הגעתי לתובנה מסויימת

[elitp]

הגעתי לתובנה מסויימת

אני כבר בת 33,עוד מעט בת 34. עדיין גרה עם ההורים. מתביישת, מרגישה הכי פאתטית בעולם, רע לי בבית ואני לא מסוגלת לזוז. בשנים האחרונות אני מנסה לחשוב ולהבין מה עוצר אותי. היום אני עובדת בהייטק, מרוויחה משכורת טובה לכל הדעות ,כך שכנראה שכסף זאת לא הבעיה. אולי אני סתם עצלנית? פוחדת מהחיים? פיטר פן הנצחי שמסרבת להתבגר? בזמן האחרון התחלתי לחשוב בכיוון קצת שונה. צאצאים משלי, כנראה שלא יהיו לי. נכון, אני יכולה לנסות את מזלי עם תרומת ביצית,לשלם 6000 דולר, לחורר את הטוסיק עם זריקות, ואף אחד לא מבטיח לי הצלחה. וממש אין לי חשק להיכנס עוד פעם לטיפולים רפואיים אינטנסיביים אחרי כל מה שעברתי בילדות. נכון,אני יכולה ללכת למסלול של אימוץ, אבל בשביל זה חייבים להינשא כחוק, והבחור המאושר עדיין לא מצא אותי. אולי איפה שהוא בתת מודע אני מבינה את זה, ואת כל הכסף אני חוסכת לימים שאני אהיה זקנה חשוכת ילדים? שאר האנשים בגילי נהנים מפרטיות בדירה שכורה, מבלים, טסים לחו"ל, אבל הם יכולים להרשות לעצמם להיות צרצרים כי יהיו להם ילדים בתור ביטוח. בנתיים אני מרגישה שאני צריכה להתנהג כמו הנמלה. זהו,עד כאן מחשבות מעמקי ליבי.

 

[אוריתמור]

היי!

האמת? בדיוק היום עלתה לי אותה מחשבה לראש.... עד איזה גיל נשארים בבית? והגעתי למסקנה שבעצם כל עוד טוב בבית למה לעזוב? השאלה החשובה ביותר היא- האם יש לך חברים? אם יש לך חברים סבבה תשכירי דירה ותתחילי את החיים וייבקרו אותם ותעשי חיים. מצד שני אם אין לך חברים ותעברי דירה אז מה? תהיי עם עצמך כל היום והעיקר תהייה מחוץ לבית? לפני שנתיים השכרתי דירה עם 2 חברות באילת וחזרתי הביתה אחרי חודש וחצי כי לא הסתדרתי עם החברות ולא רציתי להשכיר דירה כי חשבתי שזה יהיה מתסכל אם אני יישב בבית לבד לפני/אחרי העבודה. לגבי ילדים האמת? אין לי מה להגיב. אני לא חושבת על זה אני מנסה להתחמק מהנושא (אני רק בת 24...) מקווה שקצת עזרתי ותמשיכי לשאול שאלות ולבקש עיצות וננסה לעזור לך כמה שיותר בהצלחה בכל החלטה שלא תעשי!!!!

 

[דרומית היחידה]

ה יי הילית

אני גם בגילך. לכן אני יכולה להבין אותך הכי קרוב . ולפי מה שאת מתארת כאן יש לך לא מעט דברים שאת צריכה לסגור עם עצמך.אני בהחלט יכולה להגיד לך שטיפול פסיכולוגי מאוד יעזור לך. עברתי את זה . לפי דעתי זה כמעט בטוח מה שאת צריכה . אבל בקטנה , אם ממש קשה להיות בבית אז תעזבי. יש לך משכורת שאת יכולה להרשות לעצמך. אפיל עם שותפ/ה. תנסי. רק עם מנסים דברים יודעים. לגבי הנושא של ילדים - גם אני חושבת על זה. אני מאמינה שיגיע הרגע אז כבר את תדעי לבד. אולי כרגע את צריכה לחכות עם זה. להגיד שלא יהיו לך ילדים זה לא נכון ואת לא צריכה לחשוב ככה! זאת דעתי מניסיון מאוד רחב והכרויות בלי סוף עם בחורים זה קשה להכיר היום. מאוד אפילו. אבל צריך לתת לזה הזדמנות. אולי תנסי קצת לצאת עם בחורים. להכיר. לסנן רק את אלא שכן רציניים. מי שלא - לא להיפגגש איתו בכלללל. אולי ככה גם קצת יעלה לך הבטחון. אגב, לא הבנתי למה כתבת שילדים זה ביטוח ?.??????? מה קשר לגביך? נשים עוברות טיפולי פוריות ונכנסות להריון. והיום גם הרפואה יותר ויותר מתקדמת. המשך יום טוב לך דרומית

 

[barbushi]

היי הילית

אוי אוי. זה כבד ועמוק .נשמע מאוד לא קל. קודם כל לגבי מה שסיפרת לפנמי כן על הסבא והסבתא גם אני רואה את שתי הסבתות שלי דועכות. אחת כבר עם אלצהיימר הרבה זמן ושניה שמצבה הוחמר עכשיו והיא מוגבלת. שתייהן היה להן קשה עם העזרה אבל סבא שלך יתרגל, ואי אפשר במקרה של אלצהיימר בלי עזרה מקצועית (לא רק עזרה פיזית אלה פסיכולוגית). אין מה לדבר. זה קשה מאוד. עם עזרה נכונה זה יהיה אחרת (גם עם הזמן כי אני חושבת שיש לזה הרי שלבים) היא לוקחת טיפול תרופתי? אני מוצאת פה משהו משותף לחלק מאיתנו- הדימוי העצמי הנמוך ו"להיות תקועים" (אני יודעת על מה אני מדברת) שברור שיש לזה איזה סיבה בפנים ,שאולי אפשר לפתור בקלות ואולי לא..זה די מדהים בעיני שזה משהו משותף וזה לא רק עניין של אם אנחנו רואים את עצמנו שונים או לא ,אלא עניין עמוק יותר של התפתחות אישית, קשה לי להגדיר את זה. לגבי הילדים-- גם אצלי לאט לאט חילחלה ההבנה שזה לא הולך להיות פשוט, אם בכלל (אני בת 33 עוד כמה ימים). אבל אל תפסלי את עניין ההפריה למרות שגם אני לא ששה בכלל לעבור את זה. בבוא הזמן אם תרצי יכול מאוד להיות שתנסי למרות כל הקושי שכרוך בזה. אני מקווה שיהיה לי ולך ולשאר, כוח לעשות את הדברים האלה. גם לי אין מושג אם יהיה לי את הכוח. אבל הרי גם הריון רגיל לא תמיד קל נכון? כשארצה יכול היות שהרצון יתן מה שיתן לי את הכוח. זה נשמע מאוד אפשרי בתיאוריה, ואכן זה אפשרי ..אולי לא תמיד...כנראה שאנחנו לא מוכנות עדיין וזה תלוי ברצון אני מכירה כל כך הרבה אמהות שהביאו את הילדים לגמרי לבד גם שזה נראה בלתי אפשרי פתאום אני קולטת שגם אימוץ זה לא פשוט (חשבתי על הדברים האלה בזמן האחרון), למרות שזה עוד רחוק מאוד מבחינתי..