ומצד שני- הרבה יותר טוב לדעת במי באמת מדובר.
את יודעת שיש עם מי ועל מה לדבר, את יודעת שאין שלדים בארון, שאין סודות חבויים. "דרך חברים" הוא אופן ההיכרות המועדף עליי. לא שידוך, אבל היכרות מקרית. את דקלתי הכרתי ככה (למרות שזו דוגמה גרועה- כי את החבר שבטעות הכיר בינינו זנחנו אחרי שגילינו שהוא קצת ניסה להרוס לנו). את הראשונה שיכולתי באמת להגדיר כ"חברה שלי" הכרתי דרך עמרי. לכל אורך תקופת הזוגיות שלנו (חודשיים שלמים!) הקשר עם עמרי רק התחזק. טוב, אפילו יותר מדי- הנשיקה בינינו היתה יותר מדי בשבילה; אבל איך אומרים, עמרי?
"אף אישה לא יכולה לגעת בגבר כמו שגבר יודע לגעת בגבר!"
ידידה שלי התחתנה לאחרונה עם בחור נפלא שהוא גם אחד החברים הכי טובים של בעלה של החברה הכי טובה שלה. תחשבי כמה זה מחזק את הקשר בין הזוגות. יאללה, עברנו את כיתה ד'. אם את מכירה מישהו ועניינים מתחילים לזרום- זה יגיע לאנשהו. דרך חברים מאפ/שר לך להכיר את הבנאדם כבנאדם, לא כמתקן אוטומטי לאספקת תמצית תינוקות- ורק אז להחליט אם את רוצה אותו כבן זוג. זה חוסך את כל השלב המביך והמציק של הדייטינג. אני בעד.