לפנטז או לא לפנטז?

[שחר חדש]

לפנטז או לא לפנטז?

אני מעסיקה את עצמי (וכנראה גם אתכם) בשאלה האם כדאי לפנטז, אתם יודעים בשבועיים הארורים של הציפייה, על איך נראה את הביטא החיובית, ואיך נחגוג את זה, ואיך נתחיל להתעסק בהריון בריא, ולידה בריאה, ואיך הוא יוולד כבר ואיך... וכך לשמור על אופטימיות מתכחשת שתחזיק אותי לפחות עד ש... או - להישאר מפוכחים ולהזכיר לעצמנו את הסיכויים הנמוכים של כל "סיבוב" ואת הקלות הבלתי נסבלת של הכישלון - כדי לא להתנפץ אחר כך. ולמה לרוב נדמה לי שזו באמת רק פנטזיה ושזה בעצם לא יכול לקרות? שחר חדש.

 

[עמית@]

שחר, פנטזיות זה תמיד טוב ../images/Emo3.gif

ולמען האמת זו התחושה שלי תמיד, התחושה הזו שאין באמת סיכוי שאני אהיה בהריון, ואני כל הזמן מדמיינת, איך אני אספר ליוסי, להורים, לחברים. איך אני ארגיש, מה אני אעשה אחרי שאדע.. זו דרך לא רעה להעביר את הזמן, וגם בלתי אפשרי שלא לעשות כך (אני לפחות לא מסוגלת למנוע מעצמי את הפינטוז) לקוות. אבל לפעמים באמת נדמה כאילו אין אפשרות כזו (להצליח) כנראה זו מסוג התחודות שאי אפשר לחוש אותן אלא כשהן קורות. עמית

 

[יפעתי&]

שחר חדש... ../images/Emo39.gif

יש שיר שאני כרגע לא ממש זוכרת את הציטוט המדויק מתוכו אבל זה אומר שתמיד צריך לצפות לגרוע ולקוות לטוב.. ככה גם אנחנו, מקוות בסתר ליבנו שהביטא תהיה חיובית... ואיפשהוא מדחיקות את האפשרות שזה גם יכול להיות שלילי. אז פנטזיות (כמו שאמרה עמית),זה תמיד טוב, אבל צריך לזכור שזו רק פנטזיה, עד שהיא מתממשת. שיהיה לך המון

 

[שלומלום של נילה]

לא רק לפנטז אלא גם להאמין בזה

היי שחר חדש, אני חושב שכדאי לא רק לפנטז אלא ממש להאמין בזה. המיינד האנושי הוא כלי עם כוחות אדירים ומפעילים אותו באמצעות המחשבה וההדמיה. זה אמנם לא מבטיח הצלחה אבל בוודאי שיכול מאוד לעזור. שלומלום

 

[נועם@בת]

הנסיון שלי אומר- לפנטז בגדול

ככל שחלמתי יותר, ככל שדבירתי יותר אל העוברים שלי, ככל שהייתי יותר "בהריון" באותם שבועיים, כך היה לי קל יותר לקבל את בשורת השלילי. אני לא יודעת אם זה יעבוד גם עליך, אבל לפחות היו לי שבועיים מאושרים עד השלילי

נועם

 

[שחר חדש]

ואוו, כולם פה אחד? תגובות...

כולם מסכימים פה אחד שכדאי לפנטז. אז למה אני מחכה????? אני חושבת שזה כבר לא כל כך עניין של החלטה אם מותר או לא, כמו ההרגשה שזה כבר בלתי אפשרי... איזה יאוש הה? נועם, מעניין מה שאת אומרת - דווקא הפנטזיה עוזרת לך לקבל את השלילי? אולי כי לא עברו עליך שבועיים איחסיים של צפיה מודחקת? שלומשלום - גם אני מאמינה בכוחו של המיינד. זה תירוץ שיכול לשכנע אותי. עמית - אני רוצה לקוות שזה כך, שזה מסוג הדברים שמאמינים בהם רק כשהם מתרחשים. כי אם לא אני (אנחנו?) בבעיה עמוקה. ויפעתי - לצערי, אני לא סובלת מאיבוד היכולת להבחין במציאות. הבעיה שלי הפוכה לגמרי - אני שקועה עד צוואר במציאות ולא מאפשרת לעצמי לצוף ממנה מעט. אני מקווה לטוב - אבל איכשהו התקווה הזו נזרקת מאוד מאוד קדימה - לעתיד הרחוק, ואני לא מסוגלת להעביר אותה מחודש לחודש. תודה על התגובות שלכם, שחר חדש

 

[רוני@30]

בטח שלפנטז... אי אפשר אחרת !

הי שחר, בדיוק אתמול כתבתי לדינדה שהתבאסה נורא מתשובה שלילית אחרי שבועיים מפונטזים את מה שאני רוצה להגיד גם לך: נכון שהפער בין גודל הציפיה לגודל האכזבה הוא באמת בלתי נסבל, ונכון שיש רצון להשאר רציונלים, לשמור על פרופורציות ולהרגיש קולים - אבל - אי אפשר להלחם את המלחמה הזאת אם לא מאמינים בתוצאותיה, וקשה להתגייס כל פעם מחדש לתקופת הטיפולים אם לא נאחזים ב"סוף הטוב" שכולנו מחכות לו, ככה שזה פשוט בלתי נמנע: הפינטוז הוא חלק מהמאמץ. וחוצמיזה, שרבים וטובים אומרים שחשיבה חיובית מסייעת להצליח. אז אולי צריך לראות בפנטוז עוד סוג של זריקה לתפעול המערכת... אני בכל סבב מחדש בטוחה שהפעם זה הסבב האחרון. בכל פעם אני גם מוצאת לי סיבות מחזקות (כי יש לי יומולדת, כי אחי חזר מחו"ל, כי פעם שלישית גלידה וכד´) - ולצערי מתאכזבת נורא בסוף. אבל הי, הפעם הבאה היא האחרונה, לא??? שבוע טוב וחיובי ! רוני שיהיה לך שבוע טוב וחיובי !

 

[תותי1]

../images/Emo42.gif למורות ושתהה זו שנה פוריה..

תרתי משמע!!!

 

[טביקאט]

מצטרפת לאיחול! ../images/Emo39.gif

 

[דל]

שחר אני מוצאת את עצמי מפנטזת

לא רק בשבועיים ההם אלא כל הזמן כמעט וזה כואב נורא אבל אני חושבת שזה מה שמחזיק אותי שפויה אם מישהו חושב שאני שפויה בכלל בימים אלה...... בכל אופן, אני חושבת שאין מנוס אלא לפנטז בעיקר שזה לפעמים גם נראה כל כך ממשי כשרואים את העוברים לפני ההחזרה או את הזרע של בן הזוג שניה לפני ההחזרה או שהחלומות בלילה כל כך ממשיים פעם אפילו חלמתי שנולדה לנו שלישיה וגם היו להם שמות ואני זוכרת למי כל אחד היה דומה. אז על משקל דברי נועם - לפנטז יקירתי לפנטז. דלית

 

[עמית@]

../images/Emo24.gif לדל

 

[דל]

עמית ../images/Emo25.gif בחזרה

 

[טביקאט]

אני מאמינה בפנטזיה ../images/Emo28.gif

(אבל זה בעצם אוקסימרון, לא?) הפנטזיה מחזיקה אותי בשבועיים האלה, אחרת הייתי מטפסת על הקירות ונשארת חסרת ציפורניים בכלל... אני מאמינה שהשלילי קשה באשר הוא- אז למה לא להנות עד אז? מאחלת לך שבועיים מלאים פנטזיה ו"הכנה נפשית"- ועוד 8 חודשים של הריון בר קיימא אח"כ! טביקאט

 

[יונית החיננית @]

שחר הפנטזיה שלך הוא הפינטוז ... ../images/Emo41.gif

של כולנו שיהיה המון בהצלחה ...

 

[באבו]

אתמול חלמתי שאני ב-9, עם בטן קשה.. ../images/Emo1.gif

וגדולה!!! קמתי ממש מאושרת... נראה לי שזה עוזר, לפחות ששבועיים בחודש נהיה בהריון ,ובשבועיים האחרים - נפנטז..

 

[עידית ד]

שלא כמו כולם אני גמרתי עם הפנטזיות

ההריון הכימי שלי הביא אותי פנטזיות שנראו מאוד מאוד מציאותיים ולא מדובר על שמות (שמגיל מעוד צעיר אני יודעת בדיוק איך הם יקראו), תכננו את חדר התינוק שזה אומר צבעים,מיקום המיטה,השידות, כבר מצאתי את המקום המדוייק לצייר את פו הדב ובאיזה גודל. את ההמשך אתם כבר יודעים.... אז החלטתי שאני לא מפנטזת יותר!!! הלוואי והייתי יכולה לקבל כח מהפנטזיות. עידית

 

[שחר חדש]

עידית - כמה כואב מה שאת כותבת

אני כל כך מבינה את מה שאת אומרת. גם אני עברתי הריון כימי (אחרי הרבה הרבה זמן של ניסיונות עקרים) - ואמנם גיליתי מאוחר שאני בהריון (בשבוע השישי) ולא היה לי הרבה זמן להתרגשות. אבל גם בכמה ימים האלה, וגם כשידעתי כבר שאולי זה לא יחזיק, הקפתי את הבטא השורדת שלי בהמון אהבה וחלומות. היה לו לעובר (שעוד לא ראו באולטרסאונד) כינויים וקיום מאוד מאוד ממשי בשבילנו. אני רוצה לקוות שלא תצטרכי פנטזיות יותר, ושיהיה לך את הדבר האמיתי. ומהר. שחר חדש.

 

[טלי2]

לפחות אצלי פנטזיות הן בלתי נמנעות..

אבל הפנטזיות שלי פועלות בשני הכיוונים, אני מדניינת שזה מצליח ומאידך מדמיינת איך אני מקבלת את השלילי גם הפעם... אבל פנטזיות הן דבר טוב לפעמים אני מגיעה לכך שאני אפילו מדברת על זה מוצאת את עצמי מתלבטת עם אישי היקר על שמות לילד ואיך נחנך אותו ומה טוב ומה לא טוב עד שאנחנו תופסים את עצמנו ואומרים -רגע..קודם כל שיהיה כאן.. אבל אני חושבת שזה בהחלט טוב, אם לא היו לנו חלומות כאלה לא היה למה לקוות , לא?

 

[שחר חדש]

מפנטזות יקרות - תודה

אתן משכנעות כל כך, שכבר קשה לי לעצור אותה, את הפנטזיה. הלוואי שהפנטזיה הזו תתממש לה (לכולנו!!!) ושתהיה בבחינת "הנבואה שמגשימה את עצמה". שחר חדש