חמש דקות ואתם בגן עדן!

[זה פשוט]

הלימוד קיים עבור מי שרוצה ומוכן ללמוד

וזו עיקר הבעיה. לא הרבה רוצים ומוכנים, לא להרבה יש את גן אהבת האמת. גם לא אלו שמגדירים עצמם מחפשים או כאלה שמודטים שנים בלי תוצאות מוחשיות, חוץ אולי מקצת להרגע..
הסיבה היא, בין היתר, יחסי ציבור גרועים פומפוזיים וגרנדיוזיים של מושג ההארה. זה גורם לתחושה (גם אצלי בעבר) שזה שמור רק למתי מעט. תבוניים, ממוזלים ואמיצים. יש פה חוסר הבנה בסיסי שזו סיבה נוספת לקושי או לבורות. סיבה שהציג Padmasambava, אם לצטט מורה נוסף. להבנתי כל העניין לוגי לחלוטין. פעם התארחתי אצל מישהו בזיכרון יעקב ושאלתי מישהו אם הוא יודע מי הוא. הוא ענה שהוא לא יודע אבל הוא מפחד לגלות. הפחד הזה הוא חלק מהבורות והקושי שנובעים מאותו חוסר הבנה של העניין והפיכתו לסוג של לוטו. רק אחד זוכה.

 

[בן טל-שחר]

ארבע הסיבות

כאשר את פונה להתעסק במשהו, הוא כבר מסתבך.
הנה, תראי, אפילו עם המלים הפשוטות האלה.
את כבר מתרחקת.
ומאמינה.

 

[זה פשוט]

טוב, זה ידוע.. (למי שיודע)

הלימוד הטוב ביותר הוא שתיקה או דממה אבל אפילו רמנה הבין שזה מסובך מדי למאנקי מיינד שלנו ולכן הציע את החקירה העצמית, הגאונית בפשטותה.
&nbsp

 

[בן טל-שחר]

מאנקוש איננו יכול להגיע לשום מקום, הוא לא נועד לכך.

הוא נוצר בכדי לבלום, לעכב, לבלבל.
אי אפשר לאלף אותו, גם לא צריך, מזל.
נגעת בדיוק בעניין. ברגע שמאנקוש מנסה את החקירה העצמית או כל דבר אחר (ולא משנה מי המורה) הוא תמיד נכשל, בהאמינו שהוא מנסה (או בהאמינו במשהו אחר, כל דבר שהוא, למשל שהוא נכשל, זה לא משנה במה הוא מאמין). אנחנו כמובן מאמינים שאנחנו מתרגלים ומתקדמים (וזה בכלל לא אנחנו, אבל אנחנו לא יודעים את זה, שאף אחד לא מתרגל ולא מתקדם).
גאוני

 

[זה פשוט]

גאוני גאוני אבל אפשר להתעלות מעל "מאנקוש"

איך? פשוט להסתכל לו בעיניים

..אמר מאנקוש

 

[בן טל-שחר]

אפשר להתעלות מעל זה בקלות.

ולא כל מה שמדבר/חושב בתוכנו הוא קשקשן חסר תכלית.

יכולה להתקיים בתוך אדם גם הוראה חכמה לרוב.

וגם ענייני ביניים, ניטרליים יחסית, שאינם "הקוף המטורף" וגם אינם בדיוק "אור החוכמה והלב".

אדם יכול להיות חלקה/ארץ מאוד יפה, מטופחת, המשקפת אור רב, כקריסטל טהור.

 

[זה פשוט]

מתי אתה מוציא ספר? רואים שאתה כותב מהלב

אבל לעצמי או לאמת זה לא משנה
אם הקוף המשוגע לפעמים יודע להצביע עלי או על האמת.
זה עדיין לא האמת, זה עדיין לא מה שאני..
הקוף, משוגע או חכם, עדיין מהווה בעיה
במידה ולוקחים אותן ברצינות ומאמינים לו
במקום לשאול איפה הקוף ואיפה זה ששומע/רואה אותו

 

[זה פשוט]

זה המשחק הכי גאוני בעולם, כמעט שטני

לאחרונה אני כבר לא לוקחת את המאנקי מיינד ברצינות
כי אני רואה אותו שוב ושוב (בכל מיני תכסיסים שהוא עצמו מייצר)
וזה אומר שאני רואה את עצמי שוב ושוב.
אבל גם אחשוב שזה בזכות המאנקי מיינד ותובנותיו,
זה עדיין יהיה המאנקי מיינד...
גאוני!

&nbsp
&nbsp

 

[בן טל-שחר]

אולי נפלת קורבן לחלוקה לשניים.

"המיינד ועצמי" או משהו כזה.
יש מצבים שטוב להשתמש בה, זה יכול להיות מעורר, את מה שמעבר לכל.
יש מצבים שלא טוב להתייחס אליה ברצינות, אלא לזהות את הגיוון הרב, מפני שחתול, תינוק ואדם חכם, אינם בדיוק אותו הדבר. אחד זקוק למוצץ, אחר לקערית מים ושלישי טוב יהיה להקשיב לו, למשל. זוהי רק דוגמה. העקרון/המסר הוא לשים לב לרודנות של החלוקה הפנימית לשניים: "מיינד מטורף" ו"המודעות שמעבר לכל". זוהי חלוקה מטורפת מעט בעצמה, גם אם יש זמנים/מצבים/אנשים שטוב אולי להשתמש בה, ככלי עזר למודעות (הכלי במקרה הזה הוא מעין מחשבה אבסורדית, שאיננה פוגשת לגמרי את המציאות, אך אם היא מעוררת מודעות, סבבה, מצידי תחשבי "לוייתן". יחד עם זאת, המגרעה המיוחדת של השימוש במחשבה המסויימת הזאת היא שקל להזדהות איתה ולהאמין שחלוקה זו היא אמיתית).

 

[זה פשוט]

החלוקה היא רק בשפה לצרכי תקשורת

איך אנסח יותר נקי? כשיש מודעות למחשבות יש מודעות למודעות, כלומר למציאות. המחשבות הן חלק מזה, חלק דימיוני. כשאין אחיזה בהן אין בעיה. זה באמת פשוט.
&nbsp
&nbsp

 

[בן טל-שחר]

אני חושב שאני מבין את כוונתך ב"המחשבות הן חלק דימיוני".

מן הסתם, יש מחשבות במציאות, אז הן לא דימיון, בדיוק כמו שהדימיון איננו דימיון אלא חלק חשוב מהמציאות האנושית.

אך כאשר יש בלבול בין דימיון לבין מציאות, בין המחשבה לבין המציאות, זה לא כל כך נעים.

 

[זה פשוט]

מה שאמרתי

 

[בן טל-שחר]

מתישהו... תודה

כן, מחשב הוא מחשב, חתול הוא חתול, אדם הוא אדם.

 

[זה פשוט]

הנה משהו מצחיק

שנים שחיפשתי את עצמי (בעיקר בספרים..), ואז בא רגע שהייתי צריכה לקבל החלטה חשובה בחיי. כשהתקבלה החלטה לא להחליט, הרגשתי קצת כישלון כי לרוב אני לא מסיימת דברים, לא הולכת איתם עד הסוף וזה די מבאס. אבל באותו רגע הרגשתי שנשבר לי להתבאס ופשוט הרמתי ידיים, ויתרתי על הפרשנויות ועל השליטה ונכנעתי לרגע. משחררת כל דבר שעולה כסימן שאלה ונותנת לחיים לענות "במקומי". מאז אני חשה שלווה מאוד עמוקה. כאילו, כבר לא אכפת לי...

 

[זה פשוט]

מאיפה יכלתי לדעת ..

שהחיפוש אחר עצמי הוא מה שחוסם מלראות את העצמי..
הם אמרו, המורים, תפסיק לחפש ותראה, אבל לא הבנתי איך זה יכול להיות, אני הרי רוצה לדעת מי אני! חחח, מי שרוצה לדעת לא קיים בכלל אבל הוא זה שמסתיר את העצמי שאחריו חיפשתי כל חיי..

 

[בן טל-שחר]

כן, לגמרי מסתיר. מדהים איך דמיון מסתיר מציאות. מרתק.

 

[זה פשוט]

כוחו של הדמיון הזה..

 

[בן טל-שחר]

כן, זאת הקלה... להרפות ממה שממילא חסר טעם או צורך.

שזה, במקרים רבים, אולי, לא מעט דברים.
פתאום הבנאדם יכול לנשום ולעשות רק מה שבאמת נובע ממנו.

 

[זה פשוט]

רגע השחרור מהעול הזה הוא בהחלט סיבה למסיבה!

&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[זה פשוט]

עוד גן עדן מוסיקאלי לחובבי הR&B

https://www.youtube.com/watch?v=hC8CH0Z3L54