זה בדיוק מה שכתבתי לגבי48....
לי לא נתנו "לעשות בלגן במטבח", כן ככה היתה מסתיימת בילדותי כל פעם שניסיתי לטגן חביתה או משהו... ואם לי לא רק שלא היתה דוגמה אישית טובה בבית, ואמי לא אהבה שעושים לה בלגן במטבח, הרי שגדלתי עם תובנה שפשוט "יש אוכל" ואוכלים ואת אבי מעולם לא ראיתי עוזר או אפילו מוריד כלים מהשלחן... לא טרחתי להבין מי מתכנן את התפריט ואת מספר הסועדים, לא למדתי שבארוחה אמורות להיות מספר מנות ורצוי שהטעמים, הצבעים והריחות יתאימו וישתלבו. לא הבנתי את ערכה של הישיבה סביב שולחן הארוחה כמקום מפגש של הנאה לסועדים. פשוט היה אוכל ואכלתי ושבעתי ולא זכרתי אפילו מה בא אל פי ומשום כך, מה גדול היה השוק שלי ביום אחד כשהתכוננתי בביתו של חבר לקראת מבחן והוזמנתי לארוחת הערב בה התברר לי פתאום ש: סדר הישיבה בכלל קבוע! לכל סועד יש הזדמנות לספר מה עבר עליו באותו יום. לא נוגעים באוכל עד שהארוחה מוגשת וכ-ו-ל-ם יושבים והאמא מברכת לתיאבון. יש מפית אישית של כל בן משפחה ואחת ל"אורח". והכי הכי הכי אהבתי והוקסמתי: מודים לאמא שבישלה בתום הארוחה ומציינים מה אהבו במיוחד. משפחה ייקית זו, היתה לי אבן דרך, השפעת אותה ארוחה לא היתה מידית, אבל לימים, בנסיבות שהוליכוני בחיי עד הלום, אני הבשלן ואני מבשל לא לפני ש... אני טורח לתכנן את התפריט על פי מספר הסועדים ולא אחת מצאתי את עצמי מצייר את המנה ומתחשב בצבעים של מרכיביה. אני מי שיוצא לשוק ולסופרמרקט ובוחן בקפידה את הירקות והפירות ובכלל מתרשם מהמוצרים המוצעים ולעיתים אף משנה את התפריט על פי מה "שצדו הציידים". אני מקלף ושוטף ומטגן ומבשל ואופה וקוצץ ומתבל ומשקיע את כל המרץ היצירתי והייצרי שלי. אני שוטף את משטחי העבודה והכלים מספר פעמים במהלך העבודה כדי שלא "יהיה לי בלגן במטבח"... מציץ במתכונים וספרי בישול אבל הטאצ' הסופי הוא שלי ולי בהחלט מספיק לומר "קמצוץ/קורט מלח" או "כמה שנכנס". אני טועם ובוחש ומשפר טעמים, אני לא מניח לשום תבשיל להתבשל XX דקות ומפקיר אותו בידי מי שכתב את המתכון (גם אם היה זה אני). אני מקפיד בעריכת השלחן, בכלים הנאים, פרחים ונרות לא יחסרו לעולם. אני גם מי שמפנה מהשלחן ושוטף את הכלים ולא אוהב שבאים לעזור לי במלאכה זו. הנגר הכין אמנם תשתית למדיח כלים למרות הוראותי שלא לעשות כן, אבל אין ולא יהיה מדיח כלים אצלי ושטיפת הכלים היא תראפיה בפני עצמה... כל מה שאני מצפה הוא רק דבר אחד: "היה טעים, אהבתי את ה... במיוחד את המנה ה... אפשר לקבל את המתכון?" מהיום בו חלה בי התפנית המשמעותית הזו, רק התחלתי להבין את העולם ההוא שבו חייתי פעם, ואת חוסר החשק של אישה שלא אוהבת לבשל ולגהץ וכד'... ומאותו יום אני יודע שאישה פשוט לא נוצרה להיות במטבח, יש לה הרבה מה לתרום גם שם אבל רק אם היא עושה זאת מרצון ואהבה (וזה קורה) ורק אם הגשימה את עצמה בשטחים אחרים. ומי שלמד להעריך אישה תחילה כבת אדם ולא להזדקק לפונקציונאליות שלה (כולל במטבח) יודע, כמה קשים היו חיי נשים בעידן הקודם, ומה טוב ומה נעים יהיה אם יקדימו אחי הגברים וילמדו ויתכוננו לעידן המודרני.