וקבלו את ההגדרה האנציקלופדית
של ה"חנון" על פי ויקיפדיה (יש עוד הרבה בהמשך הלינק, למעוניינות
): דמותו הסטריאוטיפית של החנון כפי שהיא מוצגת בדמותו של סטיב ארקל, ה'יורם' מ"אריזה משפחתית". ארקל הוא גאון, מגושם, שלומיאלי ומעצבן אך טוב-לב, בעל משקפיים ושלייקס, אוהב פולקה, גבינה, טכנולוגיה ומתמטיקה.חְנון (ביטויים נרדפים: חננה, חנאג', לפלף ובעבר גם: יורם או זיגי) הוא שם תואר סטריאוטיפי או ארכיטיפי, המתייחס בדרך כלל לבני אדם הניחנים באינטליגנציה גבוהה מהממוצע, ושתחומי העניין שלהם (לרוב מדע, מתמטיקה, מדע בדיוני, פנטזיה וכיו"ב) אינם מנת חלקם של בני החברה הסובבת. הארכיטיפ החנוני סובל ממשקל עודף, קוצר או רוחק ראייה, אקנה, כשלים ביחסי אנוש (לרבות בקשרים עם המין האחר), הפרעות עיכול, הפרעות דיבור, הפרעות נשימה, הפרעות יציבה, ביישנות, פחדנות, שלומיאליות, פדנטיות, חולשה פיזית או מראה חיצוני בלתי מושך - המבדילים אותו מהחברה. במובן זה, "חנון" הוא כינוי גנאי לכל דבר ועניין. עם זאת, חנונים רבים מתגאים בהיותם כאלה, כאות לכישרון הטבוע בהם לכאורה, חרף בדידותם. בנוסף, אדם המסרב לבצע מעשה שיש בו סיכון, כגון ביצוע עבירה על החוק או השתתפות בספורט אתגרי, אף הוא עשוי להיות מתויג כחנון, כאמצעי של לחץ חברתי. החנון עלול ליפול קורבן למעשי בריונות, אך מנגד להתגאות בעליונותו המוסרית על החברה הסובבת אותו. אף שהמונח מתייחס בדרך כלל לגברים ולילדים, המקבילה הנשית (חנונית או חננה) קיימת אף היא בסלנג העברי. כמו מקביליהן הזכרים, חנוניות נוטות לשקוד ולהצטיין בלימודיהן, לסבול מבדידות חברתית יחסית (אם כי, על פי הסטריאוטיפ, פחות מחנונים גברים), וכן לקיים אורח חיים שמרני יותר. ישנן נשים העוסקות במקצועות "גבריים" באופן מסורתי, בתחומים כגון מדע, טכנולוגיה ומתמטיקה, המגדירות עצמן "חנוניות" כאות להישגן המרשים, או כדרך לציין את בדידותן החברתית. החנונית נחשבת לפחות "נשית" ומזכירה בכך את החנון הנחשב לפחות "גברי".
של ה"חנון" על פי ויקיפדיה (יש עוד הרבה בהמשך הלינק, למעוניינות
