אלפי ערבים, מצוידים בסכינים, גרזנים וקלשונים, נאספו והכריזו "הממשלה הבריטית אתנו!",[7] והתנפלו על בתי היהודים. בתחילה פרצו ל"בית אבושדיד", הרגו את אליהו אבושדיד ודקרו למוות שלושה גברים נוספים ואת הנשים והילדים דקרו ופצעו קשה.[8] בהמשך פרצו לבית הרב הזקן, חכם יוסף קאשטיל (קסטל), רצחו אותו ושרפו את הבית. הרב חנוך חסון, רב הקהילה הספרדית, נרצח עם אשתו. בן ציון גרשון, הרוקח במרפאת "בית הדסה" שהגיש עזרה רבה לחולים - יהודים וערבים, פיסח שאינו יכול לזוז ממקומו, נרצח בעינויים, לאחר שבִּתו נאנסה לעיניו על ידי עשרות פורעים ונרצחה. ידיה של רעייתו נקטעו והיא מתה בייסורים.[9]
הפורעים ריסקו את ראשו של אליעזר דן סלונים במוט ברזל, ולאחר מכן רצחו את היהודים בבית תוך כדי עינויים.[9] מלבד רעייתו ובנו של סלונים נרצח גם חותנו - הרב אברהם יעקב אורלנסקי, רבה של זכרון יעקב ואשתו. ניצל רק בנו הקטן, שלמה, בן השנה, אשר שכב פצוע מתחת לגוויות בני משפחתו. מנהל בית ספר "תל נורדוי" בתל אביב, הסופר חיים אליעזר דובניקוב ואשתו, שבאו עם ילדיהם לחופשה בחברון, נרצחו בעינויים. ילדיהם, בן שמונה ובת שתים עשרה, הסתתרו בארון סמוך, ושמעו לידם את רצח הוריהם. זעקות אימה מלאו את הרחובות, ודם ונוצות כיסו אותם. האופה נח אימרמן נשרף למוות, כשהרוצחים הכניסו אותו בכוח לתוך תנור האפיה.[10] חסיד חב"ד המנקר משה גולדשמיד עונה בעינויים קשים, עיניו נוקרו וראשו הונח על להבות אש הפרימוס עד שנחרך ומת. בתו בת ה-5 שהייתה עדה לרצח אביה, נרצחה במכת חרב שמחצה את ראשה. אשתו נפצעה קשות מדקירות סכין. לאחר מכן נבזז הבית בידי נשים ערביות.[11]
את הרב מאיר שמואל קסטל (68), הרב צבי דרבקין (70) ועוד 5 בחורים נוספים - סירסו. את יצחק אבושדיד ודובניקוב חנקו בחבל. את יצחק אבו חנה (70) קשרו אל הדלת והתעללו בו עד שמת. את מנחם סגל בן השנתיים מלקו בערפו. ידיים ואצבעות נקטעו, אולי כדי לגזול צמידים וטבעות. חנויות ובתי כנסת נבזזו והועלו באש. היו אנשים שניצלו מפני ששכבו מתחת לגופות והעמידו פני מתים. לקראת השעה 10:30 בבוקר, פסקו הפרעות בחברון והכפריים חזרו לבתיהם.[12] היהודים ששרדו החלו לצאת ממחבואיהם, המומים מגודל הזוועה. הם הצטוו על ידי הבריטים להתאסף בבית המשטרה. למקום זה הובאו גם הפצועים, אך לא הייתה כמעט כל אפשרות להעניק להם טיפול רפואי, לאחר שהמרפאה ב"בית הדסה" הושמדה כליל.[10]
הפורעים ריסקו את ראשו של אליעזר דן סלונים במוט ברזל, ולאחר מכן רצחו את היהודים בבית תוך כדי עינויים.[9] מלבד רעייתו ובנו של סלונים נרצח גם חותנו - הרב אברהם יעקב אורלנסקי, רבה של זכרון יעקב ואשתו. ניצל רק בנו הקטן, שלמה, בן השנה, אשר שכב פצוע מתחת לגוויות בני משפחתו. מנהל בית ספר "תל נורדוי" בתל אביב, הסופר חיים אליעזר דובניקוב ואשתו, שבאו עם ילדיהם לחופשה בחברון, נרצחו בעינויים. ילדיהם, בן שמונה ובת שתים עשרה, הסתתרו בארון סמוך, ושמעו לידם את רצח הוריהם. זעקות אימה מלאו את הרחובות, ודם ונוצות כיסו אותם. האופה נח אימרמן נשרף למוות, כשהרוצחים הכניסו אותו בכוח לתוך תנור האפיה.[10] חסיד חב"ד המנקר משה גולדשמיד עונה בעינויים קשים, עיניו נוקרו וראשו הונח על להבות אש הפרימוס עד שנחרך ומת. בתו בת ה-5 שהייתה עדה לרצח אביה, נרצחה במכת חרב שמחצה את ראשה. אשתו נפצעה קשות מדקירות סכין. לאחר מכן נבזז הבית בידי נשים ערביות.[11]
את הרב מאיר שמואל קסטל (68), הרב צבי דרבקין (70) ועוד 5 בחורים נוספים - סירסו. את יצחק אבושדיד ודובניקוב חנקו בחבל. את יצחק אבו חנה (70) קשרו אל הדלת והתעללו בו עד שמת. את מנחם סגל בן השנתיים מלקו בערפו. ידיים ואצבעות נקטעו, אולי כדי לגזול צמידים וטבעות. חנויות ובתי כנסת נבזזו והועלו באש. היו אנשים שניצלו מפני ששכבו מתחת לגופות והעמידו פני מתים. לקראת השעה 10:30 בבוקר, פסקו הפרעות בחברון והכפריים חזרו לבתיהם.[12] היהודים ששרדו החלו לצאת ממחבואיהם, המומים מגודל הזוועה. הם הצטוו על ידי הבריטים להתאסף בבית המשטרה. למקום זה הובאו גם הפצועים, אך לא הייתה כמעט כל אפשרות להעניק להם טיפול רפואי, לאחר שהמרפאה ב"בית הדסה" הושמדה כליל.[10]
