שתי דבשות והוא נקרא גמל ערבי
והנה מעט חומר הדרכה שהכנתי פעם על הגמל: גמל – ספינת המדבר (Camelus Dromedarius) הגמל מונה שני מינים: הגמל החד דבשתי והגמל הדו דבשתי (הערבי). המין המצוי בארץ הוא החד דבשתי ועליו נדון. הגמל החד דבשתי בוית לפני כ- 4,000 שנה באזורנו. בגרותו המינית מתחילה בגיל 5. הריון הנאקה נמשך 12 חודש, והיא ממליטה בכר אחד (לא יותר מאחד!) פעם בשנתיים. תוחלת החיים של הגמל 25 – 40 שנה. גמל שעבר 20 שנה, אינו מסוגל יותר לעבודה קשה. את הכינוי "ספינת המדבר", רכש הגמל בזכות הליכתו המתנדנדת – בעת ההליכה, נעות יחד שתי הרגליים בכל צד. השיירות שנעו בדרכי המדבר (כמו דרכי הבשמים), היו בעיקר שיירות גמלים, שכן אין עוד בעל חיים אחר המתאים יותר מן הגמל לתנועה ולנשיאת משאות במדבר. הגמל הוא בעל חיים גדול וחזק, המסוגל לשאת רוכבים ומשאות על גבו למרחקים ארוכים ביותר. הגמל אינו בררן גדול בנושא המזון, את רובו הוא מוצא בין צמחי המדבר – דבר החוסך נשיאת כמויות גדולות של מספוא על גב הגמלים. עיקר התאמתו של הגמל לתנאי המדבר, קשורה במערכות פיסיולוגיות יעילות של ויסות חום הגוף וויסות "משק המים" שלו. בעל חיים מאבד נוזלים (מים) בארבע דרכים: צואה, שתן, נשימה וזיעה. לגמל מנגנונים פיסיולוגיים יעילים, המונעים אובדן נוזלים רב בארבע מהדרכים הללו. 1. צואה – גללי הגמל הם קטנים יחסית ויבשים. הם מכילים כ- 40% מים לעומת כ- 80% מים אצל יונקים רבים אחרים. הבדווים משתמשים בגללי הגמל כחומר להסקה. לעיתים אף תולים הבדווים שקית מיוחדת מתחת לזנבו של הגמל כדי לאסוף את הגללים. 2. שתן – השתן של הגמל מרוכז מאד. ריכוז המלחים המומסים (שתנן – אוריאה) שבו, כפול מזה שבשתן האדם. כמות השתן נקבעת על פי כמות המים שבעל החיים שותה, ועל פי כמות החלבון שבמזונו, שכן פירוק החלבון יוצר את השתנן – חומר שיש להרחיקו מן הגוף באמצעות השתן. כאשר מזונו של הגמל דל בחלבונים, הוא מייצר כמויות קטנות של שתנן. השתנן מועבר למערכת העיכול באמצעות הדם. במערכת העיכול של הגמל מצויים חיידקים המפרקים את השתנן, כך שכמות השתנן המופרשת בשתן קטנה, והגמל אינו זקוק לכן להשתנה, ובכך הוא חוסך לעצמו נוזלים יקרים. כאשר הגמל צמא, תאבונו יורד, והוא כמעט אינו אוכל, ובמצב זה פוחת השתנן בדמו. גמל הנמצא בתנאי ייבוש, משתין כחצי ליטר בלבד ביממה. את השתן מפריש הגמל על רגליו האחוריות, ובהתנדפו הוא מקרר את העור. 3. נשימה – נשימתו של הגמל היא נורמלית. כאשר הוא נושם באוויר המדבר היבש, הוא מאבד נוזלים רבים. הקטנת אובדן הנוזלים בנשימה, מושגת בהקטנת המאמץ והעומס בשעות החמות, ויותר מנוחה בצל. כאשר נשימתו של הגמל איטית וסדירה, אובדן הנוזלים שלו מצומצם ביותר. 4. הזעה – תפקיד הזיעה לצנן את הגוף, כאשר הסביבה חמה. לגמל היכולת לצנן את חום גופו בתחום שבין C34.50 ל-C 40.70. בשעות הלילה הקרירות, מגיע חום גופו ל- C370, ואין לו צורך לצנן את גופו. לקראת הבוקר, מעט לפני הזריחה, מרחיב הגמל את כלי הדם ההיקפיים ומשחרר לסביבה חום דרך העור. בשחרור החום, יורדת טמפרטורת גופו ל- C34.50, ויוצר בכך "מקדמה" לשעות היום החמות. בשל גופו הגדול, בעל שטח הפנים הקטן יחסית, מתחמם גוף הגמל באיטיות, ורק בשעות הצהריים החמות, מגיע חום גופו ל- C40.70. בשלב זה עליו להתחיל להזיע על מנת לשמור על חום גופו. בזמן מנוחה בצל, או כאשר טמפרטורת הסביבה יורדת מתחת ל- C40.70, מתחיל גופו להקרין חום לסביבה, והוא חדל להזיע. היכולת להעלות את חום הגוף (היפרתרמיה), חוסכת לגמל הרבה זיעה, ומונעת ממנו להזיע בשעות לפני הצהרים. תודות לתכונת ההיפרתרמיה, חוסך גמל שמשקלו הממוצע 500 ק"ג, כ- 4 עד 5 ליטרים מים ביום. פרוות הקיץ הדלילה שלו, ששערותיה זקופות, מסייעת לו בנידוף הזיעה – זיעה יעילה וצינון הגוף. דבשת הגמל: זהו "המזווה". הגמל אוגר בדבשתו עד 40 ק"ג שומן, אותו הוא מעכל בלכתו במדבר, ומשמש לו כמקור מזון ואנרגיה, דבר החוסך לו לשאת על גבו מספוא יקר וכבד. תוך כדי פירוק השומן, מייצר הגמל כ- 40 ליטר מים מטבולים (חילוף חומרים). באוויר המדבר היבש, אובדים רוב המים האלה בזמן הנשימה, אבל הגמל מפרק את השומן בעיקר בלילה כאשר הטמפרטורה נמוכה, והלחות היחסית גבוהה, ובכך מרוויח הגמל גם מים מטבולים מדבשתו. גמל יכול לנוע במדבר שבעה עד שמונה ימים מבלי לשתות מים בכלל, ומבלי לאבד את כושרו לשאת משאות. תופעה מדהימה מתרחשת כאשר הגמל הצמא שותה. גמל כזה יכול לגמוע תוך 10 דקות כמות מים השווה בליטרים לכרבע ממשקל גופו – כ- 100 ליטרים מים ואף יותר. לסיכום: הגמל הוא ספינת מדבר. הוא מסוגל "לשייט" בתנאי חום ויובש קשים, ולהביא את בעליו ומטענו "מנמל המוצא לנמל היעד"! גמל משא יכול לשאת מטען של 200 עד 350 ק"ג למרחק של 35 ק"מ ביממה. בישראל נותרו מעט גמלים אצל הבדווים באיזור הנגב, ואלה משמשים בעיקר כמקור בשר וחלב. שערם משמש לאריגת בד לאוהל, לבגד חם, לשמיכות וחבלים חזקים.
