א. תודה על התשובה המפורטת.
ב. מקובל שהמוטב נדרש להעריך את אמינות העדים, אבל אם, לדעתי, הוא גם כשל בתפקידו ולא "חקר" את התובע על משפט/ים שאמר בזמן הדיון לצורך בירור הדברים, איך הוא יכול להעריך נכונה דברים?
ג. אולי בעולם מושלם זה עובד אחרת אבל בעולם המשפט ישנה פסיקה של כב' נשיאת בית המשפט העליון השופטת ביניש בע"א 9021/10 יעקב נעימי נ. אלאב אופנה בע"מ:
"אמנם, הדרישה שהשופט יהיה אובייקטיבי, אין משמעה כי על השופט לשתוק ולא להיות מעורב בהליך שלפניו והדרישה לאובייקטיביות אינה מחייבת פאסיביות מוחלטת.לפיכך, מעורבותו של בית המשפט בהליך במטרה להכריע ביעילות בעניין המובא לפניו אינה סותרת את דרישת האובייקטיביות השיפוטית".
אין לפסק הדין הזה משמעות בנוגע להתנהלותו של שופט בדיון? זו אחת התלונות בנושא, פסיביות שהביאה להתרשמות לא מלאה.
ד. אני מסכים איתך, שבמקרה שאין ראיות, פסק הדין יתבסס על בסיס התרשמות. כפי שכתבתי, זה לא המקרה.
ה. אני חוזר אולי על דברים, מדובר על התנהלות השופט בדיון על שלא "חקר" את התובע על דבריו בכדי להימנע מדבר כזה שנקרא: "התרשמות", ועוד לקח את זה בחשבון בפסק הדין. מזכיר מההודעה הראשונה: "עד כמה נהוג לטעון בערעור, ואיך זה יכול להתקבל, שהנחות/רשמים כאלו מוטעים ו/או לא ראויים לבוא ולהילקח בחשבון בפסק דין, כי הם לא מבוססים על דבר חוץ מדברי התובע , ללא ניסיון הבהרה של השופט אודותם בדיון?". שוב, מעין נזיפה בשופט.
ה. מסכים ש"הוא (ערכאת הערעור) לא רואה/שומע את העדויות", אבל הוא מתרשם גם מפסק דין שעוסק גם הוא בהתרשמות, וכאן הבעיה לדעתי. צריך גם לזכור שהתרשמות היא רגש חזק.
ו. שוב תודה.
