נקודת מבט של מישהו ששיחק לזמן קצר מאוד
פעמיים בשנה (בחורף ובקיץ) יש לי חופש של חודש מהכל באמצע החיים, אין עבודה, אין לימודים, אין שום התחייבויות. אמרתי לעצמי: "ננסה WםW, כי זה נראה מעניין ואף פעם לא היה לי זמן". ובאמת במהלך החודש הזה בקושי עשיתי משהו חוץ מלשחק, כי המשחק מאוד ממכר. מה ששמתי לב אחד במיוחד, זה איך העיצוב של המשחק משפיע על השחקן וגורם לו להישאב למשחק. שים לב שהכל במשחק סובב סביב מספרים: הדרגות, הציוד, כמות הזהב שיש לך, המוניטין, התגים שאוספים וכו'. הXP באר מחולק לחלקים וזה אוטומטית גורם לך לחשוב "הנה החלק הזה מתמלא, רק עוד קצת ואני עולה דרגה. המערכת כל הזמן נותנת לך משוב שאתה משתפר ומתקדם (המספרים עולים), וזה מנגנון פסיכולוגי שמשפיע מאוד על אנשים להמשיך לשחק, אין לי ספק שבליזארד מעסיקים המון פסיכולוגים התנהגותיים שחושבים על הדברים האלה ומכניסים אותם למשחק, זה מאוד מזכיר לי אנשים שמכורים לפארמוויל (אל תצלבו אותי). בנוסף להכל WםW זו רשת חברתית לכל דבר, והעולם שבליזארד בנו נותן מגוון כל כך רחב לדברים שאפשר לעשות או לראות ולאנשים שאפשר לפגוש. יצא לי לשחק כבר 3 חודשים בזמן מצטבר (עדיין לא יצא לי לשחק בקאטאקליזם), ואני חושב שזה מאוד מהנה, ושמי שיש לו סדרי עדיפויות ברורים לא יתקשה להגביל את עצמו. מצד שני אם אתה מרגיש שיש לך בעיה, אז עדיף לך פשוט לא לשחק, כי זה בסך הכל משחק. אם נניח הדמויות של כל האנשים בפורום היו נמחקות, איך האנשים פה היו מגיבים? יש המון הצדקה לבאסה שרובם ירגישו, אבל הבודדים שירגישו כאילו חרב עליהם עולמם נמצאים בבעיה לדעתי. מבחינתי אין שום הבדל בין מישהו שמרגיש תחושת פספוס על זה שפספס את ריצת התגים היומית, לבין מי שמרגיש כך אחרי ששכח לקצור את היבול בפארמוויל. אלה דברים שלא אמורים להשפיע על חיי היום-יום, אלה רק מספרים בתוך משחק. זו דעתי, למרות שיש לי רק דמות אחת בדרגה 80 ושיחקתי 3 חודשים מצטברים לאורך שנה וחצי, אני מכיר הרבה אנשים שמשחקים וואו באופן מאוד רציני.