האם ואיך יוצאות מהארון? היות ועברתי את גיל 40

[עפרונית מהודרת]

קיר קשה ועבה

של אנשים שנורא רוצים שיכבדו את הבחירות שלהם, אבל אין להם שום עניין לכבד את הבחירות של אחרים. קראי שוב את דבריי: אני לא טענתי ש*את* לא אוהבת ילדים. אני לא מכירה אותך ואין לי מושג מה את אוהבת או לא אוהבת. כרגע זו את שהסקת מסקנות לא רלבנטיות לגביי.

 

[הרמינה 1]

......................

כפית של דבש כתבה שאין שום קשר בין אהבה לילדים לבין הרצון להיות הורה, כשאם הבנתי נכון - הכוונה הייתה שאפשר לאהוב ילדים מבלי לרצות להיות הורה (אמירה שמיועדת לאנשים שאוחזים בסטריאוטיפים כאילו אלהורים הם בהכרח שונאי ילדים); אבל מאמירתה לא נובע שכל מי שרצתה והפכה להיות אמא, לא אוהבת ילדים ו/או לא אוהבת להיות אמא. יכול להיות שהניסוח המדויק הוא שאין קשר מחויב בין אהבת ילדים לרצון להיות הורה, ולא שאין שום קשר - אבל הכוונה עדיין ברורה לדעתי, ולא הרגשתי שהאמירה הזאת מבטלת את אחת האפשרויות שבהחלט קיימות כמו שכתבת על עצמך - של אהבת ילדים מאז ומתמיד ואהבת ההורות והילדים.

 

[אוניברסאליסט]

מסכים

אין קשר הכרחי בין החלטה להיות הורה לאהבה לילדים יש קשר אפשרי. אדם יכול להחליט להיות הורה למרות שאינו אוהב ילדים מטעמים וסיבות של לחץ חברתי, קונפורמיות, רצון שיטפלו בהם בזקנתם. על מנת להיות הורה אין הכרח לאהוב ילדים. לשם הורות, פעמים רבות, די בכך שמפסיקים להשתמש באמצעי מניעה אבל יש בני אדם שמקבלים החלטה להיות הורים מפני שהם אוהבים ילדים. לגבי אלה יש קשר בין ההחלטה שלהם להיות הורים לאהבתם לילדים.

 

[עפרונית מהודרת]

נכון

כל מה שאני כתבתי הוא: "אני תמיד אהבתי ילדים, ועכשיו אני אוהבת להיות אמא". ושאלתי "איך זה לא קשור?" כי אצלי זה קשור. אני עשיתי ילד כי אני אוהבת ילדים.

 

[הרמינה 1]

כל אחת משתינו, קראה את המשפט

מבעד למשקפיים שלה. בגלל שאני לצורך העניין חשופה להנחה חוזרת ונשנית שאני בוודאות שונאת ילדים כי לא רוצה להיות אמא, פירשתי את המשפט כהבהרה נגד ההנחה הזאת, כלפי אלהורים, והוא לא פורש על-ידי כאמירה גורפת נגד הורים, כאילו אף אחד מהם לא אהב ילדים ולא אוהב את ילדיו.

 

[עפרונית מהודרת]

קוראים לזה: סטריאוטיפים

או,אולי, דעות קדומות.

 

[הרמינה 1]

יפ.

וזה מה שכתבתי בתגובה הראשונה שלי אלייך.

 

[עפרונית מהודרת]

זה מה שהפוליטיקאים אומרים:

"דבריי הוצאו מהקשרם".

 

[הרמינה 1]

לא הבנתי מה הוצא מאיזה הקשר אבל נוח אנוח ../images/Emo13.gif

 

[עפרונית מהודרת]

../images/Emo45.gif זמן טוב לשלאפשטונדה

 

[בוטק]

את בטוחה?

בטוחה באמת שרצון לילד משלך קשור לאהבה לילדים? באמת מעניין אותי כי לי זה נשמע ממש מוזר. אני אישית לא סובלת ילדים ועדיין רציתי ועשיתי ילד.

 

[עפרונית מהודרת]

אנא קראי שוב את הדיון.

אני בטוחה ש*אצלי* זה קשור. *אני* עשיתי ילד *בגלל* שאני אוהבת ילדים. אבל כפי שכמה אנשים כאן הבהירו, זה לא אומר שום דבר לגבי אנשים אחרים. יש אנשים שאוהבים ילדים ולא עושים ילדים, יש אנשים שעושים ילדים למרות שהם לא אוהבים ילדים. וכן הלאה.

 

[הרמינה 1]

מסכימה.

 

[כפית של דבש]

לא התכוונתי לסיבות של אדם ספציפי לבחירה

או אי בחירה בהורות, ולא הייתי אישית. התכוונתי רק לקישור הסטטיסטי, שמראה שכל אחד יכול: לאהוב ילדים ולהיות הורה. לא לאהוב ילדים ולהיות הורה. לאהוב ילדים ולא להיות הורה. לא לאהוב ילדים ולא להיות הורה. ואין הראשון, מהווה ראיה לשני או ההיפך. זה הכל. לא טענתי שאת אינך אוהבת ילדים חלילה, אבל בסופו של דבר, אני מאמינה, שהאהבה לילדים, היא לא המוטיבציה העיקרית להורות, אם כי, היא ודאי חלק ממנה, אצל הרבה אנשים. אולי אצלך זה אחרת. אין לי ויכוח עם זה, ואני לא מכירה אותך.

 

[עפרונית מהודרת]

אני כן התכוונתי לסיבות של אדם ספציפי

אדם ספציפי שהוא: אני

 

[cargo66]

נכון, לא ידעתי את העובדה שהיא עובדת עם ילדים

אם כך, נראה לי שהתשובה של gלולוגית הכי מתאימה כאן. אני חושבת כמו סתוונית היורה בעניין הציניות, לא כל כך מתאימה כאן.

 

[עפרונית מהודרת]

"בחרתי בחיים בלי ילדים"

נשמע לי שעונה על התהיות בלי לחפור יותר מדי.

 

[רוב הזמן אני אשתו]

התמודדות

אני למדתי לענות באופן שימנע מראש את המחשבה שיש בעיה או שצריך לדאוג לי ולרחם עלי. אם שואלים אותי אם יש לי ילדים או כמה יש לי - אני כבר לא עונה "לא" סתם אלא משלבת בזה חיוך גדול (שזו באמת התחושה הפנימית שלי במצב כזה..) או שאני אומרת "לא, תודה" או "למזלי - לא", או "ממש לא!" - בחיוך, או בקריצה או משהו דומה, שיבהיר שזה מבחירה ושזה ממש לא מדכא אותי ולא סיבה לרחם עלי. אם אחרי כל זה השואל/ת עדיין בוחר/ת לדאוג ולרחם - זו כבר באמת הבעיה שלו/שלה.

 

[isola bella]

היי ../images/Emo13.gif

שמי איזולה אני אוטוטו בת 40 (בינואר הקרוב) מעולם לא נתקלתי בבעיה בעניין (להוציא לצערי דווקא מצד משפחתי הגרעינית אמי אחי וכו', חברי הקרובים מקבלים אותי כמו שאני) אני מסכימה שזה קודם כל תלוי במה שאת משדרת כשאת נשאלת על הנושא במקום העבודה האחרון (והנוכחי מזה שלוש וחצי שנים) כשנשאלתי/נרמזתי בנושאים של נישואים וילדים ישר הבהרתי בתופסת חיוך שאני לא רוצה חתונה ולא ילדים 'רק' זוגיות נטו מעולם אבל מעולם לא הרגשתי שאני 'אישה סוג ב' בגלל שאיני רוצה ילדים (אני כן מרגישה שאני רוצה לזכות לקבלה מלאה מהמשפחה הגרעינית שלי אבל אט-אט קולטת ומפנימה שזה לא יקרה ושעלי לעבוד על עצמי 'לחיות ללא הקבלה שלהם') אני מאלו שסגורות על עצמן בפורום ב 101% עם לא לרצות ילדים אני מסכימה שהכל מתחיל ונגמר בראש שלך ואל תתני לציפיות החברה לחלחל אלייך

איזולה בלה

 

[סתוונית היורה]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

בדרך כלל לא שואלים אותי כי יודעים שאני רווקה - גם על זה אני מניחה שמרחמים, אבל לא ממש מזיז לי. היה לי מקרה אחד די מצחיק, שאמרתי למישהו שאני נורא עייפה והוא שאל "יש לך ילדים קטנים?" באותו רגע כל כך שמחתי שאין לי ילדים, שעניתי "לא" עם חיוך רחב ובלתי נשלט. הוא הסתכל עליי בתמהון