הלא ידעתם שזהו נושא רגיש
עבורי. מדוע להקים מתים מרבצם? מדוע להרעיד את אמות הסיפין? מדוע איש אינו פוצה פיו, והשידורים החוזרים של "לגעת באושר" עדיין ממשיכים? ולעניננו: מהי שאלתך? מה עושים כדי לשנות את הפולניות או מה עושים כדי ללמוד מחכמת החיים שלהן, מליבן הרחב, מאהבת האדם שלהן ומחדוות המין התוססת שלהן? כמובן כמקימת מוזיאון "יד לפולין" המקדש את מורשת פולין ותרבותה, אשמח להעניק לך שרות קט שילווה אותך מכאן ועד סוף חייך: עם פולניות קנטרניות אל תשוחח עם פולניות עצבניות אל תתווכח ואם איתרע מזלך לעבוד איתן בסביבה קרובה השתדל לשדר מקצועיות, כאילו הנך עסוק מעל לראשך שכן פולניות - וזה דבר ידוע וברור תתחיל לשוחח עימן בקלילות, ואתה גמור את צרותייך תשפוך, ואת ליבך לקרעים תבתר והן, מאידך, יספרו על צרותיהן שלהן, האיומות הרבה יותר ואם במקרה תציין את היותך רווק (תודה לאל) את כל העולם תשדכנה לך, גם את בתו של הקצב העוור ופוזל לפיכך, איש ישן ותמים שכמותך אין ברירה אלא להחליף עבודה !!! (והחריזה היא רק לכבוד יום הולדתי. נא לא להתרגל)