צבר
לא יודעת למה אבל דווקא מצבר ציפיתי לקצת יותר, האיש שעולם אהבו לאהוב בתחילת המשחק, זה שנראה טוב, התנהג באדיבות ונמנע להתערבב עם אותן קבוצות שנוצרו שם באון טבעי, זה ש"דחה" את הפלרטוטים של וונסה ושידר בגרות אחרת,זה שחשב שלא בא למשחק על מנת ליצור קשרים חברתיים ובטח שלא למצוא אהבה, דווקא ממנו ציפיתי שהשקט הנפשי הזה שכול כך אפיין אותו בתחילת המשחק ילך ויתפתח תוך כדיי למנהיגות מסוג אחר , לא כמו זו שהפגין שי, למנהיגות של שיקול דעת, לראיה רחבה יותר של אנשים, של מנהיגות מאחדת. ובמקום זאת ככול שעוברים להם הימים אנחנו מקבלים על המרקע, גבר מפוחד משהו, אשר נתגלה לנו כאסטרטג מושבע, בעל ראיה צרה , חסר רגישות מינימאלית לכאלה שמפגינים לעיתים חולשה (כמו איתי). החשדנות הזאת שפיתח לכול סיטואציה מעוררת בי תהיות לגבי אישיותו והופכת אותו בעיני לאדם אפור, המפגין חוסר אמון כלפי אחרים והספק התמידי בנאמנותם של אחרים. משום מה נראה לי כי בכל פעם שמתחיל להיות נעים שם ובמיוחד מאז ששי הלך מנסה צבר לחפש אחר תככים ומזימות תוך התעלמות מכל ראיה הסותרת אותן. חבל. לדעתי צבר יכול היה בדרך נעימה יותר , שקולה יותר ורגישה יותר לקבל אהדה גדולה יותר מאנשי הווילה ובעיקר מהצופים בבית. ובקיצור: "לא כל הנוצץ הוא זהב"