בעיות תפיסה / NVLD

כמובן אני מתייחס באופן אישי

לידע שלי,ואני כמו שהסברתי לא הבנתי בתחילה למה היא מתכוונת, הכישרון שלי הוא לא בשירה, הוא במגוון תחומים.
כמו שציינתי,אבל העניין הוא לא הכישרון שלי ,אלה מה אני עושה איתו, אני לא חושב שאני פחות טוב ממך במתמטיקה.
או בפיזיקה, אלה שאתה יותר מנוסה ממני כי למדת יותר, בעני מתמטיקה הוא תחום פשוט, הוא לוגי אני מבין את על פי הגיון.
לעומת זאת לכתוב שירה/ וציור בעני יותר קשים, ואתה מה הכשירון שלי בציור לפחות היה,לכן אני מסכים איתך אבל אם תקרא
את הודעה שלי תצליח להבין שאני מדבר לא על בעיות תפיסיה כאלו ,אלה בעיות בהבנה כי כך חשבתי שהיא מתכוונת, תקרא
את הודעה שלי שוב ותבין שעל זה אני מדבר ,שאין אוטיסט לא חכם, אני חושב שכולם חכמים, אבל יש כאלו שיותר, לכולם יש
כישרון בתחום מסיום,לכן שהיא אמרת בעיות תפיסה חשבתי על זה אתה מבין?, ובזה אני בטוח לאוטיסטים אין בעיות בהבנה.
אתה לא מסכים?, יש להם הבנה שונה זה הכול ולזה התכוונתי מקווה שהכול ברור
.

עריכה: אני ראתי את התגובה שלי השנייה וזאת טעות הקלדה זה לא לפי דעתי לפי ידעתי, לכן הכול השתבש וחשבת שאני חושב
שכולם ככה, סך הכול טעות הקלדה, מקווה שעכשיויו הכול מובן.
 
כישרון במתמטיקה זה דבר מרתק

אני חוקר את העניין הזה של מה נחשב כישרון במתמטיקה, לי תמיד אמרו שאני מבריק בזה, זה בעצם היה קרש הצלה.
שלי ביחד עם הציור,אבל לא האמנתי בזה לעומת זאת בציור האמנתי, כי לקלוט מהר את החומר לפתור מהר למצוא פתרונות.
אני יכול, אבל מה הבדל בין כישרון לגאונות? להברקה?, זה תחום מרתק בעני, אני לא מכיר את היכולת שלך, אבל מה שאמרת
" מוכשר מאוד במתמטיקה" זה דבר יפה,אני לא מכיר את היכולת שלך, והיות ואני לא מתייחס לציונים בכלל,ואני יודע שאתה
מצטייין,אז אין לי מושג איך לתפוס את זה, גם עלי תמיד התיחסו בתור אחד שמפציץ בציונים בלי ללמוד לבגרוית בלי לשקיעה
כולל בקדם תואר שלא השקעתי, ואז אמרו חתמה " הוא מבריק במתמטיקה", כי פתרתי תרגלים מהר מאוד לעומת שאר הכיתה.
שגם הם מחוננים במתמטיקה, זה לא גרם לי לחשוב שאני מבריק בזה ,אלה שיש לי קליטה טובה למספרים ולחשבון, אני יכול.
לדמיין מספרים בצבע אני רואה אותם חש אותם, ואז אני מחשב בראש, העבר הייתי מיומן בזה אבל היום היכולת פחתה מאוד,
כי אני לא לומד הרבה כמו פעם אין לי מושג, סיפרתי לך שהייתי גאון חישוב, ככה אמרו עלי, בגיל צעיר מחברות שלמות עם חישובים
כולל חישובי עצמים ומרחב שירטוטים, אבל זה מעניין אותי מאוד הדבר הזה גאונות במתמטיקה ,מה הופך אדם למשל כמוך מחונן
במתמטיקה ואני יודע שאתה מחונן בזה, ליותר מזה לגאון, זה מרתק אותי כנל פיזיקה- בילוגיה וכל תחום אחר, אין לי עדיין תשובה
איך אתה עובר את השלב הזה, לא רוצה תשובה בנאלית " גילה משהוא" פיתח ענף" איך זה קורה ולמה זה קורה, ואיזה שלבים
צריך לעבור זה מה שמעניין אותי נורא, זהו זה מה שיש לי לומר.
 

arana1

New member
מתמטיקה מבטאת פרדוקס

שגם עלה כאן ומומחש מאוד בסוגים השונים של הצטיינות בה
כי יש בה צד אחד מטפיזי לחלוטין, זאת אומרת, משוחרר לחלוטין מתפישות של מרחב וזמן, צד שכולו לוגיקה והפשטה המבוססת על עצם הרעיון של מספר, צד מדהים, חופשי כמו חלום, ופרוע ללא גבולות כביכול
מצד שני, מתמטיקה מהווה את הכלי הכי מדוייק למדוד את המרחב והזמן והיחסים ביניהם,
אלה צדדים סותרים כביכול אבל יתכן שכל הקסם נובע מזה שהם בעצם גם משלימים
שיש קשר, עדיין סמוי, בין מתמטיקה טהורה, שעוסקת בתכונות של מספרים כשלעצמם, בהפשטות של מונחים כמו קבוצה, לבין זאת שיודעת לתאר את המרחב בדיוק ששום צייר לעולם לא יגיע אליו

אז כמו שגור כתב
יש אנשים שנוטים ומצטיינים בהיבט שנחשב לישומי ויש כאלה שנוטים להיבט שנחשב כתיאורטי והמון פעמים מי שמוכשר בתחום אחד בכלל לא מסוגל לתפוש את התחום השני
ודווקא בגלל זה כל כך משונה זה מאיר משהו שעשוי להיות הכי מהותי

הבנה אינטואטיבית של מתמטיקה מאוד נפוצה במגזר
כמו גם עיוורון מתמטי מוחלט
 
אני מתעניין בשילוב של מתמטיקה ואומנות

אני מעריך את דה וינצי שדוגרי אני קראתי עליו בספר הוא דומה מאוד לך, יותר נכון אתה עליו ,הוא רקאה את העולם המכלול.
את הטבע ואותנו כאחד, קשה לי להסביר לך עד כמה פילוסוף ענק הוא היה, אבל הוא ראה את העולם כישלוב לא כהפרד ומשול.
כל תחום מצטלב אם התחום השני, בגלל זה הוא הצליח כל כך ,הוא שילב את האומנות אם אודארונמיקה, את המתמטיקה עם
הציור, את השכל אם הרגש, קשה לי להסביר את זה כי גם לא ממש פריטו, אבל כך הבנתי, הוא לא הפריד את הטבע מאדם ואת
האדם מהטבע ,הכול שזור זה בזה, אני מחפש את השילוב בין התארוטי למעשי, אני יותר נכון מחפש את השיטה להיות טוב
בכמה וכמה תחומים על סף גאונות ולשב אותם יחדיו, לכן אני אוהב גם אומנות גם שירה וגם מדע, בעצם יש לי הרבה מאוד
תחומי עניין מהומני ביותר, עד להכי מדעי ומטפאיזי עד למכני והטכני ביותר, מה שאני אוהב ורוצה לחקור סאת השפה,
אמרתי לך לפתח תאוריה פילוספית לשפה האוטיסטית, להתנהגות לשוני, זה מעסיק אותי, יש לי רעיונות בפילוסופיה.
אבל ידע בסזרגון המקצועי אין, בגלל זה אני רוצה ללמוד, אמרתי לך ראת זה כמה פעמים -אבל לא הגבת לי, כנראה
קשה לאנשים לאמין שאני יצלח בפילוסופיה במדע באומנות- בשירהL יש כאלו שכן מאמנים חלק מטפלי וחלר דוחים
את הרעיון ואומר שהתמקד באופן חבונני במדע כלומר אלמד בלי להתעסק ולמצוא תאוריות וכו כי זה צד יותר חלש.
כלומר אפשר ללמוד רמה גבוהה של תואר אבל אנשטיין או דה ונצי בטוח לא יצא ממני, ועדיף לי לשקוע באומנות וביצירה
הספרותית שבזה הם חוזים שיש לי כשרון, בציור מי שאני ילד, בשירה בשנים האחרונות אפילו שאובחנתי כמחונן בהבעה
ובשפה, אשמח לשמוע מה שדעתך על שילוב?, איך זה ניתן?, איך אני יצלח להגיע לרמה שמתמטיקה ואומנות זה דבר
אחד? או יותר נכון-שזורים זה בזה?, אודה לך מאוד אם תענה לי ,בקשר לשדני משפטים אחרונים, אתה אומר שיש כאלו
במגזר שלנו בקהילה שמחוננים במתמטיקהנ, וכאלו שלא?, או שאתה מתכוון שבצד אחד של המתמטיקה הם מבריקים.
ובצד השני לא?, כי לא הבנתי את " כמו עיורון מתמטי מוחלט" זה אומר כאלו נטולי כשרון מתמטי בכלל? זה הכוונה
שלך או שיש להם כישרון אבל הוא לא מתבטא באופן המקובל? ולכן זה עוורון, לא הצלחתי להבין את המשפט הזה, תודה
ראש אם תוכל להבהיר לי אותו ולענות על שאר הדברים, המשך יום טוב בברכה נתנאל.
 

arana1

New member
אנסה להסביר דרך דוגמה

הייתי לי חברה שעיוורת לחלוטין למתמטיקה, משער שהיו מאבחנים אותה כnlvd או איזה צירוף אחר של אותיות שגורם למומחים להרגיש הרבה יותר חכמים ממה שהם
אולי היא אוטיסטית
היא טיפלה המון שנים באוטיסטים והצוות אף פעם לא הבין אם היא מטפלת או מטופלת למרות שהיא חיה הכי עצמאי בעולם ועבדה בשביל משכורת
אין לה שום גישה למתמטיקה ולכן למרות שהיא מוכשרת כשד, יש אומרים אף גאונה, לבית ספר לאמנות בברית המועצות שם היא נולדה לא קיבלו אותה
כי לרוסים יש ראש קשה וקטן קטן קטן אפילו יותר מלישראלים והכל אצלם תעודות וציונים
אלא מה, היא מצלמת צילומים שהם מתמטיקה טהורה, הפשטות פילוסופיות עמוקות בטירוף, אלא שבגלל שאצלה זה "אישי" ובא מהלב, מהעיניים, מהגוף, זו מתמטיקה של הרגש, של מבט שיש בו תשוקה ואהבה
וכולם רואים את זה
היא מצלמת את הדברים הכי פשוט בצורה שפשוט גורמת לך לעצור במקומך

מצד שני, והטיעון שלי שזה בעצם בדיוק אותו צד.
יש לך את דניאל טאמט שכותב פיי לאיןסוף ספרות אחרי הנקודה ופותר מכפלות של עשרות ספרות יותר מהר ממחשב ולומד איסלנדית שזו השפה הכי קשה תוך כמה ימים בדיוק בגלל שגם הוא לא משתמש באלגוריתמים המקובלים כדיסציפלינה מתמטית אלא פשוט מרגיש איזה מספר אוהב מספר אחר ולמה, מבחינתו השלוש הוא שמן וצהוב ושמונה הוא דק ורטוב, לא יודע, לא משנה, הוא מרגיש את המספרים ולא מחשב אותם
ועובדה זו מספרת לנו המון על המסתורין שבמתמטיקה ( לכן מתמטיקאים מנסים לחקור אותו)

מה שאני מבקש לומר זה שיש צירופי גוף נפש, תפישתיים, חושיים, שמאפשרים לאנשים לעשות מדע כל הזמן כחלק מהקיום שלהם ולא דרך המימסד המקובל והז'רגון המוסכם
לא רק מאפשרים אלא אף צריכים לכך
בגלל זה כל כך מטופש לתקוע אוטיסטים בכיתות
כי הם עושים מדע כל הזמן ובכל מקום וכחלק מהנשימה שלהם
מההוויה שלהם

גם אני, כמוך, הייתי מתווכח לא פעם עם אנשים שנחשבים כהכי "כלים" בתחום, והם היו יוצאים מהכלים כי מצד אחד אני הכי לא מדבר בז'רגון המוסכם אבל מצד שני אין להם ברירה אלא להודות שאני יודע יפה מאוד על מה אני מדבר וגם רואה דברים שהם לא רואים
החיבור האופייני לאוטיזם בין שכל לרגש, בין מדע לאמנות, יוצר צירופים שהם לא זה ולא זה אבל הם גם זה וגם זה
זה פשוט משהו אחר
שלכן גם צריך לתשתית אחרת
לתגובה אחרת
למרחב אחר שיכיל אותו במקום המרחב המקובל שבשבילו בדיוק מה שהכי רלוונטי ומקסים ומאפשר לנו נתפש כהכי לא קוהרנטי והכי מטורף

היכולת להכליל מגוון עצום של פרטים דרך עקרון או תבנית אחת נשענת על צורת התפישה הזאת שלכן מפרידה ומחברת את הדברים בצורה שמטריפה את האנשים הנורמטיבים כי היא הכי משוגעת אבל מצד שני אין להם ברירה אלא להודות שהיא פשוט עובדת, והרבה יותר טוב מהממוצע

זה חלק מהבעייה שגורמת לי הרבה פחות להתעניין במה ובכמה תצליח אלא הרבה יותר במה קורה עם זה ולמה
ביחוד בגלל שהנטיה האופיינית של אוטיסטים לאוטודידקטיות וללימוד לא ממוסד לא רק שלא זוכה לתמיכה נאותה אלא שהיא פשוט מעצבנת את הנ"ט נורא
גם כי זה יוצר מה שאני מספר סוג שונה של ידיעה, כזאת שהיא גם אמנות וגם מדע, גם הכי אישית ופרטית וסובייקטיבית וגם אובייקטיבית לא פעם אפילו יותר ממה שהאקדמיה מסוגלת להפליץ

בגלל זה
אם אתה שואל את העצה שלי
אל תבזבז את זמנך במוסדות להשכלה גבוהה
או בשיעורי אמנות
תלמד כמו שמתאים לך
פרטי ואישי ובדרך שיחודית רק לך
כי זה חלק מהבסיס לתנועה הטבעית שלך

מאמנים ומטפלים לא יגידו לך את זה
אבל שאלת אותי
ואני בטוח שמאמנים ומטפלים זה הדבר הכי גרוע לאוטיסטים
 

arana1

New member
בנוסף, וזה חשוב מאוד לדעתי ומנסיוני

כיוון שאצל אוטיסט כמוך אין דיכוטומי מסורתית ונורמטיבית בין המדעי לאמנותי, בין הרגש לשכל, חוויית הלימוד שלך היא מאוד אישית, מאוד רגשית, מאוד נוגעת ותלויה ביכולת לקיים ולשמור על גבול אישי,
ומה שקורה זה שבדיוק משום כך הסביבה, שמפרידה כמעט לחלוטין בין התשוקה לידע לבין החיים, מוכרח שתפרש אותך כל הזמן בצורה הכי לא נכונה לך
הדבר יוצר עומס רגשי מטורף
ותחושה של קיום במקום שפשוט לא מוכן להניח לך לחיות ולהיות ולהתפתח כדרכך
והתחושה הזאת נכונה מאוד

יש כאן עניין מאוד מורכב שמחולל סוג של "נראות" שכל הזמן מתפרשת בדיוק הפוך לצרכי האדם הנראה
זה די חרא
ואין לי פתרון בשבילך
 
זה נכון כמו שאמרתי הם מתרשמים אבל

רוצים לשלוף ממני כמה תוכנות ,כלומר לא רוצים אותי כפי שאני, מצד אחד טופחים לי על השכם כמה אני מבריק, ומצד שני
רוצים לעקור ממני את " הפרעות" שלי ,ושאני טוען שהם מה שגרומות לי להיות כזה "גאון" הם אומרים לי " זה לא נכון
אתה לא מפרש את המציאות נכון", למשל יש פרופ אחד שטוען שאנשים בעלי מחלות נפש לא יכולים להיות אומנים טובים.
וזה סתם מיתוס: אז שאלו אותו אז למה יש כל כך הרבה אמנים גאונים שהם " חולי נפש", אז הוא ענה אתם מסתכלים על
הפרטים בשולים ולא על הכלל, רובם אין להם שום כישרון,אז איך אפשר לענות לו?, כי מצד אחד הוא צודק רוב המנים
והסיכופרנים. הם אנשים די רגילים, אולי חושבים שונ ה אבל אם לא היו פול סזאן או ואן גוך, זה שאלה שנתקלתי הבה והייתי
שמח שתעזור לי לענות עליה, אני חשבתי שפשוט בגלל שיש יותר ריכוז של גאונים באומנות במחלות האלו זה אומר שיש
יותר סיכוי להיות גאון - באומנות וחולה נפש, אבלאז הוא טען ( זה הרצאה ) שרוב המאמנים גם חולי הנפש צירו רק שהם
בראים, ולא בהתקפים, מה שלא נכון עבורי גם בכתיבה, וזה מה שמפריע לי, שהוא קובע דברים נחרצים, ובגלל שהוא פרופ
בעל שם עולמי והיה מנהל בית חולים לא מתווכחים איתןו אפילו שוהם גיורא המטומטם הזה שכתב את הספר לא התווכח
או העיר חתיכת פחדן, נתנה לו את רשות הדיבור להגן על הספר הוא ירד על הרופאה השני שארה שיש קשר, ונתנה
בוכחות, והגיורא הזה עמד בצד כמו כלב מלוקק ולא עשה כלום, זה ממש הרגיז אותי אני אולי טועה והכי טוה לא להגיב.
אבל זה הרגיז לי כמו ניסיון לא להיפגע או לא לערר על הסמכות- ומעמד של אותו פרופ " גדול" אתה מבין?, וש/נית איך
אני יכול ללמד את עצמי לצייר שוב?, כי אני חייב ללמוד את הטכניקה לא?, כי פעם הייתי ברמה מאוד גבוהה ,עד שהחשיבו
אותי למצייר ברמה מאוד מאוד מקצועית, וציורים מאוד ויזאולים וברמה גבוהה, המורה שלי אמרה שלמדתי יותר מהר בחודשים
בהמתלמדים שלה שאצלה כמה שנים וגם מבוגרים, ואני כולה ילד קטן ואמרה שעברתי אותה ברמה הטכנית שהייתי אצלה.
והיא ציירת מקצועית , ומוכרת בקרב טיפול בילדים, אבל השאלה היא איך אני ילמד לבד? היא למדה אותי טכנקיות, ואז אני
שינתי אותם, לפחות השליטה, אולי מאטרנט?, כי אני חייב לדעת איך לשרטט/ לצייר קווים נכונים, וכולי, ציור זה עניין של לימדה
כמו מתמטיקה, כל אחד יכול להיות צייר מקצועי אני חושב אחרי הרבה אימון מי שמצליח מהר זה אומר שיש לו כישרון או גאונות.
אז אשמח שתענה לי על השאלה איך אני ילמד לצייר ללא מסגרת תודה מראש.
 

arana1

New member
לדעתי מערבבים כאן סיבה בתוצאה

הרבה יוצרים משתגעים וסובלים נורא בגלל שקשה מאוד לחיות עם רגישות למה שהם רגישים בחברה
אז חושבים שהם יוצרים בגלל הסבל או בגלל השגעון
ממש לא
בדיוק להפך
הם יוצרים מאהבה ומאושר גדול
אלא מה
החברה לא יכולה לסבול או להכיל קיום של אנשים כאלה ולכן מזומן להם גורל רע ומר
הם נדפקים כל הזמן
על ידי כולם
ובכל מצב
כתוצאה מזה
רק מעטים מהם שורדים במידה שמאפשרת להם ליצור משהו
הרוב פשוט לא עומדים ביחס הנורא שקיומם הפתוח והנדיב והשואף לדעת בלי חשבון ואת הכל מזמן להם בחברה שמעריכה רק זבלים כמו הפרופסורים והרופאים שאני ואתה מכירים טוב מדי

בפסיכיאטריה יש כלל אצבע שאין לו ולו יוצא מהכלל אחד
כמה שהפרופסור יותר גדול ויותר ידוע ובתפקיד יותר נחשב ויוקרתי ככה הוא יותר זבל של זבל של זבל של בן אדם
אין אפס

לא יודע לגבי ציור
לדעתי כל היופי זה שאין לנו טכניקה בכלל
שאנחנו ממציאים את הטכניקה מחדש עם כל קוו וכתם
אבל
מצד שני, סביר שאם היית יושב ולומד במקום טוב אז היית מקבל לפחות מוטיבציה להתעמק בדבר
אני הפסקתי וזהו
לפעמים גם חבל לי על כך כי זה גם תענוג עילאי וגם מסדר את הראש יפה יפה
 
תודה על התשובה

אני מסכים עם החלק הראשון על חוסר קבלה ,במיוחד של אמים גאונים וחדשנים למשל ואן גוך או פול סזאן שרק
בערבות חייו קיבלו אותו לפי ידעתי ,והיום.?, נחשב למגדולי הציירים בכל הזמנים, אבל יש גם מקרים הפוכים כמו פיקאסו.
או מיכאנגלו, רפאל ,דה וינצי ( שאתה יודע בעני שהוא הגאון האונברסלי), ועוד הרבה, לכן לא כל האמנים סובלים, אבל
רבים מהם כן, מעניין אותי למה יצרה חדשנית כמו שאתה אומר ללא טכניקה, דבר חדש מקבלת כזה זילזול או בוז מצד
האנשים ,וזה מלווה באישיות " משוגעת" עוד יותר, אבל אותו אמן יודע לדבר יפה אז הוא מקבל פרסים, איזה צביעות זה
מרתיח ,אותי בארץ חברי כשרון מקבלים פרס ישרכראל, ואמנים גדולים לא, מה דעתך בכלל על פוסט מודרני? על סגנון
של פופ ארט?, וכל שאר הדברים אומנות פלסטית?, אני לא מאמין בזה כל כך, אני אוהב אמפראילזם, ורומנטי, ומודרני
בסגנון של פול סזאן ,ואן גוך מאוהבים עלי, גם קומיקס אני אוהב, ואיורים ,ואומנות יפנית, למשל האוטיסט היפי הגאון
מצייר מדהים בעני, שכחתי מה שמו אבל הוא מאוד מפורסם ויש עליו ערך בווקיפדיה, אני אשמח לשמוע מי הם הציירים
אוהבים עליך, ואילו סגננות, חוץ מ]ול ססאן שנתקלתי ביצירו שלו ונפעמתי, הוא מדהיםֱֱ!, איזה צבעים איזה שילוב, ממש
מדהים, אבל עדיין ואן גוךף משך אותי יותר, ומי שאני הכי אוהב זה סבלבדור שאלי בעני הוא גדאון, םפיקאסו מוזר מידי.
גס מידי, טיפה נרקיסיטי, עם האף למעלה, וגם קראתי עליו והאישיות שלו לא מצא חן בעיני, והבנתי שגם אתה לא מת עליו.
הציורים שלו הם אובר מוזרקים, אולי הוא גאון, אבל לא בשבילי......
 

arana1

New member
חושש שלא הבנת אותי

אולי זה נשמע פרדוקסלי אבל דווקא לאנשים "גדולים" בכלל לא אכפת ולא חשוב להיות "גדולים"
זה כל העניין,
שאני כותב על חוסר קבלה אני לא מתכוון שהם לא זכו להכרה ולהערצה כאנשים גדולים וחשובים ויוצרים מיוחדים אלא שדווקא בגלל הנטיה לשפוט אדם רק דרך כמה שהוא "גדול" אנשים דורכים באלימות מחרידה על אנשים אחרים,
זה הרי מה שרע בתחרותיות,
את סזאן סוג כזה של קבלה לא עניין מי יודע
הוא בכלל חי במערה, לבדו, וחקר בשקט את העולם, ביקורות לא עניינו אותו במיוחד והוא גם לא מי יודע מה ניסה להשתלב בעולם האמנותי

חוסר הקבלה שמכאיב יותר מכל הוא חוסר הקבלה לאנושי, לפשוט, לצורך במגע שיוויני והדדי,
חוסר הקבלה הזה מתבטא בשיגרה כאין סוף זוועות קטנות שמצטרפות ביחד לסיוט,
בגלל זה אוטיסטים נחשבים כלוקים ב"כישורי חברה"
כי אנחנו לא בנויים לחיות את החרא הזה
את המוסכמה שלפיה הכי חשוב זה להיות רע
את חוסר תשומת הלב למה שחשוב והערצה לכל מה שהכי לא חשוב


קבלה אמיתית אינה הערכה לכשרונך וכישוריך והצלחתך
קבלה אמיתית זה שמישהו רואה אותך כהווייתך
כאדם
וזה לא קיים
וגם אף פעם לא היה קיים

גם אני לא סובל את פיקאסו בדיוק מאותה סיבה
הוא היה מנייריסט
אדם שידע לקחת את פרי המחקר של עבודה אמיתית וקשה ואוהבת של אחרים ולהפוך אותה לקישוטים שיריהבו את עיני הבורגנים
לדעתי פיקסו הוא ממש אמן מחורבן
 
לא הבנת אותי אותך אראנה

רק הראתי לך עד כמה החברה גורם לאומללות לאנשים האלו, בעני דה וינצי מסכן לא בגלל שהיה חשוב לו.
אלה כי לא קיבלו אותו כמכלול אתה מבין?, אלה רק כאמן וזה כאב לו כי הוא ראה את עצמו כמדען וממציא לפני אמן.
רוצה לשמוע דבר מהלב?, לי לא כואב שלא יכרו אותי דווקא, או שיחשבו שאני גאון, אלה כואב לי שאני לא יקבל את עצמי.
שאני יאוכל את עצמי בגלל זה, ביקרות מעניינות אותי כמו קלפת השום, חשוב לי גם לפעמים שעריכו אותי אני בשר ודם כן?
אבל אם אני מקבל את היצירה שלי כמושלמת זהו פה זה חתום ,אך מבקר לא ישפע עלי, ואני הבנתי אותך שאנשים גדולים לא
לא צריכים לשמוע את זה, כי הם כבר גדולים ואם הם לא יודעים את זה אז אולי בגלל זה זה מפריע להם, אנ אומר לך עוד דבר
מהלב אני מדבר על" הכישרון "שלי כדאי שאנשים יראו שיש בי גם צדדים טובים,לא כדאי להרשים ואתה קלטת את זה ישר יש
לך קליטה מעולה לדברים כאלו להבין אנשים שמתי לב לזה מהתחלה, לכן בגלל כל הביטחון העצמי הנמוך אני חייב לשמוע
מאחרים שגם אני חכם או לא טיפש, ושמע קטע אני שומע את זה המון מהרבה אנשים, קוראים לי גאון, מבריק, אחד קורא
לי המאסטרו, נשבע לך, חבר שלי ,ואני לא מאמין לאף אחד בעני אני כלומניק, זה אוכל אותי כי אני רוצה לחשוב שאני שווה
משהוא, בשביל עצמי אבל אני לא מצליח, אני מקווה שהבנת אותי כי אני הבנתי אותך, לפחות כך נדמה לי.
 
אהבתי נורא את התשובה שלך

והדוגמה שלך - מקסימה,זה מזכיר לי מה אמרו לי בתור תלמיד, כאשר לא הייתי יודע קרוא וכתוב, אז טענו שאני לעולם לא
ילמד. ניסו ללמד אותי שלוש שנים, טיפולים מה לא,ויודע מה קרה?, אני הפתעתי את כולם ,לקחו אותי למורה שמלמדת
קרוא וכתוב, דרך משחק, ואני לא רק שלמשתי קרוא וכתוב תוך חודשים אלה גם את החומר הלימודי, לא האמינו שאני יצלח
להרכיב משפט, והיום אני כותב סיפורים/ ושירים של למעלה מ 6 עמודים בשפה גבוהה ומליצת, כמו שאמרת חשובים שהם חכמים
&nbsp
מידי לזה אני מתייחס, בגלל זה לא משנה כמה הייתי גאון בציור ומבריק בחשבון זה לא עזר : הם רצו אותו כמו שוען חג לכל הכוונים
בכל מקצוע, לא הספיק להם שאני לומד מאינקלופדיות ברמה של בגרות רצו שאני ילמד בכיתה חומר משעמם, אני מבין אותך,
למשל אצלי הציור הוא ללא גבול וללא קווים, לימדו אותי בתור ילד את הטכנקיות, אבל שינתי אותם ךלגמרי לטובתי, בזמן שכולם
מצירים דברים שמחים או נופים, מהכשרונים כלומר, אני מצייר קודר/ אפל אלגלורי מאוד סטרי, ספרתי לך שציירתי את אסון מגדל
התאומים וזה בגיל 9 ועל דף בגודל של שני מטר ועשיתי אלגלורה מורכבת למצב שלי, יש כאלו שטעו בקשר עלי, חשבו שאני
&nbsp
מבטא את האלימות שבי, כמה טמטום הא?, זה היה ההפך, זה היה המצוקה שלי , יש לי ציורים כביקרות על החברה, ציורים
על מצבי רוח ונפש, ועוד ועוד, הכול יצא לי מתוך הלב, בקשר למתמטיקה שאני הייתי ילד יכולתי לחשב בצורה שדומה לדניאל.
אני גם ראיתי מספרים לא כתחושה או כשמן ורזה, אלה כצבעים, גם כיום, אני רואה מספרים כצבעים, אדם בהיר, ואדום כהה
אדום עם נקודות, ככה אני יכול לזכו מספרים, אני זכרתי ספר טלפון עד האות ג והפסקתי, כמובבן שהרמה שלי לא כמו שלו.
אבל אני הבנתי שיש לי סינטיזה למספרים, אני מדמיין אותם והםפ נחקקים במוח למשל 1-2-3 בשבילי זה תמיד היה ערבוב
צבעים זה מספר כזה, וכן הלאה, זיכרון צילומי יש לי ,אני יכול לזכור מה קראתי לפני 5 שנים, וזה מנוח לי במוח, כי אני התחברי
לטקסט בצורה אפילו מיסטיתף: אם אני לא מבין ול מעניין אני לא יזכור כלום ואם כן אני אזכור הכול,בקשר לשפות סבי היה
טוב בזה הוא ידע כ14 שפות כשפת אם כמעת בגיל 15 והוא לא ממש למד אלה שמע אנשים, הוא למד אפגנית תוך כמה
&nbsp
חוגשים ודבר עם סבתי, רוסית הוא דיבר עם אביה באופן מושלם, והיה גם צייר מדהים שצייר נופים מהזיכרון החזותי,
שאלתי איך אתה עושה את זה? עבר כ60 שנה? הוא ענה : אני רואה את זה כל רגע ורגע זה מולי, זה היה מדהים, הוא צייר
תעיר שלו, איזה גאון הוא היה,אז גם סבי וגם אני בעני עונים על הגדרה שלך של הנפגש והגוף ,מהטכניקה לפועל המטפאיזי.
אני משלב בין טכניקה לבין הנפש, בקשר להעצה שלך אני יודע שיש בה טעם, אבל לא יודע אני נמשך לבית ספר הזה בניו יורק
ויש לי אפשרות והוא " מהטובים בעולם" אם לא הכי טוב, נראה מה אני יעשה, אני אגב מצייר לשם הציור לא כדאי להתפרסם,
שהייתי ילד זה היה המשענת שלי, האוויר לנשימה, הייתי הולך מצייר כמה שעות, והלב שדופק, שמח כולי, ואז חוזר לסבל.
כמין אתנחתא, אני אף פעם לא החשבתי את עצמי לטוב לא משנה כמה אמרו שאני גאון, תמיד אמרתי " בציור תמיד אפשר
עוד להשתפר, אין דבר כזה גאון ללא עבודה, הכל עניין של עבודה וכישרון" ככה הייתי עונה גם היום, וגם אני מתווכח עם
מטפלים : ואני מדבר איתם בשפה להם ובמנוחים שלהם : וגם כאלו שהם לא מכירים כדאי " היי אני לא בור כמו שחשבתם
אתם לא יודעים יותר ממני, אתם חושבים כך אבל זה לא נכון" כמובן שאני מכניס את השקפה שלי ובשפה שלי ,אבל הם
מתנשאים אני מדבר בזרגון,אגב בקשר לחישוב שהייתי ילד נחשבתי לגאון חישוב, ככלומרא יכולתי לחשב כל מספר תוך
שניות מהר יותר מחשבון, עשיתי ניסוי כזה שהייתי ילד אפם חבר שלי שלא האמין לי וצחק עלי, בגלל הציונים שלי,אז
הוא נתן לי מספר 5 ספרתי אם 6 ספרקתי ופתרתי תוך כמה שניות, הוא היה המום, אותו דבר קרה לפני כמה שנים,
אבל אני רואה שאני בניסגה, בעבר שהייתי ילד כתבתי מחברות היו לי כה ,עם תרגלים ,עם שרוטוטים של חישובים.
של עצמים, ושטחים, למשל חשבתי בתור ילד כמה עצמים חיש בחצר, מסתכלות ,אם מה הגודל של הפראק, דברים
כאלו, אז מאוד התלהבו מזה ,אני היום משתמש בזה בלימודים גבוהים, למשל שהייתי בכיתה למחוננים בקדם תואר
היה תרגיל בחודא משהוא מסובך בשבילהם, הם ישבו חשבו פתרו בכמה דקות, וכמו שאתה אמרת הוא זרם לי במוח.
ופתרתי כל שתי דקות, היא לא האמינה כמו הקטע שלך בתכנות, וככה כל התרגלים אני 5 והם עיין לא 1, ואז היא אמרה
שאני מבריק בזה, ואמרה שהיא חייבת לשלוח אותי לתואר, וזה מה שקרה והצטיינתי בלי להתאמץ ובסוף פרשתי, ממש די
בהתחלה בשנה , כי זה הרגיש לי תחרותי, וציונים ואני שונא ציונים, אמרת חינוך רוסי, אז אני רוסי מצד אמי, ותאמין לי החינוך
של סבתי הוא זוועתי, חינוך רוסי נוקשה, מכות על היד היו הייתה נותנת לבן שלה, וגם לי, כאלו רצתה שנקבל טוב, ואבי
&nbsp
הוא לא רוסי מעדוךת המזרח, ובגלל שאותו לא חינכו טוב, מוציא תסכול עלי ,ורוצה שאני אהיה מה שהוא לא היה, וזרק
אותי מהבית, והכל הסיפור הזה כי לא למדתי, היה אומר לי " 90 זה לוזרים ילוזר"" למה תלא מוציא 100, מה אם תעודת
הוקרה, / הצטיינות" "למה אתה מדרדר לי", וכעוד ועוד, הוא גם אמר לי שמשוררים זה לחסרי זין, ואחרי שרבתי איתו כתבתי
לו שיר ואמי בכת, הוא אומר לי " מזה הדרעק הזה מה אתה נקבה?, תלא יכול להתנצל באופן רגיל" התפתח לריב, ואז הוא קרע
את זה, והתעצבנתי וקללתי אותו, והתחלתי לירוק על הריצפה כאלו זה עליו, הוא הרס הכול, הוא שונא את השירה שלי, הוא
רוצה שירה ערבית, משוררים ערבים, סגנון ערבי, לא יכול לשמוע תשירה שאני אוהב, קיצור אין התאמה, בדיוק כמו סבי,
&nbsp
ספרות ערבית /שירה ערבית יכול לקורא ולהנות ,שיר אחד בעברית לא יכול לשמוע, 60 שנה בארץ ולא מדבר עברית כמו הערבית
שלו שהיא רהוטה מאוד, זה ממש מעצבן, אני לא מבין את סבי הוא מדבא ערבית/ עברית,זה מסתכל, טוב התחלתי לגלודש מנושא.
אבל אולי זה קשור כי זה קצר בתקשורת בגלל מגבלות שפה/ תרבות לא? כמו אצל האוטיסטים רק שאצלם זה אישיותי
שהיה שבת שלום אראנה אני מחכה לעוד תגובה שלך.
 

arana1

New member
אז אתה ממוצא מעורב מזרחי-מערבי ?

שואל לא בשביל לספק את היצר הגזעני אלא שלתחושתי ההצטלבות הבלתי שגורה בין השכל לרגש, בין הגוף לנפש, נוצרת הרבה פעמים כתוצאה מסינטזה בין גישות תרבותיות וגישות שונות כמעט הופכיות לחיים של ההורים
זה למשל המצב שלי
שאמנם 2 ההורים שלי מאירופה אבל הם שונים לחלוטין אחד מהשני,
הכי שונים שיכול להיות.

כמובן שהתנאי הזה לא מספיק ליצירת אוטיסט אלא שהם במקביל לתנאי הזה גם להוראים עצמם יש קווים אוטיסטים אז נוצרת מפלצת כמוך,
וכמוני.

גם דניאל טאמט רואה את המספרים בעיקר דרך צבעים, זה מרתק להפליא, יש סרט דוקו עליו ממליץ לך לראות

אותי כל זה מעניין לא כל כך בגלל ההישגים אלא יותר בקטע הפילוסופי-חברתי, כי נדמה לי שזהות מסוג זה גם מבטאת וגם מזמנת סיכוי משמעותי להבנת הקיום בדיוק בגלל שהיא קרועה או מפוצלת עד הבסיס הקיומי עצמו
מכאן גם הקירבה בין הקושי העצום והאינטנסיביות הבלתי פוסקת לבין נטיה לקיום קשה לתיאור,כביכול, אבל מצד שני גם מאוד נוכח ונמצא ומרגיש

זה אתגר שקיבלת ואתה יכול לעמוד בו
מענין שגם לי עם ציור היה בדיוק אותו קטע
כשציירתי ציירתי כל הזמן, על כל דבר, על קופסאות גפרורים על קירות על דלתות... כל משטח מספיק חלק הייתי מצייר ולא יכולתי להפסיק בכלל וזה באמת היה מרגיע אותי נורא
אחרי זה עברתי לפיסול שגם זה גרם לי לחוש בסדר גמור יחסית עם עצמי

גם אני הייתי מוציא מאיות בלי ללמוד ובלי שיעורי בית
אבל אני לא חושב שזו גאונות
כי גאון זה מי שלומד ועובד קשה ומצליח להבין
אצלנו זה משהו אחר
אנחנו פשוט יודעים
גם בקטע של תכנות מחשבים פשוט התיישבתי מול מחשב ותוך חודש וחצי ידעתי לתכנת ברמה שכל מקום עבודה היה מוכן לקבל אותי ברצון
בלי תעודה ובלי כלום
שוב
זה לא גאונות
זה משהו אחר
משהו שגם טמפל גרנדין תיארה כיכולת לראות מערכת שלמה במבט אחד, לכל פרטיה ובתנועה, זאת אומרת, לא רק לראות את הציור והתיאור שלה אלא לראות אותה ממש עובדת ומגיבה
מבחינתי, אלה דברים שחשוב לי להבין גם וביחוד ברמה של המפגש האנושי שלי עם אנשים אחרים
כי בדיוק בגלל ההסינטזה הזאת מדובר גם במשהו שהוא מאוד רגשי ולכן הכי לא מסתדר עם מערכת הציפיות והתגובות של רוב האנשים שמחווטים להפריד בין הרגש למחשבה

זה גם הכי הכי שייך לשפה, לדרך שבה אנשים מדברים ושומעים ומשתמשים בה

ובדיוק משום כך עצם הקיום הרבה יותר מעניין אותי ממה אני יכול לעשות איתו
ויותר חשוב לי, לפחות בשנים האחרונות, להבין מה המאפיינים האלה אומרים והרבה פחות מעניין אותי מה אפשר לעשות איתם
אולי גם זה ישתנה

וכן, הבנת אותי בדיוק, גם החברה שהייתה לי, לא הייתה עוברת מבחן מתמטיקה אבל היא מתמטיקאית מחוננת כי היא חיה ומרגישה ורגישה לאיכות המטמטית של הקיום הרבה יותר מרוב המרצים למתמטיקה שפשוט אוהבים את השפה ומתמחים בה אבל חושית וגופנית הם אנשים "רגילים" (אולי כמובן גם קצת יותר מוזרים מהרגיל)
 
מצד אמי אני אשכנזי מצד אבי אני מזרחי

אתה צודק בקשר לציונים, אני חושב שציונים לא מראים שאתה גאון או מבריק, לא בגלל זה חשבו שאני " גאון" וגם
לא בגלל מבחני המנת משכל. אלה בגלל האישיות שלי, הדיבור איתי,הבנה שלי את העולם כלשונם,התעמקות שלי בכול דבר.
שאני נוגע בו. הידע שלי ואחד המוטיבים המרכזים הכישרון שלי לבטא את עצמי בציור או היכולת המטמטית - שלי אני לא צריך
לראות את התכנית על טמאט ( וראיתי אותה כבר רק שתדע) : כי אני מבין איך הרגשה, אני הייתי בתור ילד בול כמו חוץ מהשפה.
ותוסיף לזה זיכרון צילומי וכשרון באומנות, אני לא חושב שטמט גאון אני כמוך חושב שגאון זה אדם שעובד קשה ומפתח כל מיני
דבירפ: אנשטיין גאון בגלל תורת היחזות ןהאישיות שלו גם כולל ניטון, או פול זסאן ,ואן גוך, דאלי בציור, יש לי הגדרה מאוד
מצוצמצת של אנשים שאני מחשיב אותם לגאונים : לכן גם לא קים פיק ( שיודע לעשות גם את כל זה לחשב בעשרות אלפים.
ויותר, לחשב תאריכים ולראות מה היה התארך עוד עשרות אלפי שנים, לפתור אלגברה במהירות בזק, זיכרון הצילומי
הטוב בעולם) : הבדל בינו לאמט שטמט יכול להסביר וטמט יכול לדבר, והוא יש לו עכשרון ביטוי נפלא, שמעתי את טמאט
הוא מדבר כל כך יפה, זה בערך מה שמשך אותי בו, אכן הוא מיוחד, אבל יש עוד כאלו, אתה בזמנו אמרתי לי שפיק וכל
שאר הסוונטים :: יכולת חישוב לפי דעתך הם לא גאונים כי גגאון זה מי שיוצר, ואז לפי מה שהבנתי הסברת על דרווין
ועל דוסטיויסקי וואמרת שאתה יכול להסביר למה הם גאונים, לכן אני יכול להבין אותך למה לא תחשוב שאיש כמוני גאון
או מי שהוא אם יכולת מיוחדת אחרת, זה מובן לי : גם אני לא מסכים אם כל הכנוים האלו, ראבל מאמין שאם מאמץ אני יהפוך
בוספו של דבר למשפיע וגם לגאון, כמו שאמר אידסון " 99 מהגאונות זה השקעה ו1 אחוז כישרון" לכן ציונים לא פקרמטר ל
גאונות אלה יש כאלו שקל להם יותר, קשור אבל מה למש הקטע עם הוקינג שתוך כמה שעות הוא פתר את העבודה שלו
שאר הסטודנטים לא יכלו בחודש, לפי הסרט אני זוכר, זה מראה שהוא גאון, איך הוא עשה את זה?, אני לא יודע, אבל
התקדמות מהירה יותר משל שאר התלמידים זה מראה על מחוננות ולפכעמים גם על גאונות ,כמו למשל ילדים שעושים
תןאר בגיל 10 ובגיל 22 הם פרופסורים יש אחד כזה יפ]ני זוכה פרס פידבס, וגם אחד ישראלי ועוד אחד רוסי יהודי -גם
גאון מוזר כזה, יש אחוז גבוהה של גאונים בקבילה במיוחד במתמטיקה, אבל נראה לי שהם לא מאובחנים, אבל כמו שאמרת
האיבחון לא אומר כלום, מי שהוא אוטיסט הוא אוטיסט אם הוא בלי החותמת הזאת שלא ממש עוזרת בכולם.
 
אני הבנתי אותך יש להם יכולות- אבל באופן שונה

כאלו בצורה שונה, זה היה ברור לי כבר מהתגובה של גור, אני רציתי לדעת יך אפשר לפתח יכולות לכוונים שונים.
למשל לשלב מתמטיקה - וספרות איך זה בכלל הולך ביחד?, כאלו כמו שעשה דה וינצי, אני איש רב תחומי אבל אני לא
משלב, אלה פשוט לומד, חוץ מבציור ושירה שאז אני מדמיין בראש ורואה, או במתמטיקה שאני צובע אותם בצבעים, בשאר
הדברים אני רגיל, השאלה שלי איך אפשר למזג כמה תחומים יחדיו שהיו בצוותא?,זטת השאלה שלי.
 

arana1

New member
הקטע ברב תחומיות זה לא לעסוק בהרבה תחומים

למרות שגם זה אפשרי
גם אותי, כל ספר, בכל תחום שאפתח, ירתק אותי לחלוטין, בזמנו זה היה נראה לי מתסכל מאוד, כי באמת אדם לא יכול להתמחות במשהו בלי להתרכז בתחום מסויים כי כל תחום זה עולם ומלואו ודורש את כל הזמן שבעולם
אבל מה שהבנתי עם הזמן זה שהקטע ברב תחומיות זה לא לעסוק בכל התחומים אלא למצוא ולהמציא קיום שמבטא ומרכז את כל התחומים לפעולה ותגובה אחת
זה גם מה שמביא לנטיה ולצורך בהכללות
לרגישות ולאהבה לתבניות
שיש להרבה אוטיסטים
כי אדם שנמשך להתעמק בהרבה כיוונים בסופו של דבר חייב שיגלה את התבניות המשותפות העולות מהן
אחרת הוא באמת מוצף ונקרע לגזרים

למזג את התחומים זה לעשות פעולה אחת שמבטאת את כולם ולכן גם לא שייכת לאף אחת מהן
זה גם קשור לבעיית השפה, לקושי להשתלב באקדמיה בגלל שבה כל סטיה מהז'רגון, מהפורמליות שמהווה את הבסיס לשפה היחודית לדיסציפלינה, נחשבת כדבר הכי נורא
בזמן שבשבילנו המצאה מתמדת של שפה חדשה,שמבטאת את המקומות שבהן השפות נפגשות, זה צורך, כורח, קיומי

למשל, כשהחברה שלי הגישה את עבודת הדוקטורט שלה אפילו לא נתנו לה לשים תמונה בשער העבודה, האקדמיה מאמינה שאובייקטיביות מדעית פירושה יובש חסר נשמה
זו גישה פרימיטיבית כמובן
וגם מאוד מכשילה
אדם רב תחומי חייב שישלב מוזיקה ופיוט ושירה גם בעבודה מתמטית או פילוסופית
אחרת לדברים אין מובן בכלל

אבל נראה שכצפוי גם באקדמיה הדברים זזים
כמובן שמאוד לאט כי מדובר במוסד שהכי אמור לקדם את העולם אבל בו זמנית הוא גם הכי מאובן ומסורתי
ובכל זאת
יותר ויותר אנשים מבינים שכיום קשה מאוד לעשות מחקר ראוי ללא מידה כזאת או אחרת של רב תחומיות
 
אני אגיב בקשר למוסד

זה מה שהכי מרגיז אותי, שדווקא משם צריכים לצאת המחות הגדולים, אבל תמיד שצץ מוח דדול כזה תחילה בודקים אותו.
עוד ועוד. עושים לו את המוות ואחרי עשרים שנה פתאום מבינים כמה הוא גאון, ואז מצטערים או בכלל לא, תסתכל את אינטשטיין
מי האמין בו?, חושבו שהוא מטומטם שלא יצא ממנו כלום, לא האמינו בתאוריה שלו, לפי ידעתי רק בשנת 1921 קיבלו אותו וקיבל
פרס נובל, אבל עד אז עשו לו את המוות ולמה כי הוא לא בא מהתחום, אתה מבין?, אותו דב ואן גוך, או דה וינצי עם המצאות, הוא
הראה הכול לשליט דאז, לא האמינו לו, רצו את המצאות שלו לתאטרון, הוא המציא עיר אדאילית שהקדימה את זמנה גם היום,
עיר מין מודרנית עתדינית, ומה היה קורה אם היו מקבלים אותה, ככה כמה וכמה שרטוטים של ערים, ובגלל שלא הייתה לו השכלה
פורמלית, הוא היה אדם שלא למד בית ספר בגלל שהוא בן לא חוקי, הוא לא ידע לטנית שפת החכמים, שמו לו רגל נתנו לו
להתפתח רק בציור, אתה מבין?, זה מרגיז, ויש עוד דוגמאות לאנשים שהקדימו את זמנם, אבל השקפעה של אם הוא היה מפרסם
את המצאות שלו, את הגלוים שלי שהקדימו את זנם ב4000 ואפילו מגעים לחקר המוח המודרני, הוא גילה את הקונגיצה ידעת?
תהלכים מוחים, כותב את זה בספר שקראתי ביחד אם ציטוטים מחברת, ניסה לפתח תאוריה שדומה לניטון, לדרווין, לגלגלוי
גללי, לחשבון אנטגרלי- ואיטפיטלסטי, לטופלוגיה של פאנוקרה הוא קרא לזה מתמטי'ה בתנועה, בה הוא שלט דאז והמציא
מתמטיקה שלמה שהקדימה את זמנה במאות שנים, במיוחד בתחום שפת המתמטיקה והצורות ושאר הגילוים, באנטומיה הוא
כתב 120 ספרים שהקדימו את זמנם והיום בדיוק של רנטגן ושאר שיטות חדשניות מראות, אני ממליץ לקנות ספר רק על האנוטמיה
שלו ולהבין מי הו, סליחה שאני דוחף אותו אבל מעיריך אותו מאוד, וקורא עליו המון, קראתי וכבר כמה ספרים, יותר נכון ספר אחד.
וכהמון מאמרים, ויש עוד ספר רחבהקיף, יש אלפי ספרים עליו, קיצור אני הראתי לך דוגמה לאדם שלא הצליח בגלל חוסר השכלה
שלו. וזהו מצטער שהתחלתי לערבב נושאים זה בגלל הקשב. והתלהבות, אז אם זה מפריע לך תומ ר לי וטאני אשתדל, צלכתוב
אחרת ולא להתפזר
 
מכירה נוירופסיכולוגית ממבשרת

לא מתל אביב.
בטח גם שם יש.
חשוב שתבררי עם הנוירופסיכולוג/ית מראש האם היא תוכל להפנות אותך לטיפולים ולאנשי מקצוע מתאימים, אחרת תוציאו כסף על עוד מיפוי קוגניטיבי שכבר יש לכם.
אולי יש מרפאים בעיסוק שמומחים לבעיות בתפיסה חזותית.
אם כן, נוירופסיכולוג צפוי להכיר.
אצלינו המרפאה בעיסוק בכיתה של הבן שלי עובדת איתו עם חוברת של תפקודי ראיה וגם מלמדת אותו שיטות לעקוף, אבל נראה לי שהבעיה אצלו פחות חמורה מאצל בנך, יש לו יותר בעיה בתפקודי ראיה.
אגב, אולי שווה לבדוק אם בנוסף לבעיה בעיבוד המוחי אין גם בעיה בתפקודי ראיה-את זה בודקים אצל אורטופטיסט-תבקשי הפניה מרופא עיניים.
שווה לחכות גם להמלצות של הבעל של תקווה-אם יש נער שהצליחו לעזור לו עם זה-שווה לדעת מה עשו ואת שמות אנשי המקצוע.
אגב, לי עצמי יש את רוב הפרופיל הקוגניטיבי של NVLD (למרות מתמטיקה שזה תחום שאני מאוד טובה בו וגם מאוד אוהבת אותו), ולצערי מה שאני יכולה לאמר זה שהתחום האולי יחיד שלא השתפר עם השנים זה התחום הוויזואלי-אבל לא טופלתי מעולם.
 
מעניין...

(סליחה ששכחתי להגיב עד כה).
גם Holly ממליצה על נוירופסיכולוגית ממבשרת.
אני מניחה, אם כן, שזו אותה אחת.

בתל אביב לא מצאתי נוירופסיכולוג שמתמצא בילדים. רובם עובדים עם מבוגרים שנפגעו משבץ וכד'.

קשה לי להאמין שלבן שלי יש בעיה של תפקודי ראייה, כי הוא קורא מצוין וגם נהנה מזה.

גם לי יש כמה מאפיינים של NVLD. למשל חוש אוריינטציה גרוע עד לא קיים, נטייה משמעותית להתחפר בפרטים, וקושי רציני במוטוריקה גסה.
אבל המוטוריקה העדינה שלי מצוינת (למרבה הפלא), אני כותבת ומציירת וגם קוראת שרטוטים -- ולכן כנראה לא אתאים לאבחנה.
המגבלות שלי יותר קטנות מאלו של הבן שלי (ואני, בניגוד אליו, לא נולדתי פגה), אבל הן עוזרות לי להבין אותו.
 
למעלה