אגב משפחות שאינן ברוכות.
מהצד השני של המטבע- אני מכירה גם משפחות שלא היו חולמות על יותר משני ילדים גג, זה משפחתי הקרובה והרחוקה ומכריהם של הוריי ושלי. חילוניים יוצאי ברית המועצות. אני מכירה גם את הילדים שלהם. אז נכון שבדרך-כלל מנסים לתת להם הרבה השכלה, אבל בנוגע לחינוך...עדיף שלא אדבר יותר מדי... לפעמים אני נתקלת בילדיהם ואני די מזועזעת. הילדים בדרך-כלל מגודלים על ידי סבתות, והם בודדים, חלקים סובלים מהזנחה רגשית ולפעמים זה מתבטא בבעיות התנהגות קלות עד קשות, ולרוב הם פשוט צמאים לחום ואהבה. לפעמים, להפך, הם מפונקים בצורה מחרידה, עד כדי ילד בן שמונה שבאופן קבוע מאכילים אותו מכפית(!). אגב, אימא שלו בדעות של המשרשרים הנחמדים שלנו, כפי שהיא דאגה לציין באוזניי. "למה להביא כזו כמות של ילדים עניים". לא משנה שאנחנו לא ממש עניים, אבל זו הסטיגמה. כשאני משווה בין הילדים היחידים האלה שאין להם אפילו איזה אח (או שיש להם בהפרש גילאי גדול מהם), לבין ילדי השכונה שלנו, שכולם כמעט מרובי-אחים, מאבעה ועד שניים-עשר, ברור לי לגמרי מי משתי הבוצות מגדלת ילדים לתפארת, ומשקיעה בהם את הנשמה, ומקבלת אנשים שיתרמו למדינה כל-כך הרבה בעתיד. ויתרמו גם לילדים שלך, גברת עם שניים וזהו.
