחר של רעלת (שזה קורה תמיד בשלב מאוד מתקדם של הריון) אני יודעת שהרבה יותר קשה להתמודד עם חדר שכבר היה מוכן ונשאר ריק... ומקסימום אפשר להשוות מחירים ולקנות כשהתינוק יהיה לידך חי ובריא, לא תהיה לך איזה הרגשה רעה של "למה לעשות את כל זה?". אני מקווה שהבנת מה שהתכוונתי. אל תרגישי רע אם לא מתכננת כלום, לפחות תהני פי 1000 כשתקני דברים על בטוח. איזה שבוע את עכשיו?? נשיקות וחיבוק, שנה טובה.

 

[טאניוש]

בגדי הריון מההריון הראשון לא לבשתי

קניתי הכל חדש. לא יכולתי להסתכל על מה שלבשתי אז. וגם הלכתי לרופאים אחרים לסקירות, מאותה סיבה, בדיוק מה שאת אומרת. אז אני לא לבד בעסק... אני בשבוע 27

. כלל לא מושכות אותי חנויות רלונטיות בקניון, לא בא לי לחפש שבלונות לחדר ילדים, כלום. לדעתי גם בעוד חודשיים זה לא יבוא לי.

 

[עד חצות]

לא מתכוונת

להכין/להזמין/לקנות/לסדר כלום.זו לא היסטריה פשוט לא מוצאת בזה טעם,יותר מעשי לקנות כשיש למי ובכלל בשבילי ללכת לקניות זו טירחה ולא הנאה , כיף לבעלי

 

[אמא של פילפילון]

אצלי זה לא היה ילד ראשון

כך שכל הציוד היה בבית, בעליית הגג. קצת לפני מועד הלידה הוצאתי ביגוד ראשוני וכיבסתי. אני מניחה שעם כל החרדה, כן הייתי עושה הזמנת לידה, אף כי לא הייתי לוקחת דברים הבייתה. זה חלק מטיפוח האמונה שזה הריון אחר ויש להתכונן להגעתו של הילד, חי ובריא, הבייתה.

 

[מתי תורי]

העלתן נקודה רגישה

בהריון הראשון, עשינו הזמנת לידה ותכננו מה מקבלים ממי וכו' לפני הלידה, והבעל והמשפחה סידרו הכול אחרי הלידה. עם השני, כבר היו יותר דברים אבל זה גם היה מין שונה אז לפני לידה עשיתי את המיון, הכנו את המיטה כדי שהגדולה תתרגל לרעיון השותפות. כעת אחרי שתי הפלות הפחד והחשש הם עצומים, אבל מאחר ואלד בחו"ל וכל הציוד היה בארץ (ולילד שלישי כבר לא קונים חדש), נאלצתי לעשות את המיונים והסדר ממש לפני הלידה. כרגע הכול מאופסן במחסן- לא רוצה לגעת, לכבס, לסדר לפני. אבל הבעיה ההכי גדולה לי שלי היא המנהג המקומי לעשות מסיבה לפני בואו של התינוק- כביכול לצייד את האם בדברים כדי שהכול יהיה מוכן. נאלצתי להסביר את החשש מ"עין הרע" ושבישראל לא נהוג לעשות מסיבות לאישה בהריון, אלא כשיש תינוק והכול בסדר,אז ורק אז חוגגים. קיבלתי כמה פרצופים עקומים על זה. בסה"כ הכוונה של החברות הייתה טובה והרסתי להם תוכניות למסיבה. גם השאלות על שם- כולם פה שואלים איך קוראים לתינוקת ואני צריכה להסביר שעדיין אין תינוקת, כל זמן שהיא לא אישות בפי עצמה. למקרים קשיי הבנה, אני אומרת שיש לנו רשימה וכשהיא תיוולד נחליט מה מתאים לה.מאוד קשה לא לפגוע באנשים, עם כל הרצון הטוב, אבל מה לעשות שהפחד והאמונה שלנו הם גדולים????????????

 

[tali00]

מה יהיה הפעם??

בסוף ההריון הראשון שלי הלכתי עם בעלי וטיילנו בשילב ובעוד חנויות של תינוקות וראינו עגלות וסלקלים ואחרי הלידה הלכנו יחד לקנות הכל (הסבתות ציידו בגופיות ובגדים...) בהריון האחרון מאד חיכיתי ללידה, הוצאתי את העגלה ובגדי התינוקות מהמחסן. וכיבסתי אותם. הכנתי את הלול והכל היה נקי ומבושם במרכך עדין וריחני. התאכזבתי מאד שהייתי צריכה להחזיר את הכל למחסן בלי שהיה בהם כל שימוש. מה יהיה הפעם? אני לא יודעת איך אני ירגיש. אולי כשאני יתקרב לחודש תשיעי ההתרגשות תתחיל ואולי אני יפרק את הברגים מהעגלה ויכבס הכל שוב... אני רק מתפללת לצאת מהבית חולים בידיים מלאות ועם פנים מחייכות... והאיחול הזה הוא לכולנו!!!

 

[Tנקר בל]

אני גם תוהה בעניין

אני יודעת כמה קשה להסתובב עם תינוק קטן אחרי לידה, ובסה"כ - באמת מאמינה שהכל יהיה בסדר. אפילו חטאתי וקניתי כמה מצעים חדשים בשילב. אני מתביישת להודות שרציתי לקנות עגלה בשילב בהזמנת לידה. בסוף זה לא יצא חפועל כי הגועליים האלה (רק אני מרגישה שהשירות שלהם נהיה איום???) לא הסכימו לתת לי - אפשר רק לשלם בכסף מלא, ולהשאיר אצלם את העגלה עד הלידה - באמת תודה!! בלידות הראשונות - לא קניתי כלום, וזה היה מאוד קשה מבחינה לוגיסטית. גם נאלצתי להסתמך על קניות של אנשים אחרים, במקום לבחור בעצמי, וגם היה צריך להכין חלק מהדברים רק כשהשתחררתי עם התינוק. דווקא בלידה האחרונה החלטתי שמספיק עם השטויות. אף אחד לא ידע לסדר את הכל כמוני, ואני לא רוצה לסמוך על אף אחד אחר. אז כיבסתי את הכל, וצבעתי את השידה מחדש, וסידרתי יפה את כל הצעצועים והבגדים הקטנים. כשבעלי חזר אחרי הלידה, הוא העיף את כל הבגדים מהבית. אני ראיתי עוד בגד שנשאר בסל כביסה, וכל פעם כשהייתי רואה אותו הלב שלי היה נחמץ ונשבר, אבל גם לא מצאתי כח לסלק אותו. עד שסיפרתי לבעלי, והוא הוציא אותו בשבילי. אני בהחלט חושבת שכשמכינים זה כואב יותר, כי זה מהווה תזכורת תמידית למה שקרה. את השידה לא זרקנו, וכל פעם שהייתי רואה אותה, חשבתי על החסר הנורא, ועל הבגדים הקטנים שהיו בה. בתחילת ההריון, היה לי ברור שהפעם - אני לא קונה כלום, ולא עושה כלום עד הלידה. אבל כאמור - אני חוטאת. בקניית כל מיני דברים קטנים (אני אומרת לעצמי "מקסימום זה ישמש למתנות"), והיום - אני קצת מתלבטת מה לעשות. הלידה שלי כבר קרובה. מצד אחד חוסר ההכנה הוא תסמין לכך שאני לא חושבת על מה יהיה אחרי בכלל - רק על השלב של הלידה. לא חוזרת על מידע הנוגע לטיפול בתינוק, ומפחדת להכין את הילדים לתינוקת החדשה. מצד שני - לחזור שוב על הטעות של ההכנות? היא בהחלט עלתה לי ביוקר (רגשי) בפעם הקודמת.

 

[אטלאנטה]

נתתי הכל, ולא רוצה כלום חזרה...

בתור אמא לשניים, אני מודיעה לך ששלושת רבעים מכל ערמות הציוד האלו מיותרות... תינוק נולד באמת שלא אכפת לו מה צבע האהיל שלו, שלא לדבר על איפה בדיוק את שומרת את הטיטולים שלו. אצל הגדולה קניתי עוד שידה ומיטה,ואח"כ גם עגלול שהיה בבית כמו לול...אצל השני, נשארה רק מיטה ועגלול (כמה אפשר לדחוס גרביים ותחתונים לשידה מעצבנת שתקועה כל פעם בפינה אחרת?) מכיוון שעכשיו אין לי כלום, וחילקתי ממילא את מה שעוד היה (חתמתי טופס וויתור על השידה המעצבנת, העגלול כנראה חורש איזה מדרכה של איזה קיבוץ, והמיטה נמצאת במחסן של החותנת....מחכה לגואל...) ללידה אני לא מצטיידת לכלום, לפני שהעוללה תחזור הביתה מבית החולים (אם נגיע לשם כמובן) בעלי היקר יקנה משחה לטוסיק, חבילתת בטיטולים, וישכור/יקנה עריסה... וזהו זה... כל השאר יש או שלא צריך... בטח לא בשבועות הראשונים... אם את מתכננת חגיגה אז חכי בסבלנות עד הברית-בריתה, תקבלי כל מני משחקים, בגדים וגם תלושים של כל מני רשתות... בקיצור אל תעשי קניות! לא נגד עין הרע, אלא בעד חשבון הבנק שלך!!! וגם אם לא שכנעתי אותך, לפחות אל תקני, גם סל קל, גם עגלה, גם נדנדנה וגם התקן למכונית... זאת שערוריה שגורמת לך בסוף לנטוש את הסלון ולעבור לגור בחדר כביסה מרוב דברים על גלגלים שעומדים על כל בלטה... הכי חשוב? להתכונן ללידה עצמה ולא לטכנולוגיה שבאה בעקבותיה, רוב הנשים כל כך עסוקות בכמה הילוכים יש בעגלה שהן שוכחות להתכונן לבואו של זה שיושב בה...ואז... פתאום מתברר שמה שדרוש לתינוק צורח, זועף וסובל מנדודי שינה - גזים - ומה לא, זה לא עגלה, לא סטריליזטור או אוניברסיטה לתואר שני, אלא פשוט אמא רגועה שמצליחה לישון בין האכלה להאכלה... רק בריאות

 

[טאניוש]

הצחקת אותי ../images/Emo6.gif

 

[אמא של פילפילון]

זה נכון. תינוק (במיוחד יונק) לא

צריך הרבה ציוד. הוא צריך בעיקר חיתול (יש כאלה, תתפלאו, שמוותרות גם על זה), ביגוד ראשוני, מנשא ו...זהו! וכמובן: כסא בטיחות לרכב. על זה אין פשרות. אצלנו לפחות, ככל שעולה מספר הילדים יורדת כמות הציוד: ישנים יחד, מכבסים את הילד בכיור (ם חסכוני במים וגם מכריח אותי לשטוף כלים, ואין שום דבר אחר בעולם שעושה לי מוטיווציה לשטיפת כלים

) ובימים חמים לא לובשים כלום חוץ מחיתול. חורנים. אבל אני יודעת שמאוד קשה להתחבר לזה בילד ראשון כי התרבות המערבית ממש גורמת לנו להרגיש שהרבה ציוד = הרבה אהבה.

 

[טאניוש]

אין לנו רכב, עדיין צריך כיסא ../images/Emo3.gif?

 

[Tנקר בל]

לדעתי - כן

גם לנו אין רכב, אבל עדיין - נוסעים לפעמים ברכב של ההורים, במונית ואפילו באוטובוס, ולמרות שבשני האחרונים - אפשר חוקית לנסוע בלי סלקל, ברור שזה פחות בטיחותי (טוב, לגבי האוטובוס, אני לא בטוחה, אבל נראה לי...

)

 

[מתי תורי]

גדול ומדוייק../images/Emo6.gif

 

[ענתש]

../images/Emo45.gif מאס מסכימה עם הגישה.

אבל אין סיכוי שהייתי מסכימה איתך לפני הלידה הראשונה שלי... לא בגלל שהרבה ציוד = הרבה אהבה. אלא שהרבה ציוד היה שווה אלי בטחון עצמי. יש לי את כל מה שצריך אז אני אהיה אמא טובה... כאילו החפצים נתנו לי בטחון. בגלל זה גם קניתי והכנתי הכל בבית מראש - מין הכנה של הנפש כזו.

 

[רונה 4]

לא קונה ולא מכינה

בהריון הראשון קיבלתי המון בגדים לימים הראשונים מהאחיות שלי, אבל לא לקחתי כלום הביתה כנגד "עין הרע", וכשהייתי בבית החולים אחרי הלידה של שני אז שתי הסבתות ישבו וכיבסו וקיפלו הכל, והביאו לי הביתה לפני שחזרתי לשם. כשהייתי בהריון השני שלי פרצה שריפה בביתנו, לצערי, וחברת ניקיון של הביטוח של הבית לקחה את כל הבגדים בבית לכביסה (גם בגדי תינוקות של שני) והחזירה אותם נקיים ומקופלים, אני זוכרת שצחקנו אני ובעלי שהפעם הכל כבר מוכן לקראת הלידה, והסבתות לא תצטרכנה לטרוח. ואז קרה המקרה ואני הרגשתי באיזו שהיא פינה בפנים, שכאילו הכנו דברים מראש מוקדם מידי, למרות שזה לא היה מתוכנן. הפעם בהריון הנוכחי אני פשוט לא מכינה כלום, האמת היא שאני אפילו לא פנוייה לחשוב על זה מבחינה רגשית, כי כל ההריון נראה לי דבר כל-כך שביר ולא וודאי עד שהתינוק מגיע בפועל בע"ה. היום אפילו החלטתי לעשות סדר בארונות של המטבח, כדי לפנות קצת מקום, ונתקלתי בבקבוקים שהיו של שני, שלא ידענו קודם אם נשתמש בחלק מהם שוב או נזרוק ופשוט השארנו אותם בארון עד עכשיו, והיום החלטתי לאפסן את הכל ולפנות מקום, וכאשר יגיע הרגע המיוחל, טפו טפו, נמיין ונחליט מה לעשות איתם. אני פוחדת אפילו לחשוב על זה, וזה מן הסתם קיבל עדיפות משנית, בהשוואה לתינוק עצמו, שזה מה שחשוב כרגע. אני מרגישה שכאילו ברגע שהוא יגיע אני ארגיש כמו סופרוומן, אני אהיה מוכנה לצאת איתו לקניות ואעשה הכל איתו עם כל הקושי, רק שיהיה כאן ויעניק לי את הקושי הזה, אח"כ כבר כלום לא חשוב.

 

[דוררה]

מה התל"מ בע"ה?

גם אני שבוע 27....

 

[טאניוש]

23/12 ../images/Emo57.gif

כמובן האופציה של קייסרי שבועיים קודם עוד תלויה באויר.

 

[טאניוש]

טוב, הרגעתם אותי

זה ילד ראשון

(כמה שקשה להגיד את זה, אני ממש לא מרגישה שהוא ראשון) וכמובן אין כלום בבית. אני חושבת שבעלי יוכל לשכור עריסה בעצמו, לא משימה הכי מסובכת, וגם לקנות את הדברים שאותם חייבים מיידית (אין לי שמץ של מושג מה הם הדברים האלה, אבל אני מאמינה שזה לא הרבה). כל שאר נקנה אחר כך (אני לא הולכת להציף את הבית בהמצאות טכנולוגיה מודרנית, רק את מה שבאמת צריך).