למה כל כך קשה להפסיק לעשן סיגריות ?

אנא האר את עינינו


נשבעת לך שהיה לי קשה היום לבלות יום כיף עם הבן שלי בלי לעשן סיגריה לקינוח ארוחה טעימה

הסתפקתי בנשימות עמוקות
 
למה אחרי אוכל ?

איך הדברים קשורים

האחד צורך נפש והשני מותרות
אחד חומרי והשני הוא אויר

איך הם ניקשרו אחד בשני לדעתך ?
 
הם קשורים אחד בשני

כי שתי הפעולות גורמות הנאה. ברגע שאתה מעשן אחרי ארוחה טובה ודשנה אתה כאילו משלים את ההנאה. סוגר אותה מכל הקצוות. ארוחה טובה ללא סיגריה בסיומה זה כאילו וההנאה מופסקת באמצע.
 
אנא עארף?

הנאה היא תחושה שקשה להסביר אותה. כיף לך ואתה לא בדיוק יודע למה. משהו בחומר, במקרה זה הניקוטין, גורם למוח שלך לשחרר משהו שגורם לך הנאה. יש כמובן הסברים מדעיים לתופעה.
המעניין הוא שדווקא כשחוזרים לעשן לאחר תקופה של גמילה, הסיגריה הראשונה היא ממש מגעילה ורק אחר כך חוזרים להנאה שהמוח זכר.
 
אני חושב שהניקוטין לא הניתוק הכי קשה בסיפור

דווקא המסביב לדעתי הוא חלק הרבה יותר בעייתי ומסובך
 
בוודאי

הניקוטין משתחרר מהגוף כבר אחרי עשרים יום או שלושים יום מקסימום. יש הטוענים שהרבה קודם. הבעיה היא מערכת העצבים הדורשת את הניקוטין החסר וגם זה נעלם עם הזמן.
המסביב הוא החלק הבעייתי כי יש דפוסים שהרגלנו את עצמנו אליהם כמו העישון אחרי האוכל, עם הקפה, עם השתייה הקלה ועם כל רגע שנראה לנו מתאים לעישון כמו שיחת טלפון חשובה או ניסיון להתרכז בתגובה בפורום כזה או אחר
 
אני אתפלסף ואומר ש...

הסיגריה היא סוג של ראלטי צ'ק שהאדם מניח לעצמו כדי למצוא איזה קוו להנחות אותו
כדי שהוא לא ילך לאיבוד

כמו שאסיר משוחרר צריך לחתום פעמיים ביום בתחנה (בוקר וערב)
כך היא בעבור הנשמה הכלואה בעולם הסבוך של ממלכת החושך
ומשום מה הסיגריה נתפסה שם בעבורה כסוג של "גייד ליין"

לכן היא גם מתבטא כסוג של חתימה של משהו
זו החתימה שהיתה פה סעודת מלכים
זו החתימה של זיון טוב
אין כמו סיגריה על איזה חוף בתאילנד

סוג של מלכות מסויימת, רגע מלכותי (מלאכותי) של אני לעצמי ועצמי לי

לא נראה לי שקשה לנתק אותה ממקום פיזי כמו שקשה לנתק אותה מהמקום הרוחני שהיא משלה (או שאתה משלה את עצמך)

דווקא אנשים שמפסיקים מסוג של מודעות קל להם יותר
להיות מודעים שהשינוי מוכרח לקרות ואין שום דבר שיעצור אותו
כי מודעות גבוה אינה סובלת התנהגות ירודה
וסיגריה מייצגת הולכת שולל של האדם
 
מסכימה עם זה

כי זה מה שהרגשתי כשהתחלתי לעשן.
הרגשתי שהסיגריה מאפסת אותי ומחזירה אותי למסלול שהלך לי לאיבוד כשהתגייסתי לצבא.
אהבתי את המינוח שנתת לה. חתימה לארוחה טובה. חתימה לזיון טוב. גושפנקא לנופש משובח באיזה אי אקזוטי. היא נותנת לנו את החותמת לכיף של החיים. רגע מלכותי ומלאכותי. לגמרי מסכימה עם זה. אנחנו ממליכים אותה עלינו באופן מלאכותי למדיי.
לכן, אי אפשר לבטל את ההתמכרות הפיזית, אבל בהחלט ההתמכרות הנפשית והרוחנית היא לא פחותה ואפילו חזקה יותר מהפיזית.
אז מה עושים?
אז איך מוותרים על זה מבלי לסבול יותר מדיי?
 
וואלה אני באותה סירה כמוך

כל מה שאני יכול להגיד זה שלא רואים הרבה שיצרו לנו דרך/מסלול ללכת אחריו
כי בשביל ליצור את הפתח הזה לכל הבאים אחרינו צריך אדם למצוא את הכוח הזה בתוך עצמו שצועק שהוא רוצה שינוי בעולם
שהוא לא יתן לחושך של העולם לקחת אותו בלי מלחמה
ולא יעזור כלום הוא יתן לעולם לטעום מכוחו הפנימי ויצור דרך ויקרע מימדים ויציב מסלול לכל שאר בני האדם לעבור בו ולצאת דרכו מהמקום החשוך הזה
בכל אחד יש את הכוח הזה, רק צריך להעיר אותו
ולהעיר אותו אפשר דרך הרצון להטיב, הרצון להטיב יוצר מטרה ומשמעות, המשמעות מעניקה כוח וכלים ,הכלים מעניקים לנו יתרון

את חייבת להפסיק למען משהו, הבחירה האמיתית אמורה להיות עבור עצמך וזו הבחירה שהיתה אמורה להעניק לך את כל הכוח שאת זקוקה לו
אז ברבות השנים ומלא החטאים פסקנו מלאהוב את עצמינו ברמה מספקת בשביל לשאוב מכך כוח
לכן אנחנו מנסים לשאוב אותה ממקומות אחרים (
)
לכן מכיוון שכולנו אחד , אם תעשי את זה למען כולם (הדורות הבאים/מטרה/משמעות), אז את גם תקבלי את הכוח מכולם (שכולם זה בעצם את בעקיפין)

וואלה פשוט היה בא לי לכתוב, מקווה שהתחברת
 
התחברתי מאוד

ושתדע לך שאני שואבת המון כוח ממה שאתה אומר. אתה מאיר לי דברים באופן אחר ממה שהורגלתי לחשוב בגמילה.
וואלה אתה כל כך צודק בבחירת המטרה למען מישהו אחר ובעצם זה חוזר אליי ובשבילי.
תודה רבה לך

אני אשן על זה בלילה ואחשוב על זה טוב טוב ואני אקום לשחר של יום חדש
 
כי הסיגריות מעולם לא הוצאו מחוץ לחוק

הן היו מוּתרות ולא היתה עליהן הגבלה מעולם. גם כאשר היה אסור לרכוש אלכוהול בשנות העשרים או השלושים, סיגריות תמיד היו חופשיות לצריכה ולמכירה.
 
למעלה