מעבר לנוכחות ילדים
יש בהורות המון מאפיינים אחרים. ביניהם אחריות, לחץ נפשי וכלכלי, לחץ לוגיסטי, חוסר שינה וכמובן הורות למתבגר ולמבוגר. ובצד החיובי בעיני רוב אבל לא כל האוכלוסיה - משפחתיות, שייכות, "ביטוח זיקנה", נוכחות בבית. אני חושבת שבאופן פרדוקסלי דווקא אדם שהחיבה לחברת ילדים היא הדבר היחיד שמניע אותו לשקול הורות, וכל הדברים האחרים לא מעניינים אותו, יכול להיות אלהורי הרבה יותר מאושר. הוא יכול לדעת שהוא לא רוצה את "כל הפרה" אלא להיות נוכח בחברת ילדים במינון המתאים לו. דווקא מי שהמניעים שלו לשקול הורות הם אחרים, ולאו דווקא חיבה לנוכחות ילדים בכללי - נניח, הקשר ה"בלי תנאים" ו"בחלתי ניתן לניתוק", לכאוורה, ה"אהבה האינסופית שלא תבין עד שזה לא יהיה הילד שלך" וכל זה ( דברים שאני מצד אחד לא מזלזלת בהם ומצד שני עדיין סקפטית לגבי הקיום שלהם במציאות לעומת רק בראש שלנו(. בכל מקרה, אדם שאלה מניעיו לחפש הורות, לא יוכל לספק אותם על ידי עבודה עם ילדים שאינם שלו.