צא וראה את ההבדל.
אני לא מכירה את נושא הפרטת טיפות החלב לעומק, אבל יש כאן הבדל די רציני. כשמעבירים את טיפת חלב לקופות החולים יש: * תחרות, שהרי קופות החולים מתחרות אחת בשניה. * "קבלן" שכבר עוסק בתחום, ולא צריך ללמוד את העבודה מאפס. * יציבות תעסוקתית לאחיות: אין מכרז. פשוט קופות החולים יתחילו לטפל גם בנושא זה, והאחיות יהיו עובדות שלהן, ולא יצטרכו לעבור מקבלן לקבלן בכל פעם שמתחלף זכיין, כי זכיינים לא יתחלפו. * אין לך גורם שאמור להרוויח מכל זה. אותן ההוצאות שהיו קודם למדינה - יהיו גם עכשיו, ולא יותר. אף אחד לא אמור לגזור קופון. אבל במקרה של הפרטת אחיות בתי הספר, כמו גם בהפרטות גרועות אחרות: * אין תחרות. העבירו את השירות לגורם אחד, שהוא זה שאמור לספק אותו, לקהל שבוי, בלי תחרות, עד תום המכרז. * הקבלן צריך ללמוד את העבודה מאפס (נטלי ממש לא מתעסקים בשירותי אחיות לילדים). * האחיות מפוטרות בכל פעם שמתחלף קבלן. * הקבלן צריך להרוויח. ככל שיתן שירות גרוע יותר - כך ירוויח יותר. את הרווחים עושים על גבם של העובדים, באמצעות קיצוצים, קנסות, ותנאי עבודה גרועים, ובאמצעות חסכון על גבם של הקליינטים. הפרמטר הוא לא "ממשלתי איום ונורא - פרטי טוב ומצויין" אלא "האם מתקיימים התנאים בהם שירות פרטי יהיה טוב יותר (לקליינטים) זול יותר (למדינה) ומבלי לפגוע (בעובדים)? אם שלושת התנאים מתקיימים, או אפילו אם אחד מהם מתקיימים בעוד השניים האחרים נשארים זהים (טוב יותר לקליינטים בעלות זהה ומבלי שהעובדים נפגעים, זול יותר למדינה מבלי לפגוע בשירות ובעובדים) - זו הפרטה שיכולה לעבוד.
