רוב המורים מציעים פשוט לשבת בשקט
הישיבה בשקט, בדממה, מכוונת את המודעות לתוך עצמה, מחברת לרגע, להוויה, למציאות
זה קל אבל זה מאוד קשה לרובנו, אפילו דקה...
בגלל הנטייה הפעלתנית של המוח לעשות, לחשוב לפתור, לכן זה דורש התמדה, נחישות, סבלנות, אימון
 
אספר משהו שקורה עכשיו אצלי כדוגמא טובה
אתה יודע שכמה שנים אני עמוק בעניין הזה והיו כל מיני הבנות והתעוררויות. אבל התקשיתי לשבת בשקט יותר משעתיים
בשבת האחרון, מטופלת בבית בדלקת הלבלב (עדיין), קרה שבעקבות תקרית מסויימת השתחררתי מרגשות חזקים וכואבים שנשאתי בתוכי שנים, לפעמים ללא מודע ולרוב בלי הבנה של המקור. ברגע שזה השתחרר, סו"פ, התפנתה אנרגיה לשבת בשקט. גם מזג האוויר הסגרירי תרם. הגוף יותר רגוע ושליו, המיינד גם, והישיבה בשקט קורית ללא מאמץ, ובחדווה. בשביל הדמות שהייתי רק שבוע קודם מדובר בסוג של מד"ב. כלומר ישיבה בשקט עם העצמי האמיתי, בהנאה מהרגע והמציאות, אפשרית (לרוב,לא תמיד) אחרי שנוקו משקעים רגשיים כבדים שמסיחים את הדעת מעצמי. זו לא חדש, אבל זה קרה לי, אז אני יודעת שזה נכון...
הישיבה בשקט ובדממה אינה היפנוטית או פאסיבית, היא מאוד עירנית ומודעת לכל, במיוחד לעצמי. אילו רגעים של אושר גדול