חייבת לפתוח שרשור נפרד, סליחה

[האושר והנחלה]

עולם המרזים נחלק לשנים

יש את את אלו שהיו פעם רזים , השמינו ורוצים לחזור.... ויש את אלו שהיו תמיד שמנים ובחרו לרזות... אני חושבת שיש לקחת בחשבון נתון התחלתי זה כדי להבין ולבחון מה היו המניעים הראשונים של האדם וכיצד הוא מקבל או יכול לקבל, את ההרזיה, העצירה ומראהו לעומת בריאותו. אנשים שהיו רזים רוב נערותם ואולי אף חלק מבגרותם, חשים שהם "רזה מצופה" ובדימיונם הם רואים עצמם רזים. אנשים אלו רוצים לחזור לאן שהו וקשה להם לקבל שהם עדיין לא שם. הם אולי כועסים על עצמם "איך נתתי לעצמי להגיע לכאן?" אבל המטרה שלהם מאוד מוגדרת. אפשר להסביר להם שהגיל והלידות וכ"ו וכ"ו ואפשר אפילו לשכנע אותם לוותר על כמה קילו. אבל מצבם הנפשי מונע במפורש מתחושת הצורך העמוקה של לחזור להיות כמו פעם. ובמקביל מלווה תחושת כשלון כשזה לא מצליח... (אפרופו שרשורינו הקודם. אצל הרזים לשעבר , אלמנט הבריאות הוא בדרך כלל משני יותר אם לא מבוטל. היכולת שלהם להתפשר היא מועטת מאחר והם "היו שם כבר". איו להם שום סנטימנטים לשומן שלהם והוא, בדרך כלל, לא מהווה מגננה משמעותית. אנשים שהיו שמנים בצעירותם והחליטו לרזות טעמיהם שונים והמשקל שניתן לשומן הוא אחר. בהרבה מקרים הם ידמיינו עצמם, כשהם עוצמים עיניים, כשמנים גם כשירזו מאוד. כל קילו שיורד הוא בדרך כלל שמחה ואפילו "תקיעה" היא פחות נוראה כי היא "דחיה" או "שפת הגוף" או "סימן שצריך לנוח" ואיננה נוראה כל כך. אני חושבת שאצל אנשים אלו הטריגר של הבריאות היה יותר משמעותי ועם הירידה במשקל גובר החלק האסטיתי. אצל אנשים אלו יש לשומן משמעויות עמוקות יותר וחשובות יותר כמגננות וכסמל. אנשים אלו ביתר קלות מוכנים "להתגמש" עם משקל היעד שלהם ואפילו לומר אחרי איזו תקופה: "או קיי אז אני אהיה שמנמנ/ה ולא רזה. העיקר BMI בריא" אני חושבת שהעליתי כאן נקודת ראייה שונה לאופן בו אנשים בכלל וחברי הפורום בפרט מתייחסים להרזיה /השמנה/כשלון /הצלחה. מיותר לציין שיעל ואני , למקרה הזה, שייכות לקבוצה הראשונה. ובמקרה גם במשבר קל באותה העת.

 

[mickeym]

יעלי, הרזיה היא מאבק ארוך...

ואת חייבת להפנים את זה. אנחנו יכולים לדקלם ולדקלם סיסמאות כגון: תזונה נכונה וספורט היא הדרך הנכונה, אבל לא באמת להאמין בהם. המקרה שלך, יעלי, הוא שונה. כי את באמת מבינה את זה. אבל קשה להתמודד מול שנים של חוסר הבנה ובורות כשכולנו חשבנו שדיאטה זה עונש, כשכולנו חשבנו שדיאטה היא מהיום למחר ולא לטווח ארוך. למרות שהרציונל שלנו מבין את העובדות, הנפש מתקשה לקבל את זה. יעלי, את נמצאת בנקודת האל-חזור. את כל כך כל כך קרובה למטרה שלך, ואת לא רואה את זה. ניתן לראות את זה רק מבחוץ! את בדרך הנכונה. עצם העובדה שלא נשברת ולא בלסת את כל המקרר היא הנקודה הכי חשובה! אני זוכר את אחת מנקודות השבירה שהיו לי כשהייתי בזמנו בשומרי משקל. בשבוע הראשון הורדתי 3 ק"ג (!!) ולתומי חשבתי שזה ימשיך גם בשבוע השני. כשזה לא קרה הופתעתי והתאכזבתי, אך אמרתי לעצמי שאני חייב להקפיד יותר. אז בשבוע שלאחר מכן הרעבתי את עצמי רק כדי לגלות שירדתי קילו מסכן! זו הייתה נקדות השבירה שלי. הבנתי ש"אני כבר לא אוכל להיות רזה, לא משנה מה" ופשוט טרפתי בלי הבחנה ביומיים שלאחר מכן. יעלי, אני גאה בך! ויהיה בסדר. באמת.

מיקי

 

[הענק החמודון]

המרדף אחר האושר

לפעמים מרוב שאנחנו מתאמצים למצוא אותו ונמצאים במירוץ מתמיד ואינסופי אנחנו מחמיצים את הענין והוא (האושר )לא יכול להשיג ולהדביק אותנו. יעל עברת כברת דרך מרשימה ואת ראויה לכל שבח ותחושת גאווה והישגיות. אולי את רוצה לרדת עוד קצת ועם ההרגשה הטבעית שלך אין לי ויכוח של ממש. רק רוצה להוסיף שמי שרואה אותך לא יכול להתעלם מכך שעומדת מולו אישה יפה מרשימה ומיוחדת שנראית ממש טוב. את בדרך הנכונה ..... אל תלקי את עצמך בגין מצה עם שוקולד או חריגות אחרות כי כולנו בדיוק כמוך אנושים. תמשיכי להיות מה שאת ותנסי לראות את החיובי את מה שכבר הצלחת לעשות ולהשיג ולשאוב מכך את כוחך. חיבוקים ענקון

 

[yaeli4]

תודה ענקוני, אבל שוב, זה לא האושר

שמטריד אותי. כתבתי גם למיקי את זה. זה העובדה שאני ארגיש יותר טוב. וחוץ מזה, שאלת השאלות, שעוד לא קיבלתי עליה מענה, היא באמת השאלה של "למה זה תקוע?" ו"איך אפשר להניע את זה לתזוזה מחודשת"? ו"מה הגורם, מבחינה פיזיולוגית, לזה שמופיעה העצירה הזו, ומי ערב לי שבכלל יהיה המשך לירידה?" ושוב תודה, על המחמאות, ענקון. ואם יש מישהו שראוי לשיא המחמאות זה אתה, בשיא של ירידה של 60 ק"ג.

 

[הענק החמודון]

אולי זה המשקל האידאלי שלך ?????

אולי הגוף שלך מאותת שכיום כשאת בוגרת ובשלה יותר זה המשקל שמתאים לו. בנוסף את עוסקת בפעילות ספורטיבית וידוע לכל שמשקל של שרירים גבוה משל שומן וכך יכול להיות שנוצר מצב שבו החיטוב והירידה שלך משמעותים הרבה יותר מהמספר שמופיע על צג המשקל. ענקון

 

[yaeli4]

בוגרת ובשלה יותר..... בעעעע.....

ענקון, אתה לא יודע שלא אומרים לאישה בת 40 שהיא בוגרת ובשלה יותר.....?? זה נשמע נורא!!!!!! לך לעשות מקצה שיפורים, מותק... לא אומרים משפטים כאלה לאישה בת 40... איפה אושר ונחלה כשצריכים אותה???? וחוץ מזה, לא ראית נשים בוגרות ובשלות... שלא שוקלות 64 אלא 55 או 57 או מה שזה לא יהיה? למה הן לא בוגרות ובשלות מדי למשקל הזה???????.

 

[הענק החמודון]

אני מדבר אלייך מה

בראייה שלי בשלה זו מחמאה אמיתית. לשיטתך ..... את נראית טוב יחסית לכל גיל וכל עיתון נשים כזה או אחר כמו גם מחקרים אקדמאים מגלים שנשים בגיל הזה נמצאות בשיא פריחתם. אסכם את הנושא בכך שרציתי להחמיא לך ,לא בררתי את מילותי ואת נראית פשוט טוב ..... נקודה. ענקון

 

[הענק החמודון]

מהלב ../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif

 

[yaeli4]

ענקוני טוב-הלב, אני יודעת שהחמאת

לי, איש יקר, אבל אתה יודע.... המושג "בשלה ובוגרת" - טעון לאישה בגילי... למרות שאני נראית טוב לגילי... [יעלי נותנת לעצמה מחמאה] וזה בסדר, אתה באמת איש יקר ואני יודעת שהכוונות שלך רק טובות. נשיקות,

 

[הענק החמודון]

../images/Emo24.gif../images/Emo141.gif../images/Emo142.gif../images/Emo39.gif../images/Emo23.gif|חיבו

 

[האושר והנחלה]

אושר? קראתם לי???

יפה עשית יעל שפתחת את השרשור הזה. רק עכשיו חזרתי למחשב מהחופש שלי (ועוד אדווח על הכל בהרחבה טיפין טיפין) ואני מוצאת שאני נמצאת בנקודה דומה. מה שמייחד את הנקודה הזו היא שהחברה "לא מבינה אותנו..." מי שהכיר אותנו קודם, אומר שאנחנו נורא רזינו ולא נורא שמתעכב או תקוע או שזייפנו קצת. מי שלא הכיר קודם ולא ראה תמונות, גם , לא ממש רואה בנו בעלות עודף משקל (בהנחה שמדובר על אותו עודף אחרון של 5 קילו) ולא מבין מה ההיסטריה... התקיעה הזו כמו שיעל קוראת לה היא מייאשת דווקא על רקע ההצלחה הקודמת... אני "תקועה " הרבה יותר זמן!!! וניסיתי כמה דברים הגיוניים ומאוזנים. ואני עושה המון ספורט. ומרגישה שאני נראית טוב, אבל רוצה עוד. אני לא יכולה להוריד יותר בתפריט מבלי להכנס לדיאטת קסאח... והמשקל לא נושר יותר... אין כאן ויכוח לגבי מה הדעה האובייקטיבית ולכן אותי בעצם אין תשובה... מה שחשוב הוא שאדם מרגיש א ת ע צ מ ו שמן... חוץ מבעיה של בריאות כאשר אנורקסית תת משקלית רואה עצמה שמנה בראי, אני חושבת שזה המדד למשקל. איך אדם רואה את עצמו ומה הוא מרגיש עם גופו... האמנם??? באיזשהו מקום אני מצטערת שאני הגיונית. שאני יודעת שאני צריכה דרך חיים ולא דיאטה במובן הצר של המילה. אני מצרה על זה שבגילי כבר אין לי כח לסבול בשביל היופי... אני גם מקנאה באלו שיודעות שלהשלים (באמת באמת, ולא רק אומרות) עם העודף הגדול או הקטן שעל גופן. ולמרות שאני מזועזעת אסטתית כל פעם מחדש למראה כרסים מדלדלות מעל מכנסי גזרה נמוכה, אני מעריצה את האומץ החברתי והשלמות עם הגוף של אותן נערות/נשים. אני מרגישה שאני על סף של לעשות דיאטת קסאח נוראית. מה שמחזיק אותי היא הידיעה שאני אהיה כל כך עצבנית (ויש לי ילדים...) ושאחר כך אני אעלה את הכל חזרה!!!. אבל אני מאוד מבינה את מה שעובר על יעל. קצרנו הצלחה ומחמאות ועכשיו זה לא זז. ואצלי זה כבר יותר משנה!!! (מה שעליתי קצת, הצלחתח להוריד. לא יותר מזה) אני מרגישה ש"מגיע" לי קצת יותר!!! וזה בעצם מה שיעל אומרת... (זה כמו שעל עבודה טובה אתה מצפה להעלאה במשכורת, אנחנו מצפות לירידה במשקל על ההתמדה והעבודה הטובה שעשינו בתחום התזונה והספורט.)

 

[הענק החמודון]

כן !!!!!! תביטי בשרשור של סוזאן ../images/Emo3.gif

 

[DaviX]

בעע

אני חושב שאכלתי היום פי אלף ממך ופי אלף ממה שאני צריך לאכול כל יום.. נשברתי, יעבור... אני חושב שזה בגלל שאני לא שוטה מספיק מים ואני לא אוכל מסודר. דווקא כשאני מגיע לקטע השבירה, לפני שהוא מתחיל אני לא מצליך לעצור... ררררררררררררררררר.

 

[פיצי 5]

יעל יקרה,אז ככה-

לשאלת השאלות- למה ואיך-הייתי מציעה לך לעשות שינוי כלשהו בתזונה, כדי "לטלטל" את הגוף משאננותו. אני חושבת שאם תקני את הספר "רזה לתמיד"ותבני לך תזונה על פיו למשך כמה שבועות, יחול שינוי.העיקרון הוא הפרדה של פחמימות וחלבונים, ורק פירות עד 12-1 בצהריים. אני עשיתי את זה, רזיתי 6 קילו בצורה קלה ונעימה. טוב, גם הייתי לפני חתונתי..מי רצה לאכול, עישנתי והלכתי לים להשתזף, איזה כף היה... למעשה, אני חושבת שמעצם תשומת הלב שנתתי למאכלים והדקדוק שדיקדקתי , רזיתי, אני לא ממש משוכנעת שאכן הפרדת פחמימות מחלבונים גורמת להרזיה. אם תרצי לנסות, אוכל לתת לך כמה טיפים לגבי האוכל לדיאטה הזו. ******אני חייבת להוסיף שלי את נראית ממש כמו אשה רזה, בשתי הפעמים שראיתי אותך. נשבעת לך.אבל זה לגיטימי לרצות להיות יותר רזה, למרות שהייתי מתפשרת במקומך על כ-4 קילו אחרונים. דיאטנית חכמה אמרה לי פעם שרוב האנשים מוציאים כל כך הרבה אנרגיה ( במעט הצלחה) על מאבק ב-3 קילו האחרונים, מעלים ומורידים כל החיים, שעדיף היה לו היו משלימים עם אותו עודף פעוט וחיים עם עצמם בשלום.

 

[yaeli4]

פיצי יקרה, תודה על תגובותך אבל..

את יודעת, אני צריכה יותר פחממות מפירות וירקות, ולכן אני לא חושבת שרזה לתמיד יתאים לי. מה שכן, צריך אולי לנסות את דיאטת הלחם של אולגה רז. עוד דבר, לפני זמן לא רב, לקחתי מקרן את חוברת התפריטים של דיאט קלאב ונוכחתי לדעת שהתפריטים שם דומים מאוד גם בהרכבם וגם בכמות הקלורית שלהם, לתפריט שלי. והאמת היא, שאני נורא אוהבת את התפריט שלי. מאוד התרגלתי אליו וטוב לי איתו. אם בכלל, אולי אעשה את זו של הלחם. אבל אני עוד צריכה לחשוב על זה. וגם לקנות את הספר של אולגה רז. תודה,

 

[אלוניס]

יעלי - מה להגיד לך?

אני לא יודעת באיזו קבוצה אני. מבחינת משקל סטטיסטי אני כן בקבוצה הראשונה - רזה שהעלתה ורוצה לרדת. אבל בתכל'ס אני בעצם בקבוצה השנייה. מעולם לא ראיתי בעצמי רזה, עיקר התהליך בשבילי הוא לגבי הבריאות שלי ונראה לי שאני בהחלט מסוגלת להתפשר על מטרת העל. אבל אני שונאת ממש אמירות כמו "את נראית מצוין, לא צריך לרדת כלום". אלו תחושות מאוד אינדיבידואליות. קשה לך. יש לך תמונה בראש ואת עדיין חורגת ממנה לפי כל המדדים שקבעת לעצמך. והעצירה הזו באמת מחבלת ביכולת להיות סבלני. גם לי קשה איתה. לא בגלל העצירה עצמה כמו הספיקות - האם זה לתמיד, האם באמת אין יכולת יותר לרדת, האם מפה זה בחזרה להתחלה? אני לא מאמינה שזה ייתקע לנצח. ייתכנו חודשים של עצירה. הייתי רוצה שהיא תיגמר אבל אני גם מאוד מציאותית. אני הולכת די צמוד לתפריט שלי, עושה ספורט (לא מספיק אבל בסדר). מה מכשיל אותי - ימים שאין בהם ספורט, ימי טרום מחזור והחריגות שלהם והחיבור בראש בין מצוקה לאוכל כמנחם. אני יכולה להיות ממש בסדר בכל הקריטריונים ואז בכמה ימים לאכול עודף שמחסל את מה שהורדתי. התוצאה היא עמידה במקום ואפילו עליות קטנות של מה שהורדתי. כלומר, חודשי חגים, או כאלו כמו ינואר שהיה עמוס ימי הולדת למיניהם מבטלים הרבה מההישגים. ואז נשאלת השאלה מה זה לא מבטל. זה לא מבטל את הירידה שהשגתי עד כה. זה לא מחזיר אותי למחוזות הבעייתיים. זה לא מעלים את התובנות או את העובדה שאני חיה חיים הרבה יותר בריאים מקודם. נסי להיזכר איך זה היה לפני שנה. רק שנה. כמה ספורט היה, מה היית אוכלת ברגעים קשים? כמה? את אומרת שיש עצירה כבר 3 חודשים. מקווה שזה לא יהיה כמו אצלי - קרוב ל-8 בלי תזוזות משמעותיות לכיוון דרום. אני מאמינה שיהיה בסדר. בעיקר כי מגיע הזמן החם יותר של השנה. אני שותה יותר, עושה יותר ספורט, אוכלת דברים קלילים יותר. טוב שכתבת. ולגבי קניות - אני גם כן לא אוהבת אותן בגלל ההיצע. לכי עם קרן ואני רוצה דיווח. שיהיה בכיף,

 

[yaeli4]

אלוניס, כתבת יפה ומעורר למחשבה

ועל הקניות, אני מבטיחה דיווח. נשיקות, יעל

 

[עוד קרן אור]

תגובה מעשית ליעל ופחות מעשית לאושר

יעלי, אחד הדברים החשובים ביותר שמלמדים בדיאטה קלאב הוא עקרונות התוכנית - והם: 6 ארוחות ביום, לא יותר מ-3 שעות ולא פחות מ-1.5 בין הארוחות, שתייה מרובה (12-15 כוסות ליום, שהם 2.4 עד 3 ליטר), פעילות גופנית. זה הכל. אם את אומרת שהתפריט שלך דומה לשלהם, ואנחנו יודעות שפעילות גופנית את עושה, נשאר לדאוג לשתייה (משמעותי מאד מאד), ואולי לנסות את עניין השעות ומספר הארוחות. לכי תדעי, זה יכול לעזור, והמחיר מאד נמוך (מחיר הנסיון, הכוונה...) מה שכן, את צריכה להקפיד בעיקר על מנות השומן (מיונז, זיתים, טחינה, אגוזים, אבוקדו) כי באלה כל חריגה קטנה היא גדולה בקלוריות. עוד דבר. ד"ק ממליצים למצוץ סוכריה חמוצה (אמיתית, עם סוכר) 10-15 דקות לפני ארוחת הצהריים ולפני ארוחת הערב. יש לזה שתי סיבות: קודם כל זה מונע נשנושים תוך כדי הכנה. אבל יותר משמעותי, בגלל שמנגנון השובע שלנו בנוי כך שמתחילים להיות שבעים בערך 20 דקות אחרי תחילת האוכל (קשור למנגנון שיחרור הסרוטונין), אכילת הסוכריה המתוקה, שמדרבנת את עניין שחרור הסרוטונין, לפני האוכל, מביאה לתחושת שובע יותר מהר - ואז קל יותר להפסיק בכמות הנכונה ולא נשארים רעבים. בכלל, כל התוכנית בנויה על העקרון המנחה של לא להיות רעב אף פעם. מעדיפים להוסיף שם ארוחה שביעית של סנדויץ' מלחם קל עם מעט חומוס או עם פסטרמה וירקות, מאשר להשאר רעב. יש לי תעודות משם, ירדתי 19 ק"ג ותאמיני לי שאני לא קלה עם הדברים האלה... לגבי ההגיגים של מקומות ההתחלה וכו'. אני הייתי שמנה או מלאה או תקראו לזה מה שתרצו כל החיים (חוץ מכמה חודשים מופלאים בסביבות גיל 16...) אבל לא זה מה שגרם לי להערכה עצמית ירודה. בשביל זה היו לי מספיק דברים מסביב... ומאידך, שמנה ממש ממש לא הייתי עד לפני משהו כמו 8-9 שנים. לפני זה הייתי בערך כמו שאני עכשיו, שזה היה די בסדר חוץ מאשר כשניסיתי לקנות בגדים

כי כל החנויות ערוכות לנערות רזות ודקיקות. לא הייתי ממש מרוצה, אבל זה היה בסדר. אבל, וזה אבל די גדול, אחרי שהשמנתי ואחרי שסוף סוף רזיתי, הגעתי למקום שבו נראיתי ממש, ממש טוב, לכל הדעות. שקלתי 60 ק"ג, לבשתי מידה 38-40 (כל זה בגיל 35). הייתי כבר אחרי שלוש לידות כך שעניין מה שהגיל והגוף עושה לנו עם הזמן כבר נכלל. אני יודעת שאני יכולה לשקול 60 ק"ג וללבוש מידה 38. אז למה שאני אסתפק במשקל של 66-68 קילו ובמידה 44? רק בגלל שפעם הייתי במידה 46? מה שאני בעצם אומרת הוא שאני מאד מזדהה עם התסכול של התקיעות, וגם אני לא מאמינה שזה בגלל שהגוף הגיע לאן שהוא יכול וזהו. כל עוד יש עודפים, ולכל אחת מאתנו יש (למרות שאני מסכימה עם כל מילה שנאמרה על-ידי ענקון ויש לי מילים דומות גם בשביל אושר... ואני עוצרת פה ולא מונה אחת לאחת את כל הנשים היפות בפורום הזה ואף לא את הגברים, אין מספיק מקום, אז שאף אחד לא ייעלב לי) - כל עוד יש עודפים, צריך להיות איך להוריד אותם. אבל בהחלט יכול להיות שזה ייקח יותר זמן. וזה כן הבדל ביני לבינך, יעל, ואולי לא כל כך ביני לבינך, אושר - עניין הסבלנות. אני ממש לא חייבת שזה יהיה עכשיו, או עד פסח, או עד הקיץ (אם כי הייתי מאד שמחה אם זה היה עד יום הולדת 40 כדי לעזור לי להתגבר על הגיל, אבל אם לא אז לא). זה יבוא. התהליך הזה הוא לכל החיים. ועוד דבר אחד לפני שאני מפילה את כל המערכת באורך ההודעה הזו. אני התחלתי את התהליך כי שנאתי את המראה שלי וכי לא אהבתי את ההרגשה שאני גדולה וכבדה, תופסת המון מקום ומיתמרת לא רק מעל אלא מסביב לכל האנשים שסביבי. וזה לא קשור לדימוי עצמי או לאושר. הדימוי העצמי שלי גבוה דיו (יש אנשים שיגידו גבוה מדי

) והאושר שלי לא קשור לדיאטה. אבל אני בפירוש, בפירוש אוהבת את הגוף שלי יותר כשאני רזה. זהו. ולמיקי - אני סיימתי!

 

[yaeli4]

קרן, תודה.

אבל אני באמת מרגישה שדיאט קלאב מאוד דומה לתפריטים שלי. יכול להיות שאני צריכה לאמץ את הטיפים של הסוכרייה החמוצה וכדו'. אני קוראת אותך ומפנימה. תודה ונשיקות,

 

[פיצי 5]

../images/Emo4.gif לא הבנתי. פירות וירקות זה בערך

עד 12 בצהריים. אולי זה קל רק לפני חתונות..... אני החזקתי מעמד עד שלא יכולתי להסתפק בפירות יותר עד 12. מכירה את דיאטת הלחם, אבל לא נוכחתי בהצלחות. יצא עכשיו ספר חדש שנקרא " לאכול ולרזות" ( נדמה לי). אולי כדאי לבדוק- מדבר על אכילה בסגנון ליפשיץ אני חושבת ( גוגי, כמובן).