חייבת לפתוח שרשור נפרד, סליחה

[yaeli4]

חייבת לפתוח שרשור נפרד, סליחה

צריכה קצת תמיכה. כתבתי את ההודעה הזו בשרשור הספורט אבל נראה לי שלא שמו לב כל כך. סליחה אם אני כופה את עצמי ורוצה עזרה, אבל אני אשמח לתגובות, אם יש לכם. להלן מה שכתבתי: בערב אצא לצעידה. משתפת אתכם בבאסה של הבוקר. יצאתי לקנות בגדים. נלהבת ומבסוטה מחיים הלכתי לדרכי ומדדתי מליון וחצי מערכות בגדים ושום דבר לא נראה לי טוב על עצמי. כל כך התעצבנתי. הלכתי הביתה ואכלתי מצה עם שוקולד. נהדר, נכון??? טוב, מגיע לי מכות. אני אשתדל להוריד את הקלוריות האלה בהליכה של הערב. שוב מרגישה חרא. ההרגשה הזו שאני עושה המון ועדיין לא מתקדמת בקצב שרציתי להתקדם. נכון, אני יודעת, אתן תגידו לי שזה תהליך אבל זה מדכא אותי. ולא, אני לא ארוץ להעלות את ה- 11 שירדו עד עכשיו. אני אמשיך כי אני יודעת שזה בריא לי. אבל אני חייבת להוריד עוד 5-7 ק"ג והתקיעה הזו, למרות התזונה שהיא די בסדר והספורט המואץ, הם עדיין לא מניבים את התוצאות שקיוויתי להן. למה זה קשה לי כל כך? לפחות הייתי מגיעה ליעד וממשיכה לשמור. לא הייתה לי בעיה עם השמירה, בחיי. אבל אני עוד לא בסוף ההורדה וזה אוכל לי ת'נשמה. זהו, סליחה על הוצאת הקיטור. יום טוב לכולם,

 

[דליה גולן]

אופס...יעל

מצטערת שפיספסתי את ההודעה שלך, וטוב שפתחת שרשור נפרד ככה צריך לעשות כשמרגישים כך. שרשור הספורט בדרך כלל יוצא די כדיווח כללי. יעלי, אני רוצה להגיב ולא יכולה עכשו. אבל תהיי בטוחה שלא אשאיר אותך כך עם תחושות כאלה

בלי מילה גם ממני. שלך, דליה

 

[גילה 28]

מה ?? כבר 11? אם כך אני לא יודעת

אם צריך להתעצב איתך או לחגוג. את נורמלית??? את נשמעת הכי בשליטה שאפשר. אז אכלת מצה אז מה??? את בעצמך אומרת שלא תעלי ת11. אז למה דווקא לפני פסח את נזכרת שאת רוצה להוריד מס כזה אסטרונומי של קילוגרמים שאין לך אפילו מאיפה להוריד???? למה את רעה לעצמך??? הרי את יודעת שזו משימה בלתי אפשרית בדיוק כשפסח בפתח ( חרוז ). נא לחזור לשפיות. להזכיר לעצמך שאת לא חייבת כלום את רק רוצה. וגם מה שאת רוצה נראה לי מטיותר מאוד ובכל זאת: אם תבטיחי להתפטר מהמילה חייבת וצריכה. אני מבטיחה שלא לקרוא לך "כוסית"

 

[עוד קרן אור]

יעלי מתוקה...../images/Emo23.gif

את יודעת, בעניין המכניקה של ההרזיה לך ולי יש פילוסופיות שונות. ואני לא יודעת מי צודקת... אני במקומך לא הייתי בכלל מתייחסת למצה עם השוקולד. קרה, קורה. לכי מזה הלאה. את לא צריכה לכפר על זה או להוריד את זה או להתייחס לזה בכלל. כמו שכבר אמרתי לך, הגוף שלך כבר הרבה זמן בתהליך ואת בנית אצלו "אמון" בסדר שאת עושה לו. אז אם חורגת מדי פעם, הוא לא מתייחס, ואם את חוזרת מיד לתלם, הוא מתעלם לגמרי מן החריגה. זה לא יכול להיות כל יום, אבל אצלך הרי זה ממש לא כל יום! אל תתייסרי, אל תקראי לעצמך בשמות (את הרי יודעת שאני לא מרשה...), אל תרגישי רע עם עצמך. לגבי הבגדים, אני יודעת בדיוק איך את מרגישה. למרות כל הירידה וכל זה שאת, אני, אנחנו נראות כל כך הרבה יותר טוב מפעם, עדיין אנחנו לא בעלות גזרה של מה שנהוג אצלנו לקרוא בקריצת עין מרירה "בגדים של ילדות אנורקסיות", תסלחי לי על חוסר הקורקטיות הפוליטית. כל מה שיש לנו זה בפרופורציה, אבל יש לנו את זה... והבגדים לא מתחשבים. אז איפה להסתכל בכל זאת? בקרייזי ליין יש בגדים מאד נחמדים ויש מידות סבירות בהחלט (את לובשת שם בין מדיום ללארג', לדעתי, כאשר הלארג' הוא בחלק העליון בלבד!), בג'אמפ יש לפעמים דברים, אפילו מתאים לי עשו השנה קולקציה לא ענקית ומגעילה אלא לנשים נורמליות. רגע, פגישה, אני אמשיך אחר כך. בינתיים קחי

 

[עוד קרן אור]

המשך ליעלי ../images/Emo25.gif

אז היינו בעניין הבגדים. אני יודעת שכואב הלב להסתכל על בגדים במידות גדולות, אבל לפחות בבגדים האלה אנחנו במידות הכי קטנות! הצעה רצינית לגמרי, אם את יכולה להגיע אלי איזה אחה"צ-ערב, אנחנו יכולות ללכת ביחד לכמה וכמה חנויות שאני מכירה באזור שלנו ושיש להם בגדים במידות נורמליות וגם יפים. וחוץ מזה שזה יהיה כיף לנו ולא חשוב אם נקנה או לא נקנה (את שמה לב איך הגנבתי את עצמי לתוך מסע הקניות הזה?

), אני די משוכנעת שלא תצאי מבואסת מהטיול. יעל, את אשה יפה, נראית מצוין, ורוצה להיראות עוד יותר. זה לגיטימי לגמרי - אבל אל תשכחי את חצי הכוס המלאה. היום אני מפנה את החתימה שלי ספציפית אליך...

 

[חתחתולית]

יעלי

חברה אמרה לי פעם שמראה היא לא מראה, זה רק השתקפות של מה שהיא חושבת על עצמה. ובימים שבהם היא מרגישה טוב על עצמה, במראה היא נראית נהדר, וכל הבגדים נראים נהדר, אם לא פיצוץ. ובימים שהיא מרגישה רע עם עצמה, היא יכולה לעבור על כל הארון, והכל ייראה חרא. וכמובן שמדובר באותם בגדים, אותו אדם, אותו משקל. כלומר, המראה אינה מראה אמיתית. הכל עובר דרך הראש שלנו ומקבל פרשנות. מעין פילטר. אני חושבת שאצל רובנו זה ככה. יש לי הרגשה שיצאת בבוקר לא כל כך נלהבת ומבסוטה. אולי כלפי חוץ אבל כנראה שמה שאת מתארת מתחפר לך בפנים כבר הרבה זמן (ואני זוכרת הודעה דומה לפני זמן לא קצר, שבוע שבועיים...). ההרגשה הזאת שאת כבר רוצה להיות שם. תחשבי עם עצמך. מה יש שם ? מה יש בסוף ההורדה שאת רוצה כל כך. זה הרי כבר לא עניין בריאותי, אז זה רק מראה חיצוני ו/או השגת מטרה. ואני לא חס וחלילה מזלזלת בשאיפה הזאת להראות טוב יותר או להשיג את המטרות שקבעת לעצמך. החלק שבריא בשבילך הוא האורח חיים החדש, תזונה ופעילות גופנית. כמה קילו פחות אינם משנים מהבחינה הזאת. עם כל זאת אולי כדאי לשים דברים בפרופורציות נכונות. דבר ראשון - מאיפה משקל המטרה שיש לך ? אם זה משקל ששקלת פעם (לפני 10 שנים) אז הוא לא רלוונטי להיום. גם בגלל הפרש השנים, גם בגלל שכנראה אז לא עסקת בפעילות גופנית וסביר להניח שזה גם תורם קצת משקל. דבר שני - אז זה ייקח זמן. יש לך אפשרויות אחרות חוץ מלהתמיד ? דבר שלישי - תשאלי את עצמך האם זה תופס אצלך פוקוס גדול מדי ? אולי זה לוקח יותר מדי מקום בחיים שלך ולא הופך להיות משהו מהיום יום ? ולסיום, תקראי את הכתבה הבאה אני לא חושבת שאת לגמרי במקום הזה כי את לא מרעיבה את עצמך אבל יש שם משהו לכולנו, וזה משהו שכדאי לקרוא מדי פעם

 

[yaeli4]

תגובה חלקית למי שהגיב לי

קרן, תודה על המחמאות וגם לגילה, אבל תראו, זה יותר התחושה שלי ממה שזה אולי באמת ופה אני מגיעה לתגובה שלך, אביטל. קודם כל תודה על המאמר, קראתי בשקיקה, זה מעניין. אבל לגבי מה שכתבת. לפני שנתיים כשרציתי לעשות דיאטה אצל דיאטנית. שקלתי כמעט 77 ק"ג והיא עשתה חישובים ואמרה לי שאני צריכה להיות 65-67 ק"ג. למרות גובה ה - 163 ס"מ, בדיוק מהסיבות שאמרת, אביטל, גיל, לידות וכו' וכו'. הייתי אז בהלם. חשבתי שהיא פסיכית. הרי במשקלה הטוב ביותר שלי הייתי כשהייתי 55 ק"ג ואז אהבתי כל ס"מ בגוף שלי. נכון, זה היה בגיל 25 ועברו 15 שנה מאז, אבל אני מסרבת לקבל את זה. למה? ככה. אולי כי לא נראה לי שהזמן הזה עבר, אולי כי לא נראה לי שצריך להיות קשר בין הדברים ואולי כי פשוט קשה לי לקבל את זה בהיגיון. עדיין, לגובה שלי זה נראה לי משקל יתר. היום, אחרי שהתחלתי לפני 11 חודש, אני שוקלת 64 ק"ג, כאשר התחלתי ב - 75 ק"ג במאי שעבר. נכון, זו ירידה, אני לא מזלזלת בזה, אבל התקיעה היא כבר כמעט 3 חודשים ואני עדיין לא מרגישה טוב במשקל הזה. רחוק מכך. העובדה היא שאני שואלת פה ושם חברות שלא יודעות שאני בתהליך, הן אומרות לי שאני צריכה להוריד עוד, ושאני שמנמונת וכל מיני הגדרות כאלה שגורמות לי לבכות יומיים אחרי זה, למרות שביקשתי את זה... אביטל, את שואלת מה יקרה כשאגיע ל"שם"? למשקל שאני מגדירה כשמשקל יעד, וזה משהו בערך באזור ה- 58 ק"ג. אני אגיד לך מה יקרה. אני ארגיש מרוצה מעצמי. אני אלך עם חולצות יותר הדוקות, יהיה לי קל יותר לקנות בגדים, אני ארגיש קלה יותר מעכשיו, אני אוהב להסתכל על עצמי באמבטיה או מול הראי כשאני מתלבשת. אני ארגיש מושכת יותר, נחשקת יותר, ומן הסתם, יהיה לי טוב יותר עם הגוף שלי. זה לא שזה מה שיגרום לי לאושר עלי אדמות וכל חיי ישתנו. לא. אבל אני ארגיש טוב יותר. פשוט כך. ואני רוצה להרגיש את זה כבר. פשוט רוצה נורא. ועוד דבר, שאלת השאלות שלי היא למה????? למה אני תקועה??מה אני לא עושה בסדר? אני לא יכולה לאכול פחות ממה שאני אוכלת ואני מתעמלת במקסימום של עצמי, אז למה הגוף שלי מתנגד לי??? סליחה שיצאה מגילה, תודה לכן על הכול,

 

[mickeym]

יעלי, אלו שטויות!

אחרי שהגעתי ל-3 ק"ג מתחת|בדגש| למשקל היעד שלי, אני עדיין לא מקבל את איך שאני נראה. את לא תהיה מאושרת יותר או שמחה יותר כשתגיעי ל-58 ק"ג. את כן תקחי את המשקל החדש כמובן מאליו, ותשאפי להוריד עוד. זכרי שאושר איננו קשור כהוא זה לפטה מורגנה ששמה "משקל". גם אם החברה חושבת שכן, וגם אם בפרסומות הדיאטות אומרים לך שכן. בינינו, מה הם מבינים על מלחמה יומיומית?

מיקי

 

[yaeli4]

מיקי, אילו לא שטויות../images/Emo7.gif

ולמרות שאתה נורא חמוד תמיד בתגובות שלך, אל תזלזל בבקשה בתחושות שלי. גם אם הן שטויות, הן עדיין הרגשות שלי... אם תקרא את מה שכתבתי, תראה שלא כתבתי שאהיה מאושרת כשאגיע ל"שם" למשקל היעד, אלא שארגיש טוב יותר עם עצמי ושלמה יותר בגוף ומכאן שגם בנפש. וחוץ מזה, זה לא קשור לפאטה מורגנה שניקראת "משקל" כי אם זה כך, אז איך תסביר את זה שגם היום, אחרי הירידה, אני עדיין לא יכולה לראות את עצמי בתמונות ורק לאחרונה, גזרתי, כן, אתה שומע נכון, גזרתי שלוש תמונות שלי ממסיבת יום ההולדת של הבן שלי, לפני שבועיים, כי הרגשתי שאני נראית שם כמו חרפה מהלכת!!! התמונות לא משקרות!!! אני עדיין מרופדת למדי ויכולה להוריד בהחלט עוד כמה קילוגרמים.

 

[mickeym]

אני חלילה לא מזלזל, כי גם אני חשתי

את אותן תחושות בדיוק! גם היום, אני לא מסוגל לתת לעצמי מחמאה על איך שאני נראה בתמונות, וממעט להצטלם למרות שבעיני כולם האמת שונה. אני גם יודע שהם צודקים אבל שוב, אלו התחושות שלי, ואלו התחושות שלך. אי הקבלה העצמית לא נגזרת ממשקל. אפילו לא לרגע אחד

 

[חתחתולית]

למה הגוף מתנגד לך ?

הוא לא מתנגד לך לגוף שלך אין מחשבות שאיפות ורצונות יש לו דברים מאוד פשוטים שמובילים אותו - הישרדות וטבע והגוף שלך פועל לפי הטבע שלו וכנראה שכרגע הדבר הכי טוב בשבילו זה המשקל הנוכחי זה בטח ובטח לא אישי נגדך ואני מסכימה עם דבריו של מיקי כמעט לגמרי סביר להניח שבמשקל 58 תרגישי באמת את כל הדברים שאמרת ולדעתי זה יימשך לא יותר מכמה ימים אושר, דימוי עצמי, אהבה - הם כולם דברים פנימיים בינך ובין עצמך הם לא יגיעו במשקל זה או אחר

 

[yaeli4]

אביטל,ממשיכה את הנקודה הפילוסופית

שהתחלת. כתבת שאושר, דימוי עצמי ואהבה הם כולם דברים פנימיים ביננו לבין עצמינו והם לא יגיעו במשקל זה או אחר. ואני שואלת אותך, ואת כולם: כשהתחלת את תהליך ההרזייה, האם כל מה שעמד לנגד עינייך היה רק עניין של בריאות??? ןזהו? את באמת יכולה להיישיר מבט לראי ואליי ולפורום ולמי שלא יהיה ולהגיד שרק הבריאות היא שהניעה אותך להתחיל את התהליך? ולא גם להשיג אהבה עצמית גדולה יותר, דימוי עצמי טוב וגבוה יותר, או אושר רב יותר? האם זה לא לגיטימי להרגיש כך?? אמנם לא רק כך, בוודאי, נושא הבריאות והכושר הוא נושא שאני לא מזלזלת בו לחלוטין והוא בפירוש נמצא בתוך סולם הסיבות לתחילת תהליך ההרזייה שלי, אבל אין ספק שגם הפרמטרים האחרים, ואני לא מתביישת להודות בכך. ומי שמתקשה להודות בכך, חוטא לאמת, לדעתי האישית כמובן ובלי לפגוע באף אחד, אבל אין לי ספק שזה חלק מזה. כשאני רזים יותר, אנו בריאים יותר, מאושרים יותר, קלים יותר, מרוכזים יותר, ממוקדים יותר, בעלי דימוי עצמי גבוה מעט יותר וזה בסדר להרגיש ככה, לדעתי, האם את חולקת עליי? האם מישהו יכול לחלוק עליי בעניין הזה? המחלוקת היחידה יכולה לבוא ביחסיות, בפרופורציה שנותנים לכל אחד מהמשתנים האלה במערך הכלל של השיקולים להרזייה ואני בפירוש לא נותנת לזה את המשקל הכבד ביותר, אבל משקל זהה לזה של עניין הבריאות. אני אשמח לשמוע את דעתך ודעתו של כל אחד שרוצה לשתף.

 

[חתחתולית]

לצערי הרב

ואני יכולה לומר את זה בלב שלם שזה באמת כל מה שציפיתי מהתהליך וזה לא שהייתי מאושרת מעצמי, זה לא שאהבתי את עצמי, ובהחלט לא היה לי דימוי עצמי גבוה בסה"כ רציתי להוריד את מה שאני צריכה להוריד כדי להיות יותר בריאה ולהרגיש פיזית יותר טוב (אני מדברת על לא להתנשף במדרגות ועל שפשופים מהמכנסיים) כשהתחלתי מעולם לא ציפיתי להגיע למצב שאני רזה ולשמחתי השגתי הרבה יותר ממה שציפיתי, כנראה בגלל שציפיתי לכל כך מעט מעצמי. ולכן אני אומרת "לצערי הרב". אז אני דוגמא ממש לא טובה, לא למה שאת מנסה לומר, ולא שדוגמא למציאות באופן כללי. כי את צודקת במובן מסויים, התחלת התהליך מגיעה לרוב ממקום שבו רוצים לשפר את הבריאות והמצב הפיזי, אבל גם להראות יותר טוב. ואנחנו מקווים ורוצים להאמין שזה יביא אותנו לכל מה שאמרת - " מאושרים יותר, קלים יותר, מרוכזים יותר, ממוקדים יותר, בעלי דימוי עצמי גבוה מעט יותר" ואילו סיבות לגיטמיות לחלוטין להתחלת התהליך. אבל אנחנו לא בהתחלת התהליך והתהליך הוא לא רק הורדה במשקל, התהליך הוא גם תובנות כלפי עצמנו. והתובנה הכי חשובה שלי היא שהורדת משקל אינה הורדת בעיות. כל הבעיות האמיתיות שהיו לי לפני שהורדתי במשקל עדיין קיימות. חוץ מאחת - משקל עודף, עכשיו יש לי פחות. כל השאר עדיין פה. ואני הרווחתי את נקודת המבט הזאת ואת היכולת להתחיל להתמודד איתן. כי לפני שהתחלתי הכל היה קשור במשקל. עכשיו זה לא סיבה לשום דבר. אז אני בהחלט יכולה לחלוק עלייך. ולכן אני חושבת שהורדת המשקל שאת מדברת עליו לא יעשה אותך מאושרת. אני חושבת שכאשר תגיעי למשקל הזה (ואם את תתעקשי מספיק את תצליחי לעשות זאת, השאלה היא מה יהיה המחיר) את אולי תהיי מאושרת לזמן קצר, אבל אז תגלי שדברים אחרים מעיבים על האושר שלך. ואם את מגיעה לנקודה שבה את לא סובלת את עצמך בתמונות (עד כדי גזירה), ואת מרגישה כלפי עצמך בצורה שבה תיארת, זו לדעתי נקודה של חוסר פרופורציות. וזה אור אדום בשבילך. כל זה בגלל 5-7 קילו ? נראה לך הגיוני ? הגוף שלך, שהוא הדבר הכי יקר ערך שיש בחייך, הכלי והנשק הכי חזק שלך, המכונה הכי מתוחכמת שיש לך - אמר את דבריו. תקשיבי לו.

 

[האושר והנחלה]

פרופורציות זה דבר יחסי...

אביטל, כשאת כותבת ליעל על 5 הקילו האחרונים אני כמעט משתכנעת... אבל אז אני נזכרת שגם אני שם!!!! קשה להסביר ולא הכל הגיוני או רציונלי. היא היתה שם והיא רוצה חזרה!!! זו לא שאלה של הגיון. זו שאלה של לאן היא מרגישה שייכת!!! וכן, מי שהרגיש פעם טוב עם הגוף שלו , החוסר של ההרגשה הזו היא בהחלט העיבה על האושר, השלווה והשלמות הנפשית. עובדה. אני מעריצה את מי שיודע לוותר ולהיות הגיוני בשלב הזה. ניסיתי. לא מצליח לי...

 

[חתחתולית]

זה באמת דבר יחסי

ובאמת יש פה יותר מאשר סתם הגיון אבל שוב פעם - אני חושבת שאין קשר למשקל זה הרי סתם מספר אם המשקל היה מראה את מה שאתן רוצות לראות האם הייתן מאושרות ? אני מדברת על כאן ועכשיו איך שאתן כרגע.

 

[האושר והנחלה]

כמובן שהמשקל הוא רק מדד

אני מדברת בשמי כמובן... אני כבר התפשרתי על 5 קילו ולכן נשאר לי להוריד, לדעתי רק חמישה... מה שמפריע לי הוא מראה הגוף. דלדול הבטן בעיקר (אני יודעת, הלידות... ובכל זאת) מעלה הזרוע השמנוני ומשהו רכיכי בצוואר. את בטח מתפוצצת מצחוק כי כשזה כתוב זה נראה כמו מפלצת ג'לטינית, אבל ניסיתי להעביר לך את התחושות שלי עם הגוף. אני לא חושבת שתפתרנה בעיותי עם הורדת המשקל הזה או מיצוק הבטן או הכל, אבל אני יודעת שיהיה לי מטרד אחד פחות ואני אשמח לראות את עצמי במראה קצת יותר. אני חייבת להדגיש שאני לא מרגישה ממש רע עםעצמי, ואני חושבת שגם יעל לא. אבל זו נקודת משבר שאופיינית לתהליך שעברנו . מן יאוש כזה של "למנ אני לא מקבלת את מה שמגיע לי?" דבילי אולי, אבל נורא כואב...

 

[חתחתולית]

אני חושבת שצריך

להביט טוב טוב פנימה לחשוב האם כל האנרגיה שאנחנו משקיעים בירידה במשקל של 5 קילו אכן תביא לנו את מה שאנחנו רוצים והאם זה שווה את ההשקעה. והאם זה לא רק תירוץ כדי להשקיע את האנרגיה הזאת במקומות אחרים וחשובים יותר. מקומות שאולי אנחנו שמים בתור - "בזה נטפל אחרי המשקל". ואני לא מדברת עלייך או על יעל באופן ספציפי.

 

[yaeli4]

אביטל, אני אדבר רק בשמי

קראתי את ההתכתבות שלך עם אושר, ואני מחוברת כמובן יותר למה שאושר אומרת בעיקר בנוגע ל"אני הייתי שם ואני רוצה להיות שם בחזרה!!!" וגם לעניין הזה שזה לא כל כך הגיוני אלא יותר אמוציונלי וקשה להסבר. לגבי דברים שאת אומרת שאנחנו שמים בתור "נטפל בהם אחרי המשקל", אז במקרה אני, ואני מאמינה ואפילו יודעת שגם אושר, מטפלות בהרבה דברים במקביל, מודעות עצמית לגבי תחומים רבים, ענייני משפחה, הגשמות אישיות, קריירות, דרכים לחינוך ילדים, אלא דברים שבהחלט מטופלים במקביל ולכן אני לא יכולה להגיד שיש לי סדר עדיפויות. נושא המשקל בהחלט נמצא בדירוג זהה לשאר דברים מטופלים. זה בהחלט כך. אצלי בכל אופן.

 

[האושר והנחלה]

יכול להיות...

יעל אמרה וצדקה, ששתינו אכן מטפלות בעוד מלא דברים. אני חושבת שכמעט כל מי שמשתתף בפורום הזה הוא בעל מודעות קצת יותר גבוהה מן הממוצע... אבל (וטוב שאמרת שאת לא מתכוונת אלינו באופן אישי כי זה מחזיר אותי לתלם אקדמי יותר. למרות שכאילו היה ברור)יתכן שיש כאן מן בריחה. בהחלט יכולה להיות קונסטלציה של נסיבות אשר בה תהיה למרות הכל תחושה של "קודם נוריד X קילו ואחר כך ננקה את הבית..." ואז עושים הכל כדי לא לרדת במשקל... אגב אני הקצבתי לי עוד 5 קילו ואז אפסיק לעשן... כשעברה שנה וראיתי שאני לא יורדת יותר במשקל, הגעתי למסקנה שזה כי לא רציתי להפסיק לעשן... אבל אז הלכתי לשיעור ספינינג ... והשאר הוא היסטוריה (5 וחצי חודשים בלי סיגריה ובלי קושי) אגב, בתחילה אמרתי לעצמי שאם לא אעלה במשקל עם הפסקת העישון ועוד בחורף, אז שיחקתי אותה, ובגדול!!! אז לא עליתי במשקל... אבל אני לא מרגישה כל כך "ביג שוט".. אולי פשוט כי הבטן הזו תלוייה לי מיד ודי? מבינה שהייתי צריכה להרגיש יותר טוב . אבל אני לא. בכל מקרה מבטיחה לחשוב אם אני לא מבזבזת אנרגיה במקום להשקיע במקום אחר. לא חושבת. אבל אבחן את העיניין. וגם אם כן. נראה לך שפתאום אני אומר: "אה, אז בעצם טוב לי עם הבטן המדלדלת והזרועות השמנוניות"?

 

[חתחתולית]

לא חייב להיות טוב לך עם העניין

זוכרת את דיון סימני המתיחה ? עם סימני מתיחה אנחנו משלימים כצלקות השמנה/לידה וכו'. ענייו ההשלמה הוא אישי לחלוטין.