התמכרות

[I3lackM]

התמכרות

אני כמעט ולא כותב פה. הסיבה היא שאני בעצם כבר שנים לא משחק וואו. הייתי משחק הרבה בונילה עוד ב2005 כשגרתי בחו"ל, הייתי משחק בעיקר PVP עם גילדה של חבר, הרבה באטלגראונדז, הרבה כיף. מאז חזרתי בחזרה לארץ, התגייסתי, ולא מזמן השתחררתי. לא נגעתי בוואו כבר בערך 4 שנים. מה הנקודה בעצם? במשך כל התקופה הזאת קראתי אתרי חדשות של וואו, התעדכנתי בהרחבות, בפאטצ'ים, בשיאים של גילדות שונות, קראתי את הפורומים של הגילדה לשעבר, ושיחקתי את וורקראפט 3 וההרחבה בסייקלים כל כמה חודשים. אני מניח ששיחקתי במשך השנים את Reign of Chaos ו- The Frozen Throne בערך 7-8 פעמים, פשוט כי אלה משחקים טובים והלור הוא מדהים. חשבתי על לקנות מחשב חדש, אבל ויתרתי כי ידעתי שבסופו של דבר אני אתקין את וואו. ולמה לא? כי אני פשוט מפחד שאני אתמכר (שוב), אז אני פשוט לא נותן לעצמי את האפשרות שזה יקרה. הרי הכל עניין של שליטה עצמית. כולנו יודעים כמה המשחק הזה מדהים וכמה העולם והלור מעניין ועקלקל ברמה של סיפורת ופוליטיקה עולמית, וזה בלי להכניס בכלל את האספקט החברתי! כשאתם יוצאים לחופשה, או משועממים באמצע הרצאה, או הבוס משביז אתכם, פתאום המחשבה שלכם נודדת לוואו? וכשבן\בת הזוג רוצה יותר תשומת לב, איך זה גורם לכם להרגיש? וכשאתם מרגישים שהביצועים שלכם בעבודה נחלשים, או הציונים בלימודים אט אט יורדים, או העניין שלכם בדברים אמיתיים בעולם האמיתי שלנו מתחיל לאבד מעצמו, אתם יכולים לשים סטופ לזמן המשחק? וכשאתם מקלידים /played ורואים את אוסף המספרים האלה, זה גורם לכם להרגיש גאים, או שמשהו בפנים מתחיל להתערער? יוצא לי פעם בחודש בערך להיכנס לוואו דיטוקס, ששם אנשים שפרשו מהמשחק כותבים על ה"שחרור" ו"החיים החדשים" שלהם. אז איך אתם שולטים בעצמכם ובהרגלי המשחק שלכם? שמים Parental Control על עצמכם עם ססמא מסובכת וכך מגבילים את עצמכם? תולים את תקוותכם באנשים שסביבכם שישימו סוף לשעות משחק ארוכות? או שפשוט יש לכם שליטה עצמית טובה? ושתי שאלות אחרונות שכל אחד צריך לשאול את עצמו: איפה אתם רואים את עצמכם עוד שנתיים עם הרגלי המשחק העכשווים שלכם? והשאלה הכי חשובה (ומתסכלת): תחזרו ליום בו קניתם את המשחק, איך היו נראים החיים שלכם אם לא הייתם קונים אותו? (ניסיון לפתוח שרשור רציני שאולי יעזור לזולת) שיהיה אחלה סוף שבוע!

 

[Kingeh]

רעיון מצויין לשרשור,

אני זוכר אותך עוד מהימים הראשונים של הפורום ובאמת היית אז מאוד פעיל ולאט לאט נעלמת. אני רוצה לענות לך מנקודת מבט של סטודנט שעובד. הכל עניין של שליטה עצמית ורצון. זה כמו כל דבר אחר בחיים, צריך לדעת לעשות אותו במידה נכונה. אני חושב שאתה יכול לראות פה או בגמדיה מספיק אנשים שמנהלים שגרת חיים תקינה ומשחקים וואו. הם לא מבלים 10 שעות ביום במשחק וגם לא חצי מהזמן הזה. הם מבלים כמה שהם מאפשרים לעצמם. הם עושים לעצמם סדר עדיפות מסויים ודבקים בו. אני משחק לפי כמות הזמן שיש לי. אם נניח יש לי באותו שבוע מבחן אני לא אתחבר הרבה. אם אני צריך לבחור בין לישון לפני העבודה (אני עובד לילות) או לשחק, אני אבחר בלישון. לגבי הבוס שמעצבן או הרצאה משעממם, בוא נגיד שאם לא היה וואו, אז הייתי נודד עם המחשבות לכיוון סדרת טלוויזיה אהובה או תחביב אחר. כלומר לא וואו יגרום לי לנדידת מחשבה הזו. אני שם לב שאתה בטוח שאם מישהו משחק וואו זה פוגע באורח חייו ואני לא חושב שזה נכון, הציונים לא יורדים בגלל וואו ולא מאבדים ביצועים בעבודה בגלל זה. אבל במידה ובאמת אני שם לב שאני מבלה יותר מדי זמן על המשחק ושזה פוגע בי בצורה כלשהי, אין לי בעיה גם להפסיק לשחק. לא צריך בשביל זה Parental control לדעתי, זה פשוט משמעת עצמית. לסמוך על אנשים אפשר. לגבי השאלות האחרונות שלך. עוד שנתיים אלוהים גדול. אני רוצה מאוד לסיים את התואר ולהמשיך תואר שני בחו"ל. ככה שאם זה יקרה מי יודע מה יהיה עם החשבון שלי. אם לא הייתי קונה את וואו ומתחיל לשחק, הייתי משחק היום משחק רשת אחר סביר להניח.

 

[I3lackM]

עלית פה על העצב המרכזי

קודם כל הפסקתי להגיב פשוט כי המשחק השתנה כלכך מאז ששיחקתי שמה שאני יודע פשוט לא רלוונטי, אז אני בעיקר קורא. "אני שם לב שאתה בטוח שאם מישהו משחק וואו זה פוגע באורח חייו ואני לא חושב שזה נכון" אני מסכים שהכל עניין של שליטה ומשמעת עצמית, כמו בכל דבר אחר בחיים. מצד שני, אתה לא רואה מנכ"לים ואנשים 'חשובים' אחרים משחקים במשחקים כאלה. אתה רוצה לעשות תואר שני, אתה חושב שאחרי זה עדיין תשקיע אפילו שעה ביום במשחק? וכשתהיה לך משפחה? אני גולש לעניין אחר אבל מספיק קרוב שהוא גם די רגיש אז אני אנסה להתייחס לזה בעדינות. כבר הוכח שהאוכלוסיה שמשחקת "יותר מדי" במחשב, במשחקי רשת בכלל ובוואו בפרט היא לא בדיוק הכי מצליחה בעולם (תחת קריטריונים חברתיים מקובלים). האם התחביב שלנו מגדיר מי אנחנו? גם אתה וגם פאנטי כתבתם שאם לא הייתם משחקים וואו אז הייתם מוצאים תחליף אחר. זה מאוד מעניין. ואם היינו מנצלים את הזמן הזה למשהו שיגרום להתפתחות האישית שלנו במקום? אותי זה מסקרן.

 

[מירטל]

ספירת מלאי מהשבוע האחרון:

בגילדה שלי : 1. הGM עלה להתנצל על זה שהוא כנראה טס ללמוד לתואר שני בחו"ל, אז לא יהיה לו הרבה זמן להקדיש למשחק. 2. אחד האבות בגילדה - מישהו שהתירוץ הקבוע הקבוע שלו של " אני לא מצטרף לריידים כי הילדה צריכה שירדימו אותה " גרם לאליינס לא לאבד את טול ברד - פשוט ע"י לצעוק על אנשים לאן צריך ללכת. 3. הזוג הנשוי שהיה השותף הקבוע שלנו בפשיטות על ה lich king חזר לשחק ( לא התקינו את ההרחבה החדשה מטעמים של זמן) והגיע לדרגה 85. יש לך הודעות מאוד דיכוטומיות - אנשים הם או מנכ"לים גדולים או שחקנים שמשחקים יותר מדי זמן בוואו,רוב העולם נמצא איפושהוא באמצע...

 

[מירטל]

תשובות:

*כשאתם יוצאים לחופשה, או משועממים באמצע הרצאה, או הבוס משביז אתכם, פתאום המחשבה שלכם נודדת לוואו? משועממים באמצע הרצאה? בעבודה ? כן, בטח. בחופשה? רק כשיש איזשהוא רעיון שקשור, או שיש מישהו בשולחן בית הקפה שליד שמשחק וואו, אף פעם לא בכיווןן של " אני צריכה להיות ברייד עכשיו. *כשבן\\בת הזוג רוצה יותר תשומת לב, איך זה גורם לכם להרגיש? מה זאת אומרת? *כשאתם מרגישים שהביצועים שלכם בעבודה נחלשים, או הציונים בלימודים אט אט יורדים, או העניין שלכם בדברים אמיתיים בעולם האמיתי שלנו מתחיל לאבד מעצמו, אתם יכולים לשים סטופ לזמן המשחק? מה הקשר? הביצועים שלי בעבודה אינם קשורים לשעות שאני מבלה שם ( למרות שרוב האנשים מעדיפים את החבר'ה שנשארים עשר שעות ולא שמונה וחצי ) ציונים או חוסר השקעה בלימודים? לא תמיד זה קשור,אבל הקטע של להתחיל לשבת ולעבוד הוא תמיד קשה, לא משנה אם אתה יכול לשחק בוואוו או יכול לרחוץ את הרצפה. *כשאתם מקלידים /played ורואים את אוסף המספרים האלה, זה גורם לכם להרגיש גאים, או שמשהו בפנים מתחיל להתערער? התשובה הרצינית היא : בחיים לא הקשתי את זה, לא מעניין אותי. *ז איך אתם שולטים בעצמכם ובהרגלי המשחק שלכם? סדר עדיפיויות - קובעים אותו לעצמי ועומדים בו. פשוט כך.

 

[I3lackM]

הכוונה הייתה

כשבן\בת הזוג רוצים יותר תשומת לב מבחינת הקדשת זמן ארוכה מדי למשחק, ולא להם. התחברי למשחק ובדקי כמה זמן נטו הקדשת למשחק גרידא. אחרי זה תעצרי ותחשבי על זה בערך 30 שניות. אני רוצה שתכתבי לי פה איך זה גורם לך להרגיש "לא משנה אם אתה יכול לשחק בוואוו או יכול לרחוץ את הרצפה." זה ההבדל הקטן שאוכל אותי. אם הייתי רוחץ את הרצפה הייתה לי רצפה נקייה, אבל במקום זה יש לי עוד 1000 מטבעות זהב וירטואלים. איפה ההיגיון שלנו בכל זה?

 

[מירטל]

ובכן.

1. זה ממש ממש תלוי במצב, ז"א, אם חזרתי מיום מעצבן ובן זוגי פותח בדיון על מצב החסה בשטחים - אז בסדר, שיסלח לי, ואם זה ציוץ שלו כשהוא שוכב חולה, אז לעזאזל הרייד, שיבעטו אותי. בגדול אין לי את הבעייה הזו ( הוא גיימר בעצמו, אז הוא מבין יותר). 2. שמונים יום, וכמה שעות, על המיין בלבד. תגובה ראשונה : " לעזאזל! זה כמעט שלושה חודשים ששיחקתי במשחק הזה! תוך שנה וחצי בערך!" תגובה אחרי שלושים שניות : הלוואי והיה לי מחשב שיעקוב גם כמה זמן ביליתי בנסיעות באוטובוס בשנתיים האחרונות, או כמה זמן ביליתי על לכתוב הודעות בפורומים או לעזאזל". 2+3 אנחנו חיים בעידן של תוצאות וחשבנאות, ולפעמים יש תחושה שאתה יושב מול המחשב ש " אם אני רק אוציא את האף שלי מהמחשב החיים שלי יהיו פגז" " אם אני רק אפסיק לשחק וואו תהיה לי חברה ואני אהיה עשיר, ואם לא הייתי מבלה כל כך הרבה זמן על ליצור את הבלף פלדין הזה, איך אמר רפי פרסקי? הייתי יכול להיות דוקטור לפיזיקה גרעינית, הייתי יכול ללמוד פילוסופיה שנה חמישית". שמע, אם אתה קם בבוקר, ועושה מבוכים ואז יוצא בחוסר רצון ובאיחור ללימודים/עבודה וחוזר מהם מוקדם בכדי לעשות קווסטים יומיים, אז כן, יכול להיות שאולי כדאי שתצא מהמשחק ותעשה עם עצמך משהו אחר, אבל לחיות באשלייה של " אם לא הייתי משחק וואו החיים שלי היו הרבה יותר טובים, רק בגלל שהייתי עושה דברים מועילים אחרים....". אתה יכול להתנתק מוואו ולעשות דברים מועילים, אתה יכול להתנתק מוואו ולעשות דברים אחרים לא מועילים ( לכתוב בפורומי תפוז, לדוגמא), אתה יכול להמשיך לשחק וואו ולעשות דברים מועילים ואתה יכול להמשיך לשחק וואו ולא לעשות דברים לא מועילים, וואו זה רק בזבוז זמן אחד, ולהבדיל מהרבה בזבוזי זמן אחרים, הוא נותן לך את הכלי למדוד כמה זמן בילית בביזבוז הזמן הזה ( אתה לא יכול לעשות /watch לטלוויזיה, /drive לשעות שבילית בנהיגה בפקקים או /wait לזמנים שחיכית למשהו או מישהו ולא יכולת לנצל את הזמן לדברים אחרים).

 

[Fanty S]

יש לי קטע שלפעמים עובד לטובתי ולפעמים לא

בדרך כלל לא, האמת. אני צריכה להיות 100000% בתוך משהו כדי שהוא באמת יעניין אותי, או שהוא נעשה פחות מלהיב. היו לי כמה חודשים שבהם לא עבדתי ומסיבות כלשהן גם היה לי "חופש" זמני מהצבא ואז באמת שחקתי כל היום וההתקדמות שלי הייתה בהתאם. וזה היה טוב. אבל כל פעם שהייתי צריכה לצאת מהבית או לעשות סידורים או לא להיות בבית בסופ"ש היה כואב לי הלב. וואו היה הדבר הכי טוב וכיף בעולם ולהתנתק ממנו להרבה שעות היה פשוט מבאס. ואז יום אחד פשוט נמאס לי לעשות ריידים ונמאס לי להתחבר למשחק (כי וואו בשבילי זה ריידים, ועשיתי הרבה יותר מדי מהם, כנראה) ולקחתי הפסקה של חודש+-, שאחריו גם ככה השירות שלי כבר חזר לשגרה. אחרי חודשיים בערך שבהם גם ככה לא הייתה לי שניה פנויה לשחק או לחשוב על וואו התחילה הדודא...

עכשיו כמות הזמן שיש לי להשקיע במשחק לא מתקרבת אפילו למה שהיה לי בתקופה ההיא, אז ההתלהבות שלי הרבה יותר מתונה בהתאם, כי יש עוד דברים שהחיים שלי סובבים סביבם. למרות שלעשות ריידים כבר בוער לי בקצות האצבעות וממש בא לי להתחיל שוב. אבל שוב, אין לי את הזמן האינסופי הזה להשקיע בלאו הכי, אז גם אחרי שאני אחזור לריידים זה לא יהיה מטורף כמו שזה היה אז. אם לא הייתי מתחילה עם וואו הייתי עושה משהו אחר. MMOים אחרים (ברבים בכוונה. אין משהו טוב כמו וואו שהיה מחזיק אותי בו כל כך הרבה שנים) או הרבה סינגלים פשוט. להאשים את וואו זה לא נכון לדעתי, זה לא סם. מי שמתמכר לוואו היה מתמכר למשחקים אחרים בשלב כזה או אחר.

 

[I3lackM]

ואת רואה את זה כטיימינג טוב?

פתאום נמאסו הריידים, הפסקה זמנית, ואז החיים האמיתיים השתלטו (צבא חזר לשגרה), כלומר היית עסוקה בחיים ו'לא היה זמן' לחשוב על וואו. "למרות שלעשות ריידים כבר בוער לי בקצות האצבעות וממש בא לי להתחיל שוב." זה בערך מה שעובר עלי כבר שנים, אז באמת בצבא לא חשבתי על זה לרגע, אבל אז אתה חוזר אחרי 21 או 28 הבייתה ומדגדג לך איזה באטלגראונד. זו לא בדיוק ההגדרה להתמכרות? אמנם בשליטה, בידיעה שהחיים האמיתיים באים קודם ורקקקק אם יש זמן אז נשחק קצת, just one more level כמו שאומרים. לא היית רוצה לסלק את ההרגשה הזאת? אני לא מאשים את וואו, זה היה יכול להיות כל משחק אחר, או אפילו צפייה בטלויזיה או שאר מעשים שלא ממש מאתגרים את השכל. אז נכון שזה כיף וצריך להירגע בחיים, אבל כשמסתכלים על סך השעות שהושקעו (בוזבזו?) במשחק?

 

[Fanty S]

לא הייתי רוצה לסלק את ההרגשה הזו

כי כשאני כן עושה את הדברים האלה אני נהנית מאוד, ואני לא רואה את עצמי חוזרת למצב שהייתי בו פעם בגלל מה שאמרתי קודם (אין לי את הזמן האינסופי = ההתלהבות פחות בוערת). אני חושבת שמי שמשקיע המון שעות בתחביב מסוים שהחברה מסתכלת עליו כ"לא יעיל" לא היה משקיע אותם במשהו כן יעיל אם התחביב הזה לא היה קיים. כלומר, אני חושבת שאין פה אפילו בן אדם אחד שאם וואו היה יוצא לו מהחיים פתאום הוא היה משקיע 7 שעות ביום ללמוד לנגן על צ'לו. וזה לא נאמר כביקורת אישית כלפי אף אחד פה, כמובן. זו ההשקפה שלי. לדעתי מי שבוחר להשקיע המון זמן במשהו שהוא כביכול לא תורם לו דבר מלבד הנאה עושה את זה כי זה נוח ולא דורש מאמץ. אני מכירה המון אנשים שצריכים ללמוד ואין להם את המשמעת אבל הם לא משחקים וואו. אז הם בודקים את הפייסבוק או מזפזפים בטלויזיה, או אפילו (חכה לזה: ) הולכים לחפש משהו לאכול כל 10 דקות. לדעתי זה עניין של משמעת עצמית שלהרבה אנשים אין, ולא התמכרות אמיתית. התמכרות לוואו לדעתי באה לידי ביטוי כשאתה נמצא עם חברים\משפחה שבדרך כלל אתה כן נהנה איתם מאוד וטוב לך איתם, ואתה מת לחזור הביתה לשחק במחשב, כי אז סדר העדיפויות שלך כבר קצת שגוי. זה כן טבעי שיהיה את הקרייב הזה למשחק. אני זוכרת כל כך הרבה פעמים לאורך השנים (עוד מהבי"ס היסודי

) שכל מה שרציתי היה לחזור כבר הביתה ולשחק במשחק החדש שקיבלתי\הורדתי. also - time you enjoy wasting is not wasted time!

 

[B a z a]

אני לא רואה את זה כבעייה

מאז שעליתי לארץ, בגיל 10, השקעתי בלימודים את המינימום הדרוש, ובהרבה מקרים פחות מזה. חלק ניכר מהזמן הפנוי שלי הקדשתי למשחקי מחשב כאלה ואחרים, ואני לא מצטער על זה. למשל, אני זוכר שלפני הבגרות בלשון, עוד בשנת 95, שיחקתי כל הזמן ב- sensible soccer, ולא למדתי לבגרות כמעט בגלל. זה פגע בציון שלי? כן, במידה מסוימת. אם לא הייתי משחק הייתי לומד יותר? ממש לא, הייתי מוצא עיסוק אחר כי לא רציתי ללמוד בכל מקרה, ולא הייתי מקבל ציון יותר טוב. אני בן-אדם שמוצא משהו שיעסיק אותו כל כמה שנים, וזה הדבר המרכזי שמעסיק אותי, שאר הדברים נדחקים קצת הצידה, ואני חושב שזה דבר בעייתי. בד"כ זה משחק מחשב כלהשו, למשל לפני 5-7 שנים שיחקתי במשחק דפדפן בשם האטריק שבו הייתי מנהל של קבוצת כדורגל. השקעתי בזה המון זמן, וגם הגעתי לתוצאות לא רעות (הייתי בין 40 הקבוצות הטובות בישראל כאשר מספר המשתמשים הפעילים בישראל היה יותר מ-10 אלף). אני לא מצטער על הזמן שהעברתי עם המשחק הזה, היה לי כיף בזמנו, ואם אני לא הייתי משחק אני בטוח שלא הייתי מקדיש יותר זמן ללימודים, לבילוי עם חברים או כל דבר אחר, פשוט הייתי מוצא משחק אחר, או שהייתי סתם גולש באינטרנט או רואה טלוויזיה. לפני 6 שנים התחלתי להתעניין ברוק מתקדם, שמעתי מוזיקה כל הזמן, קראתי המון ביקורות, קראתי וכתבתי בפורומים שונים המוקדשים לנושא (כולל פורום נחמד שהיה כאן בתפוז, שנסגר לצערי). כל הזמן חיפשתי דברים חדשים לשמוע וחיי בהחלט סובבו סביב זה. התעסקתי בזה לא פחות מהאטריק או וורקראפט, אבל אני לא חושב שמישהו יגיד שיש עם זה בעייה. לדעתי משחקי מחשב סובלים מסטיגמה רעה, זה הכל. עם הזמן הקדשתי לזה פחות זמן, אני עדיין אוהב להאזין לרוק מתקדם (אפילו עכשיו אני שומע אלבום של להקת ג'אז-רוק איטלקית משנת 73), אבל אני כבר לא מחפש דברים חדשים ולא מזמין דיסקים מחו"ל. אגב הייתי בפסטיבל מעניין לפני 3 שנים והסיקור שלי מופיע ברשת - אמנם לא עשיתי הגהה ויש המון שגיאות כתיב ותחביר, וגם לא אהבתי את ההקדמה שכתבו לי, אבל לא נורא. לגבי וורקראפט - התחלתי לשחק בזה לפני כמעט שנתיים וחצי מ-2 סיבות: אחת - עברתי לדירה שאני גר בה לבד ואני יכול לעשות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה, בלי המגבלות שיכולים להציב הורים או שותפים. הסיבה השנייה היא שעזבתי את התואר השני שלי (הייתי כבר קרוב לסוף, אגב), והיה לי המון זמן חופשי פתאום (לא שלא היה זמן חופשי לפני זה - מבחינתי 6-7 השעות שהיו בין ההחזרה ללימודים לשנת הלילה היו בהחלט זמן חופשי). אני עושה משמרות לילה במעבדה בבית חולים 2-3 פעמים בשבוע, וזהו, כרגע. אני משחק לא מעט - רק על המיין ה-played שלי הוא מעל 90 יום, ושיחקתי הרבה מאוד גם עם אלטים, וזה כאמור בפחות משנתיים וחצי. וזה עוד בלי לדבר על החרישה שלי באתרים שקשורים לוורקראפט. האים אני חושב שיש בעייה עם זה? לא, ממש לא. כפי שכבר הסברתי, אם לא הייתי משחק ב-wow הייתי משחק במשהו אחר או סתם מעביר את הזמן בבהייה בטלוויזיה. לפחות במשחק יש אספקט חברתי, מה שאין בדברי האחרים בד"כ. האים אני חושב על המשחק כשאני לא משחק? כן, לא מעט, אבל מה הבעייה בזה? אני חושב מספיק גם על החיים האמיתיים שלי, שהם ללא ספק טעוני שיפור. אני אגיד עוד משהו - בזמן האחרון אני עושה רק ריידים ולא שום דבר אחר, לא עושה אפילו דיילי אחד ואת כל החומרים לריידים אני קונה ב-AH (אגב עברתי לגילדה של קינגה לפני שבועיים, אז האלטים שלי לא יכולים לעזור כי הם נמצאים בשרת אחר). יש לי ריידים רק 3 פעמים בשבוע, ואני רוצה לעשות ריידים עם האלטים שלי, אבל אני מתעצל לצייד אותם, אין לי סבלנות לזה. אז אפשר להגיד שאני מצטער על זה שאין לי את הסבלנות לשחק יותר ממה שאני משחק כרגע, עד כמה שזה נשמע מפתיע. איך אני רואה את עצמי בעוד שנתיים? אני מאמין שאני עדיין אשחק ב-wow או במשהו אחר, אבל אני כן מקווה לשיפור רציני בחיים האישיים - בתחום הכלכלי, חברתי ועוד. איך היו נראים החיים שלי אם לא הייתי מתחיל לשחק? אותו דבר, וכנראה אפילו פחות טוב, כי הכרתי הרבה אנשים מעניינים במשחק ונהניתי לדבר איתם ולהעביר איתם את הזמן. קשה לי מאוד להכיר חברים חדשים, גם במשחק וגם במציאות, ואני לא תמיד שומר על קשר עם החברים שיש לי לאורך זמן. יש לי ממש מעט אנשים ב-realID, וגם איתם אני לא מדבר הרבה, אני מצטער על זה שאני לא נמצא בקשר עם יותר אנשים במשחק, אם הייתי יותר חברתי הייתי רוצה להקים גילדת ריידים חברתית שיהיו בה האלטים שלי, בנוסף לריידים עם המיין, זה החלום שלי במשחק.

 

[B a z a]

בפסקה הראשונה - שכחתי להוסיף את המילה "לא"

ב- "אני לא חושב שזה דבר בעייתי.

 

[I3lackM]

והחלומות שלך במציאות?

קודם כל אני מעריך מאוד את ההודעה הארוכה והמושקעת, כמו גם את הפתיחות והרצון לשתף. אין שום בעיה עם תחביבים שונים כל כמה שנים, אין ספק שזה מרחיב אופקים ומעשיר את האופי. לפני וואו גם שיחקתי כמה שנים במשחק שנקרא Battlefield 1942 והקלאן שלי הייתה במקום גבוה בליגה בינלאומית. באותו זמן זה היה כיף בטירוף, גם המשחק עצמו וגם העניין החברתי, ועד היום אני בקשר (וירטואלי, כמובן) עם אנשים משם. ועכשיו במבט לאחור זה פשוט הישג מגוחך, אם מסתכלים על זה בצורה אובייקטיבית. "אני לא מצטער על הזמן שהעברתי עם המשחק הזה, היה לי כיף בזמנו, ואם אני לא הייתי משחק אני בטוח שלא הייתי מקדיש יותר זמן ללימודים, לבילוי עם חברים או כל דבר אחר, פשוט הייתי מוצא משחק אחר, או שהייתי סתם גולש באינטרנט או רואה טלוויזיה." גם עכשיו, בראייה לאחור אתה חושב ככה? עניין הרוק מקובל עלי לגמרי, תחביב לכל דבר. ההבדל בינו לבין וואו לדעתי הוא שהוא הרבה פחות פאסיבי. היית בפסטיבל, כתבת סיקור, עשית דברים חוץ מלשבת מול המחשב. וזה משהו שאתה יכול להתגאות בו, רוק הוא חלק מהעולם בצורה רחבה. וואו לא. אתה לא יכול להתגאות בזה שיש לך כך וכך דמויות עם ציוד כזה או אחר, אבל אתה כן יכול להתגאות באוזן מוזיקלית וידע נרחב ברוק. מבין לאן אני חותר? הערך ההשפעתי של וואו ומשחקי מחשב בכלל שואף לאפס בעולם שלנו היום. ההורים\השותפים הפריעו לחוויות המשחק שלך בוואו? איך? למה עזבת את התואר (אם אפשר לשאול כמובן), היית אומר שהרגלי המשחק שלך היו קשורים לזה? אתה שואף לעבודה שתהיה חלק יותר גדול מהזמן שלך או שאתה מרוצה איפה שאתה כרגע? שוב, האם המשחקים האלה קשורים איכשהו למצב שלך היום? אמרת בעצמך שהחיים האמיתיים שלך טעוני שיפור. בכנות, מה היה יכול לשפר אותם? הרי זה מה שחשוב בסופו של דבר, לא? השאלה הכי גדולה פה היא כמה מקריבים מהחיים האמיתיים שלנו (שוב, יש כאלה שלא יראו את זה כהקרבה בכלל) לטובת וואו או כל משחק אחר. וה"נחמה" שלנו היא שיש בזה אלמנט חברתי? כל אחד צריך לעשות את החושבים שלו עם עצמו. איך אתה מתכנן לשפר את החיים שלך בתחומים שציינת? מאוד מעניין אותי שכתבת "איך היו נראים החיים שלי אם לא הייתי מתחיל לשחק? אותו דבר, וכנראה אפילו פחות טוב". זה שיש לך חלום למשחק מראה בתור דוגמא דה פקטו שהרבה מה"משאבים" שלך הולכים למשחק, שזה על הכיפאק, אבל מה עם החלומות האמיתיים... מקווה שהצלחתי לעורר כמה שאלות עצמיות אצל אנשים. שיהיה שבוע טוב!

 

[B a z a]

תשובות

אני לא מבין למה אתה אומר על המשחק ששיחקת שזה הישג מגוחך. הייתי טוב בזה והכרת אנשים, היה לך כיף, מה רע בזה? כל דבר שאתה מתעסק בו צריך לתרום להתפתחות האישית שלך ואם זה רק משחק, אז זה לא טוב ויש לך ייסורי מצפון שבשזבזת עליו את הזמן? זה נשמע לי "פולני" משהו, אם דבר כלשהו הוא כיפי אז צריך להנות מהרגע ואין סיבה להצטער בדיעבד על הזמן המבוזבז, לכאורה. "גם עכשיו, בראייה לאחור אתה חושב ככה?" - אמרתי את זה בראייה לאחור, זה באמת מה שקרה, בתקופות הקצרות שלא הייתי טרוד במשחק מחשב, לא הייתי עושה שום דבר מועיל, הייתי סתם משתעמם. לגבי הערך ההשפעתי של המשחק - קודם כל, אני חושב שיש לו - גם שיפור כישורים חברתיים, אפילו שזה וירטואלי, שיפור רמת הידע באנגלית ועוד. אבל אפילו אם נתעלם מזה - אני הרי נהנה מהמשחק, אני אוהב לעשות ריידים ונהנה מהצ'אט בוונטרילו ובגילד צ'אנל, אז מה זה משנה מה המשחק נותן לי אם אני נהנה? זה לא בא על חשבון עבודה/לימודים/שינה/מפגשים חברתיים בעולם האמיתי בכל מקרה. חוץ מזה, wow זה דבר הרבה פחות פאסיבי מלראות טלויזיה, למשל. אני אומר עוד פעם, משחקי מחשב סובלים מסטיגמה רעה ולא מוצדקת, זה לא כך בכל העולם, קינגה כתב כאן כמה פעם שבדרום קוריאה סטארקראפט נחשב כספורט לאומי, תחרויות במשחק משודרות בטלוויזיה ושחקנים טובים זוכים לכבוד ולהערכה. אני לא מצפה לזה בארץ, אבל אני לא אוהב שאנשים שואלים אותי "למה אתה מבזבז את הזמן על המשחק הזה?". אני משחק כי אני אוהב את זה, לא חייב שום דבר לאף אחד, וזה פי אלף יותר טוב מלראות את "האח הגדול" מה שחצי מדינה עושה, כולל חלק מהאנשים ששואלים אותי את השאלה הזאת. כתבתי שהתחלתי לשחק אחרי שעזבתי את התואר ועברתי לגור לבד, לא לפני זה. עכשיו אני יכול לשחק, לדבר ולעשות רעש באיזה שעה שבא לי ויש לי את חיבור האינטרנט רק בשביל עצמי, לא כך עם הורים ושותפים, לזה התכוונתי. עזבתי את התואר כי נמאס לי ולא הייתי יכול להמשיך מבחינה נפשית, זה לא קשור לשום משחק. אני בהחלט underachiever, אני מודה, אבל זה לא בגלל שאני משחק יותר מדי, אם כבר זה הפוך, יש לי הרבה זמן חופשי, ואני מנצל חלק גדול ממנו בשביל לשחק. אם אתה שואל אותי מה אני רוצה, אז אני רוצה עבודה כיפית עם משכורת טובה, חברה ולבלות עם החברים יותר זמן. אבל עדיין, אני לא מוכן לוותר על הזמן האישי שלי, ואפשר לשלב את זה עם המשחק, 3-4 ריידים בשבוע של 3-4 שעות זה לא יותר מדי, לדעתי.

 

[פנריר]

שלום

אני שמח על השרשור בפתחת כאן, זה בהחלט נושא מעניין לדיון. בנוגע לשאלותיך: 1) כשאני יוצא לחופשה אני בקושי חושב על המשחק. 2) בעבודה (או הרצאה משעממת) כשאני משתעמם, אז כן, אני חושב על המשחק. הרבה פעמים הייתי רוצה להתקין את המשחק על לפ-טופ ולשחק בו בעבודה בזמן שבאמת אין לי מה לעשות בעבודה( תתפלאו, אבל זה קורה), ואני מוצא את עצמי פשוט בוהה במסך. זה לא בזבוז של זמן? ועוד איך. לאחרונה התחלתי להיכנס חזק לתחום ה-PVP (עיין שרשור למטה) ואני משתפר בו ואוסף ציוד ונהנה ממנו. אבל... ה-PVP גורם לי לפרץ אדרנלין מטורף בגוף, ואני לא מסוגל להתמודד עם זה לאורך זמן. כלומר, אני עושה BG עד שהאליינס מנצחים באחד (בין אם זה הראשון, השני או השלישי), כדי להשלים את ה-DAILY BG, ואז מפסיק. המקסימום שעשיתי היו שלושה BG ברצף ואז ניצחנו בשלישי אבל בד"כ זה הראשון. אז אני מודע למגבלה הזאת שלי שקשה לי להתמודד עם הפרץ אדרנלין הזה ולכן אני מפחית. 3) בנוגע ללימודים, אני סיימתי כבר תואר שני, אבל התחלתי לשחק ב-וואו במהלך התואר השני שלי. גרתי אז מחוץ לבית אבל המחשב שלי היה מעאפן, ואח שלי התקין את וואו אצל ההורים שלי. הייתי משחק שם רק בסופי שבוע כשבאתי לבקר, ואז באמת הייתי מכור למשחק (שיחקתי רק על דמות אחת). אחרי שקניתי מחשב חדש והתקנתי עליו את וואו אז המשחק כן הפך להיות חלק מהחיים שלי בצורה מסויימת. הייתי משחק בו כל יום לשעה או שעתיים אחרי העבודה. הייתי בגילדה מאד מאד נחמדה שמאד אהבתי והיא התפרקה מסיבות שונות, אז עברתי במשך זמן מה מגילדה ולגילדה עד שבסוף הגעתי לגילדה די גדולה ואינטנסיבית מבחינת ריידים (על דמות המיין שלי - מייג') והם היו עושים 4 ריידים בשבוע. מן הסתם לא יכולתי להגיע לכולם, אבל בימים שכן הגעתי כל סדר היום שלי היה משתבש - הייתי אוכל ארוחת ערב בחצות לדוגמא, לפעמים לא מספיק להתקלח וכו'. הגעתי למצב שהייתי מאד מצוייד אז שיחקתי על המיין שלי רק בריידים, כדי שבשאר הזמן שלי אוכל לשחק על הדרואיד שלי ועל אלטים אחרים. הדרואיד שלי הגיע לגילדה מאד מאד נחמדה עם השם הסופר מגניב SLASHERS

, ופגשתי שם אנשים מאד טובים ונחמדים. לאחר זמן מה גם מירטל, שענתה לך קודם, הצטרפה לגילדה הזאת. בכל אופן, מבחינת המייג' וגילדת הריידים שלו, הגעתי למסקנה שאני לא אוהב את הגילדה הזאת בכלל, ה-GM היה מעפן ומרגיז, האנשים היו אנטיפאתים ואדישים והשיחות היו רדודות ולא מעניינות. אז עזבתי והצטרפתי גם עם המייג' לגילדה של הדרואיד (לכן בגילדה הזאת קוראים לי תמיד לפי השם של הדרואיד, אף על פי שהמיין שלי הוא המייג', לכוארה

). הנקודה שלי היא, שהגעתי למסקנה שהשקעת יותר מדי זמן במשחק גורמת לי לאורח חיים לא טוב. אז שיניתי את זה. היום אין מצב שאני אוכל ארוחת ערב אחרי 21:00 4) בנוגע לבת זוג - כאשר חברה שלי נמצאת אצלי אני לא משחק במחשב, אלא אם כן אין שום דבר אחר לעשות והיא קוראת ספר או משהו כזה. עכשיו היא עומדת לעבור לגור אצלי, ודיברנו על המשחק מחשב גם כן. מה שאמרת זה נכון - משחקי מחשב זה נתפס אצל הרבה אנשים כמשהו פגום ורע - גם חברה שלי חושבת ככה, והיא לא מבינה איך אדם בוגר יכול להמשיך ולשחק במשחקי מחשב. הסברתי לה שזה גורם לי הנאה, עדיין לא הגיוני אבל היא מכבדת את זה ונותנת לי את הספייס שלי כל עוד שאני לא משחק שעות רצופות בלי הפסקה, דבר שאני ממילא לא עושה. יש לי בעיה אחרת - הרבה פעמים, במיוחד בהרחבה האחרונה, אני מתרגז על המשחק (זה תמיד היה לי), אין לי סלבנות להסביר לאנשים מה צריך לעשות במבוכים, אני מתרגז כשאני מסביר ואחר כך הם כאילו לא הקשיבו ועושים שטויות. זה קורה לי בעיקר עם הירואיקים כשאנשים פשוט עושים שטויות או לא זזים ואז גורמים לוויפ. זה מרגיז אותי שהמשחק הפך להיות כל כך קשה שכולם פשוט צריכים להיות מושלמים לחלוטין ואין מקום לטעויות, והרבה אנשים פשוט לא קולטים את זה ו-DPSים לדוגא ממשיכים לחשוב כמו DPSים (לעמוד במקום ולירות או להרביץ). מרגיז אותי לפעמים שאנשים מתעלמים לגמרי מיכולות שלהם ופשוט לא חושבים מחוץ לקופסא. אז כשאני תופס את עצמי מתרגז ככה, אני מתנתק מהמשחק וזהו. הרבה פעמים כשבא לי לשחק אבל לא להתרכז, אז אני הולך לשחק על אלט נמוך דרגה, ובאותו יום לא עושה הירואיקים או דייליז או BG בכלל (ויש כאלו שיגידו, אבל פספסת את ה-DAILY BG ואת ה-DAILY HC!) אז אני אומר, אז מה? בנוגע ל-PLAYED אני לא יודע, כי לא הסתכלתי על זה אף פעם. אבל אני לא חושב שזה ישנה משהו. כמו שאמרתי, יש מקרים שאני מוצא את עצמי בעבודה בלי תעסוקה בכלל, וזה לדעתי בזבוז זמן אמיתי, או כשהייתי נוסע באוטבוסים - אלוהים כמה ששנאתי את זה, וזה היה אחד מבזבוזי הזמן אם לא ה...

היו לי שני חלומות בחיים עד עכשיו והגשמתי את שניהם. בעבר היה לי תחביב שמאד אהבתי ועסקתי בו הרבה, אבל הבנתי דברים מסויימים בנוגע לתחביב הזה והבנתי שאני לא אהיה מסוגל להצליח בו ברמה שאני רוצה, אז אני פחות ופחות מתעסק בו ואת החלל הזה תפס וואו, אני חושב. בעוד שנתיים אני לא יודע אם אני אמשיך לשחק כמו היום, אני חושב שאשחק פחות, במיוחד אם אני אתחתן ויהיו לי ילדים. אני גם מרגיש שלאט לאט אני מתחיל לאבד עניין בצדדים של המשחק שדורשים המון זמן, כמו ריידים. לא עשיתי אפילו רייד אחד מאז התחיל קאטא ואני לא ממש רוצה. אין לי סבלנות לזה. אפילו כשיש קבוצה שמחפשת הילר או DPS ואני מוכן, אני עוצר לרגע וחושב ומגיע למסקנה שאני פשוט לא מעוניין. אם לא הייתי נחשף למשחק הזה אז אני מאמין שההבדל הגדול היה שהייתי קורא יותר ספרים, כי קראתי המון ספרים. אבל המשחק הזה הביא לי הרבה הנאה מאז פגשתיו לראשונה, ואני חושב שהוא שווה את השקעת הזמן ואת הכסף, כי תחביב צריך להיות מהנה.

 

[Shippers]

"Time you enjoyed wasting, isn't wasted time"

כמו ש Fanty כבר ציינה בהודעה שלה. מבחינתי wow ובכללי משחקי מחשב הם בין הדברים שאני הכי אוהב לעשות, ואם אני אוהב לעשות אותם, אז למה שאני אתחרט על כך? להיפך.. כמעט כל דבר אחר שאני עושה (לימודים וצבא/עבודה בעיקר) הם הבזבוז זמן, פשוט כי אני לא נהנה מהם.. ואם אני לא נהנה ממשהו, אז למה לעשות אותו? ברמת העקרון, כל דבר שאני עושה והוא לא משהו שאני אוהב אלא משהו שאני צריך לעשות הוא רק אמצאי להשגת מה שאני רוצה.. לצורך העניין - בשביל להמשיך לשחק (ולהשאר בחיים) אני צריך שיהיה לי כסף (עד שימציאו חשמל, אינטרנט, מים ואוכל חינמיים), ובשביל שיהיה לי כסף אני צריך לעבוד. אנשים אחרים אמרו את זה כבר, ואצלי זה גם ככה.. כבר היו לי מקרים שבהם נדפק המחשב ונדפקה הטלוויזיה ויש לי מבחן עוד כמה ימים, ואני פשוט יושב ולא עושה כלום.. רק בשביל לא ללמוד. גם בתקופת הבי"ס הייתי ככה - הייתה תקופה שבה המחשב שלי היה מושבת ל 3 חודשים, ובמקום ללמוד לדברים, עברתי על כל הקלטות (כן, קלטות.. זה היה מזמן P שהיו לנו בבית וראיתי סרטים ישנים בטלוויזיה בסלון בלי לזוז אפילו רגע אחד. לגבי השאלות ששאלת בסוף: עוד שנתיים? האידיאל שלי (שכנראה לא ריאלי עקב העצלות שלי) הוא שתהיה לי עבודה שתכניס כמה שיותר כסף בכמה שפחות מאמץ והשקעה, וככה אני אוכל להשקיע את רוב הזמן שלי בלשחק.. אז מבחינתי תלוי איך אני אפול בכמה חודשים הקרובים שבהם אני אצטרך למצוא עבודה (ואין לזה שום קשר להרגלי משחק אגב). אם לא הייתי קונה את המשחק? כנראה שהמצב שלי היה פחות טוב ממה שהוא עכשיו.. כי מסתבר (

) שיש הרבה אנשים אחרים שמשחקים בזה גם.. ויכול להיות שהייתי מכיר חלק מהאנשים שאני מכיר כיום פחות (אם בכלל) אם לא היה את המשחק כמשהו משותף. שלא לדבר על זה שהוא תרם לי גם בלהכיר ולהתחבר עם אנשים מחו"ל. זה מבחינת הפן ה'סוציאלי'.. מבחינת כל דבר אחר - לא היה משתנה שום דבר.. עדיין הייתי משחק באותה מידה במחשב, רק בדברים אחרים (לא בהכרח ב MMOים, אפילו שלפני wow יצא לי לשחק בכמה אחרים).

 

[Fanty S]

פפפף מעתיקן.

לך תאפיין משהו, מה אתה גולש בפורומים על חשבון צה"ל 8)

 

[Shippers]

ששש.. מה שהם לא יודעים, לא יפגע בי..

 

[JaneLame]

זה מעניין, מה שאתה אומר

(לא הייתי פה בפורום הרבה זמן כי הייתי עסוקה ב-RL ובבטא של המשחק MMO של באטלסטאר גלקטיקה, ולא ממש שיחקתי). לגבי היחס בין עבודה למשחק. מחנכים אותנו כל הזמן שעבודה וקריירה הן המטרות הנעלות ביותר - אולי צריך באמת להסתכל על עבודה כמו שאתה מסתכל, כעל means to an end. אז לא נרוויח 30 אלף בחודש, אבל גם לא נבלה 12 שעות במשרד, ויהיה לנו זמן למשפחה, חברים וכן - תחביבים. זה מותר ולגיטימי. זה שאדם לא רוצה להקריב את חייו כדי להצטרף למירוץ העכברים שנקרא שוק התעסוקה, זה בסדר גמור בעיניי. אני כבר לא ממש בעניין של WoW, המשחק לא מרתק אותי כרגע. אולי זה ישתנה. אבל אני כן רוצה לעבוד בעתיד בעבודה שלא תמחק לי את כל שאר החיים.

 

[rigidid]

תודה על השרשור הזה ../images/Emo13.gif

אחרי כמה חודשי הפסקה, מאז שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה השנה, נראה לי שאני דווקא חוזר למשחק בקרוב. אם אני בוחן את המצב טוב יותר, יוצא שבלי קשר ל-WOW, אני בקושי לומד למבחנים וציון עובר לבד מספיק לי מבלי צורך להשקיע יותר מדי! לבנתיים לא היה את המשחק, אבל את הזמן שלי השקעתי בדברים פחות מהנים כמו סדרות טלוויזיה ושטויות כאלה במקום ללמוד-לא בא לי (בזמן שלא נפגש עם חברים, אבל כמה כבר אפשר להיות עם אנשים כל יום?).... רק עדיף לחכות אחרי המבחן האחרון בהיסטולוגיה ביום חמישי הקרוב

.