יש כאן עוד נקודה שלא הבהרתי
במקרה של אפריקה, צריך לחשוב על העושר האמיתי והפיננסי שקיים אצלה בפועל, ולא ב"הסדר". בפועל, אם לאפריקה היו, סתם אני אומר, 5 מיליארד שקל של נכסים ממשיים אחרי החזר החוב לבנקים (שמשפטית מגיע להם הכסף קודם כל, לפחות החוב ששייך סולו לאפריקה), אז צריך לחשוב האם הנכסים האלה מתחלקים לכלל הציבור או נשארים אצל אדם אחד. בסופו של יום, לאחר ההסדר, מה-5 מיליארד שקל של נכסים ממשיים, אם 2 מיליארד נשארו אצל לבייב ו-3 מיליארד הלכו לציבור, אז 2 מיליארד נשארו אצל לבייב. זו צריכה להיות המחשבה. אם לבייב הביא מהבית 750 מיליון שקל אבל קיבל אליו 2 מיליארד שקל מהנכסים שהיו קודם לכן לחברה, הציבור הפסיד. זה לא מסובך. וכל זה, בהתערבות של בית המשפט ו\או מוסדיים דפוקים שהמדינה מינתה (כן, המדינה מינתה, בזה שהיא כופה על האזרחים ו\או מעודדת חיסכון בקרנות פנסיה או קופות גמל.) - בסופו של דבר כשלים שקשורים למדינה. צריך להבין שההסדר לא יצר שום עושר ממשי לטווח הארוך. העובדה שסכום כסף מסויים ובעלות על קרקע מסויימת נמצאת בידי לבייב ולא בידי מישהו אחר, איננה עושר. נכסי אפריקה לא גדלו בעקבות ההסדר, לא מעבר למה שלבייב הביא מהבית. בכלל, הסדרים פשוט לא יוצרים עושר, לא במקרה של חברות אחזקה ו\או יזמות. כל מה שקרה או היה יכול לקרות בעקבות קריסה הוא מעבר של כסף מיד אחת לשניה. לא מדובר כאן במפעל שלקח שנים להכשיר את כל העובדים בו, לקבץ את כולם למקום אחד, ליצור לו מותג, איכות ייצור וכן הלאה והלאה. אפילו אם היה מדובר במפעל כזה, אם מדובר במפעל רווחי, ונניח שהוא קורס בגלל חובות והסתבכויות לא קשורות לפעילות השוטפת, לא מושמד שום עושר - גם לא העושר האמיתי, שמיוצג בהון האנושי במפעל ובמבנה החברתי שמקיים אותו, שהוא בהחלט עניין ממשי וחשוב שקשור לקפיטליזם. למה? כי מה שקורה הוא שרק *בעלי המפעל* מאבדים את המפעל. עכשיו, המפעל עובר לבעלי החוב והם מחליטים מה לעשות בו. הנה, קסם, שום דבר לא קרה! רק הבעלות על המפעל עברה מיד ליד, אז מה זה משנה שהוא קרס?! נכון, בעלי החוב ירצו איכשהו להחזיר את החוב. אבל הם יעשו את החשבון, לפחות בעולם קפיטליסטי, מה עדיף להם. אם עדיף להם למכור את המכונות והציוד והקרקע או למכור את המפעל כולו כחטיבה אחת למשקיעים אחרים, או אולי אפילו להחזיק במפעל ולקבל את הרווחים שלו. אם עדיף להם למכור את המכונות והציוד על פני מכירה למשקיעים או החזקה במפעל, הרי שהוא מלכתחילה אינו רווחי ואינו כדאי, ולכן לא צריך להתקיים, מכיוון שהוא לא יוצר עושר אלא רק משמיד עושר, והקפיטליזם מבוסס על יצירת עושר. יקום יזם אחר עם מפעל אחר שיוצר עושר והוא יעסיק את הפועלים האלה, ולא היזם שמשמיד עושר. הקומוניזם היה תורה שלא היה אכפת לה מהשמדת או יצירת עושר, ובסופו של דבר אנשי מזרח אירופה סיימו את הקריירה עניים מאוד, מבחינת עושר ממשי, בדיוק בגלל העניין הזה. ואם המפעל רווחי ויהיה רק שינוי סטטוס ובעלות, נהדר! מה זה משנה אם הבעלות עברה מיד ליד? מה זה זה מעניין את העובדים? זה אולי מעניין, בקטנה, מבחינת תנאי עבודה, אבל בהסתכלות ציבורית כללית זה ממש לא חשוב - מקומות העבודה היו ונשארו.
הם עשו את זה בחדווה, ואני מבין אותם.