התמכרות

[ailag]

דוקא עצוב לי

שכבר חודשיים שלושה אין לי מוטיבציה להכנס, לשחק לגלות.. לא ברור למה זה. (אם כי בחודש האחרון גם אין כ"כ זמן - אני פרילאנסרית, יש לנו תקופות עמוסות לפעמים, עכשיו תקופה עמוסה) ההתמכרות היתה נחמדה, במיוחד שהיא היתה בפרופורציה - לא ממש ויתרתי על דברים אחרים בשביל זה.

 

[JaneLame]

כנ"ל. אין לי מה לעשות עכשיו ב-WoW

PVP - אני לא טובה בזה ולעשות שוב אותם BG שעשית 3 שנים זה לא מעניין. PVE - אני הילרית וקבוצות של 10 איש מבאסות אותי, יותר אחריות. היה נוח וקל כשזה התחלק בין חמישה אנשים. עכשיו אם ההילר השני מחוסר אינצ'נטים ואבנים, אני צריכה לחפות עליו לבד ואין כוח. להיכנס לגילדה רצינית זה משהו שאין לי זמן לעשות. לבלינג - יש לי ארבע דמויות שאפשר לקדם מ-80 ל-85. עשיתי את זה רק על המיין. אחרי שעושים את זה פעם אחת ועדיין זוכרים את העלילות של הקווסטים, זה רק טרחני ולא מותח/מעניין. RP - גם לא מעניין, נדיר שמוצאים אנשים אינטיליגנטים לדבר איתם, וכדי להיכנס לגילדה טובה צריך להשקיע זמן שאין לי. לסיכום, אני עושה לוגין פעם בשבוע לבדוק דואר. עד שייגמר המנוי.

 

[karmic koala]

כן הייתי מנסה ריידים עם גילדה

זה לא שאו שעושים ריידים 5 ימים בשבוע או רק פאגים. יש הרבה גילדות שעושות ריידים פעמיים או שלוש בשבוע ומתקדמות בקצב סביר מאוד. הטייר הנוכחי של ריידים הוא אחד מהיותר מוצלחים שיצאו לבליזארד.

 

[עדיגי]

שאלה מעניינת + תשובה אישית

גם אני, כמוך, הייתי מכורה בתקופת הוונילה (בעיקר לרולפליינג אבל גם לPVE). עבדתי במשמרות בערבים והייתי משחקת מ12:30 בלילה, כשחזרתי מהעבודה, אל תוך הבוקר. ואז הייתי הולכת לישון, מתעוררת, ורצה שוב למחשב בתירוץ של "בואו נראה מה קרה לפריטים שהעמדתי למכירה בAH...". כמובן שזה לא הסתיים רק בזה. קצת לפני TBC נסעתי לחו"ל לכמה חודשים והמשחק, שהיה חלק משמעותי מחיי, נעלם כלא היה. בכלל לא התגעגעתי. אבל אז חזרתי לארץ ושוב התחלתי לשחק. אמנם פחות באובססיביות ממקודם, אך בהחלט הקדשתי לו כמות מכובדת מזמני. ניסיתי "להיגמל" וזה החזיק מעמד חודש-חודשיים במקרה הטוב. קצת אחרי שWOTLK יצא, התחלתי עבודה חדשה ותובענית, וכבר לא היה לי זמן לשחק כמו בעבר. ואז יום אחד קלטתי שלא נגעתי בחשבון שלי כמה חודשים, אז הקפאתי והמשכתי בחיי. נכון שמדי פעם חזרתי לתקופה קצרה, אבל זה כבר לא היה אותו דבר. לא היה לי כוח להשקיע ובטח שלא לחרוש ציוד/טייטלים/הישיגים/וואטאבר. תהיתי אם לחזור לקטא, אבל ילדתי שבועיים לפני צאת ההרחבה, כך שהדילמה בנושא הוכרעה.... לומר את האמת? התקופות שבהן הייתי מכורה לWOW היו הגרועות בחיי. אבל לא בגלל WOW, אלא כי היה לי חרא בחיים ולא היה לי כוח להתמודד עם הבעיות, אז ברחתי למשחק. הייתי בדיוק אחרי סיום הלימודים ולא ידעתי איך לנווט את עתידי המקצועי + הייתי בקשר שהסב לי כאב רב. במקום לטפל בעצמי, התחמקתי מהשאלות הבוערות, שיחקתי ופספסתי הזדמנויות רציניות. מודה שאני מתגעגעת למשחק, למרות שאני לא משחקת כבר חצי שנה (עובדה שאני עדיין מציצה בפורום מפעם לפעם). בא לי לשחק את הגזעים החדשים, ושמעתי שעשו עבודה מצויינת בשינוי אזרות' וביצירת מבוכים מאתגרים. ובניגוד לפעם, אני לא פוחדת שאני אתמכר, כי טוב לי בחיים. אבל לצערי הרב אין לי כבר זמן פנוי...

 

[סייפיי]

נקודת מבט של מישהו ששיחק לזמן קצר מאוד

פעמיים בשנה (בחורף ובקיץ) יש לי חופש של חודש מהכל באמצע החיים, אין עבודה, אין לימודים, אין שום התחייבויות. אמרתי לעצמי: "ננסה WםW, כי זה נראה מעניין ואף פעם לא היה לי זמן". ובאמת במהלך החודש הזה בקושי עשיתי משהו חוץ מלשחק, כי המשחק מאוד ממכר. מה ששמתי לב אחד במיוחד, זה איך העיצוב של המשחק משפיע על השחקן וגורם לו להישאב למשחק. שים לב שהכל במשחק סובב סביב מספרים: הדרגות, הציוד, כמות הזהב שיש לך, המוניטין, התגים שאוספים וכו'. הXP באר מחולק לחלקים וזה אוטומטית גורם לך לחשוב "הנה החלק הזה מתמלא, רק עוד קצת ואני עולה דרגה. המערכת כל הזמן נותנת לך משוב שאתה משתפר ומתקדם (המספרים עולים), וזה מנגנון פסיכולוגי שמשפיע מאוד על אנשים להמשיך לשחק, אין לי ספק שבליזארד מעסיקים המון פסיכולוגים התנהגותיים שחושבים על הדברים האלה ומכניסים אותם למשחק, זה מאוד מזכיר לי אנשים שמכורים לפארמוויל (אל תצלבו אותי). בנוסף להכל WםW זו רשת חברתית לכל דבר, והעולם שבליזארד בנו נותן מגוון כל כך רחב לדברים שאפשר לעשות או לראות ולאנשים שאפשר לפגוש. יצא לי לשחק כבר 3 חודשים בזמן מצטבר (עדיין לא יצא לי לשחק בקאטאקליזם), ואני חושב שזה מאוד מהנה, ושמי שיש לו סדרי עדיפויות ברורים לא יתקשה להגביל את עצמו. מצד שני אם אתה מרגיש שיש לך בעיה, אז עדיף לך פשוט לא לשחק, כי זה בסך הכל משחק. אם נניח הדמויות של כל האנשים בפורום היו נמחקות, איך האנשים פה היו מגיבים? יש המון הצדקה לבאסה שרובם ירגישו, אבל הבודדים שירגישו כאילו חרב עליהם עולמם נמצאים בבעיה לדעתי. מבחינתי אין שום הבדל בין מישהו שמרגיש תחושת פספוס על זה שפספס את ריצת התגים היומית, לבין מי שמרגיש כך אחרי ששכח לקצור את היבול בפארמוויל. אלה דברים שלא אמורים להשפיע על חיי היום-יום, אלה רק מספרים בתוך משחק. זו דעתי, למרות שיש לי רק דמות אחת בדרגה 80 ושיחקתי 3 חודשים מצטברים לאורך שנה וחצי, אני מכיר הרבה אנשים שמשחקים וואו באופן מאוד רציני.

 

[סייפיי]

איך זה הגיע לפה? זו היתה תגובה לI3lackM

בשרשור על התמכרות בעמוד השני.

 

[I3lackM]

../images/Emo45.gif

מסכים. המספרים הם כלי למדידה של הצלחה. בסופו של דבר הדינגים והקווסטים וההצלחות שאנשים משיגים בתמורה להשקעה לא יותר מדי גדולה של זמן הם מה שכובשים את האנשים. האצ'יבמנטס, ה"JUST ONE MORE QUEST", זו מאנטרה שאנשים בקלות הולכים שבי אחריה. ובנימה אישית. בקרוב מאוד אני מתחיל את הג'וב האמיתי הראשון שלי, אז בכלל לא יהיה לי זמן לשחק - אני רואה את זה כהתקדמות חיובית. דינג לחיים האמיתיים! D: תודה על התגובה שלך.

 

[picpc]

כל משחק מחשב ולא רק mmo עובד על שיטה

שנקראת בפסיכולגיה שיטת התגמולים /התניה פבלובית תקרא על הכלבים של פבלוב אנחנו בערך דומים לו רק במקום אוכל מזילים ריר על ציוד