לגבי מיסוי כפול, רואה חשבון, (ועוד קצת על החיים...)
אם אתם חושבים שזה מה שיקרה ושתשלמו מס בישראל (ולכן גם סביר שביטוח לאומי) - - - אז הרף שלכם מבחינה כספית ודרישות הגירה צריך לעלות עוד. אני לא מבין בזה בכלל. מציע להתייעץ עם אשר טוריאל, הוא רואה החשבון המומלץ על ידי הפורום ועל ידי (ודיסקליימר: כתוצאה מההכרות בפורום הוא הפך חבר אישי ורואה החשבון שלי). אני מאוד נזהר מלדבר קטגורית על כל דבר, אבל במקרה זה אני לגמרי ברור בהמלצה שלי, הוא בחור עם לב זהב ויכולות גבוהות: שילוב מנצח.
מה שאני יכול לתת לכם זה את חוק האצבע שלי למה שנשאר נטו מהמשכורת (מבוסס על חיים במדינות יקרות כמו קליפורניה ו- NY, אם אתם בטקסס שם מיסוי המדינה אפסי לעומת מה שאני מכיר אז יהיה לכם יותר) והוא: 1/3 הולך לאנשהו ו- 2/3 יש לי נטו ביד בכניסה לבנק.
ב- 1/3 שהולך לאנשהו (וחלקו שלי, אבל לא במיידי) כלול:
- מיסים לסטייט ופדרל
- SS
- over pay של מיסים לפדרל (זו השריטה שלי ואני אוהב לתת להם כסף שיחזיקו אותו במשך השנה ויעשו מזה רווח ואז לקבל מהם 5-10K בסוף השנה. ככה אני ואשר צועק עלי כל הזמן...
)
- הפרשות לפנסיה
- ביטוח רפואי / נסיעה לעבודה שהם תשלומים pre-tax.
בקיצור, כל מה שאני לא רואה ביד כל שבועיים.
מקווה שזה עוזר. אבל קודם כל, לדעתי, אתם צריכים להחליט תפיסתית איזו סוג הגירה אתם רוצים: לוקסוס או ירידה לצורך עליה (שברור לי שתבוא!). ויכול להיות שאם אתם רוצים לוקסוס אז אתם צריכים להחליט שאם זה לא בא אז... כמה אתם רוצים הגירה? או: כמה זמן אתם מוכנים לחכות לפני שתשנו תפיסה? ובנתיים דברים משתנים: ילדים מתווספים, אלה שקיימים גדלים... (ורף ההוצאות עולה) וכל מערך השיקולים משתנה.
לסיכום, אתם כיום בעמדה שאתם יכולים להחליט על עתיד המשפחה (ראו בהמשך את עניין הגנים), אבל בשלב כלשהו זה יילקח מידיכם. אז חלון ההזדמנויות קיים אבל יש לו סוף.
שני סיפורים אישיים עבור הפרספקטיבה:
- כשהייתי בן שנה ההורים שלי היו עם שתי הצעות עבודה (כמורים, בקהילה במרילנד או טקסס זה כבר לא ברור...
)ולפי האגדה, כבר היתה נני עבורי שנשכרה בבית שחיכה, וכרטיסי טיסה סגורים. הם רק לא עלו על המטוס. הילדים שעוד לא מלאו להם 30 קיבלו רגליים קרות ונשברו מתחנוני ההורים שלהם שבכו שלוקחים להם את הנכד היחיד לאמריקע.
הם עדיין מתחרטים על ההזדמנות שהוחמצה (טוב אבא שלי כבר לא, הוא נפטר... אבל בזמנו הוא תמך בי ואמר: לך וקח את ההזדמנות שפיספסתי) .
סיפור שני:
- כשאני הגעתי לארה"ב (אשתי עם אזרחות אמריקאית אז לא היתה בעיית ניירת) זה היה עם הסכין בין השיניים, כי מבחינתי זו היתה הגירה בכל מחיר, רציתי לבנות חיים חדשים. רחוק. אז השארתי ילד בן 7 בארץ עם גרושתי, עברנו עם שני ילדים, (אחד פחות משנה ואחד עלה ל- ח'), ניתקתי תושבות עוד לפני שיצאתי, ביטלתי מראש ביטוחי בריאות, בקיצור שרפתי את כל הגשרים. רק את הדירה מכרתי אחרי כמה שנים. וזה לא היה קל אפילו מול אשתי, כי לדוגמה, היא עוד השאירה זכויות חזרה לקיבוץ ודי פחדה. אבל קבלי תמונה על הנחישות שלי. עלינו לפה עם ניירת, אבל בלי שום הבטחה כלכלית (כן, מבחינתי עליתי לארה'ב עם כל הקונוטציות שאת מקבלת עכשו). לא היו לנו עבודות, אנחנו ל-א אנשי הייטק. אני עוסק בחינוך, אשתי מנהלת בתחום ה- non profit, (וזה היום, אז עוד לא. וזה לא קורפורייט אמריקה שעובדים for profit). אבל יש לי סיסמה והיא עבדה: "באמריקה, לאנשים טובים קורים דברים טובים". עברנו תקופות לא קלות, וההכנסה הראשונה שלי היתה פחות מ- 30K לשנה. היום אחרי 14 שנים, הכל אחרת לגמרי.
אז זו לא דוגמה מקבילה אליכם באספקט של סוג ומוטיבציית ההגירה. אבל מה שכן קביל זה שהגעתי ללא שום הבטחה עם משפחה, בתנאים נחותים כלכלית. בשבילי אם הייתי מתחיל עם 70K זה היה חלום.
באשר אליכם, אז עם מוטיבציה ויכולת (ואני בטוח שיש לכם יכולת) אני אישית מרגיש, בלי שום אקסל לגבות את ההרגשה, שהעסק שווה. העניין הוא מוטיבציה. מבחינתי השאלה האמיתית היא "איפה אני רוצה שהגנים (יותר רחוק מ"ילדים") שלי יתפזרו, ומשם אני מתחיל את ה- reverse engineering של השיקולים.
מישהו פה זרק שאני דוחף להגירה בכל מחיר. אז אולי לא בכל מחיר, אבל כן, אני בהחלט בעדה, ובהחלט בעד העזה. לא סתם אני מנהל את הפורום הזה כבר 14 שנה. אז הנה הדיסקליימר שלי.
והתפתחות קטנה- היתה לנו שיחה עם יזם שקישרו אותנו אליו והוא אמר שאולי יש לו משהו מעניין בשבילו בסאן דייגו.. מחכים לשמוע פרטים. 