לא קונה ולא מכינה
בהריון הראשון קיבלתי המון בגדים לימים הראשונים מהאחיות שלי, אבל לא לקחתי כלום הביתה כנגד "עין הרע", וכשהייתי בבית החולים אחרי הלידה של שני אז שתי הסבתות ישבו וכיבסו וקיפלו הכל, והביאו לי הביתה לפני שחזרתי לשם. כשהייתי בהריון השני שלי פרצה שריפה בביתנו, לצערי, וחברת ניקיון של הביטוח של הבית לקחה את כל הבגדים בבית לכביסה (גם בגדי תינוקות של שני) והחזירה אותם נקיים ומקופלים, אני זוכרת שצחקנו אני ובעלי שהפעם הכל כבר מוכן לקראת הלידה, והסבתות לא תצטרכנה לטרוח. ואז קרה המקרה ואני הרגשתי באיזו שהיא פינה בפנים, שכאילו הכנו דברים מראש מוקדם מידי, למרות שזה לא היה מתוכנן. הפעם בהריון הנוכחי אני פשוט לא מכינה כלום, האמת היא שאני אפילו לא פנוייה לחשוב על זה מבחינה רגשית, כי כל ההריון נראה לי דבר כל-כך שביר ולא וודאי עד שהתינוק מגיע בפועל בע"ה. היום אפילו החלטתי לעשות סדר בארונות של המטבח, כדי לפנות קצת מקום, ונתקלתי בבקבוקים שהיו של שני, שלא ידענו קודם אם נשתמש בחלק מהם שוב או נזרוק ופשוט השארנו אותם בארון עד עכשיו, והיום החלטתי לאפסן את הכל ולפנות מקום, וכאשר יגיע הרגע המיוחל, טפו טפו, נמיין ונחליט מה לעשות איתם. אני פוחדת אפילו לחשוב על זה, וזה מן הסתם קיבל עדיפות משנית, בהשוואה לתינוק עצמו, שזה מה שחשוב כרגע. אני מרגישה שכאילו ברגע שהוא יגיע אני ארגיש כמו סופרוומן, אני אהיה מוכנה לצאת איתו לקניות ואעשה הכל איתו עם כל הקושי, רק שיהיה כאן ויעניק לי את הקושי הזה, אח"כ כבר כלום לא חשוב.