אומנם על החיים הם לפני, אבל כבר נתקלתי במצב שבו מאוד רציתי לקלל מישהו, ואפילו כמעט עשיתי זאת, והאלים עדים, הייתה לי מספיק שנאה וכעס ותרעומת בשביל זה. אבל התאפקתי. במקום זאת ביקשתי צדק. וזה עניין - צדק, ולא נקמה.
אבל זה קשור מקצוע וזה קשור מגדר. ייתכן שלא כל המכשפות קיללו, אבל גם יש המון אנשים שאינם עוסקים בכישוף בצורה מקצועית או כחלק מפרקטיקה דתית שקיללו. ובכלל, מה היא הקללה- מה ההגדרה המדוייקת שלה בעינייך?
גם מורה. האם את חושבת שמכשפה שמשרתת את הקהילה שלה צריכה להיתמך על ידי אותה קהילה שאותה היא משרתת? יש הרבה מקצועות שהם גם ייעודים- כמו מורה או רופא. אני מדבר על זה כמקצוע בגלל שאני רואה את זה בתור משהו לשאוף ולהשתפר בו וללמוד בו עוד, כל הזמן, מה שמעניק יכולת לתת לקהילה בצורה מדוייקת ומכובדת. ארדן.
אני רואה מאגיה כיעוד, לאו דווקא מקצוע. גם אם אחיה לבדי בבבקתה ביער ולא אפגוש בני אדם אשאר מכשפה. בכל מקרה, אני לא רואה טעם להתווכח על סמנטיקה, במקרה הזה.
בהתחשב במשכורת העלובה והשחיקה לא מצדיקים עבודה בהוראה עבור הוראה לבד. זה פשוט לא משתלם לבוא לזה בלי אמונה בתפקיד ותחושת ייעוד, לא משנה כמה ביטוי היא מוצאת במחזור תלמידים זה או אחר. וכן, תמיד יהיה לך החופש להגדיר את עצמך כרצונך, אבל זה כבר בחזקת "עץ נופל ביער", ויש אלמנט חברתי מאוד חשוב בדרך שבה אדם יוצר אינטאקציה עם אנשים אחרים והגדרתו דרך זה.
יש אנשים שאין להם עבודה, והם מעדיפים עבודה כזאת משום עבודה. ויש את העובדה שמחנכים נשים מלכתחילה להסתפק בפחות ולהתעסק עם ילדים. זה אולי לא משתלם, אך מהמורים הרבים שפגשתי במערכת החינוך, אני יכולה לספור בודדים שלהיות מורה זה הייעוד שלהם. בשביל רובם זו סתם עבודה. לדעתי ייעוד זה יותר מעבודה. בגלל זה אני מתעקשת על "יעוד". משום שאני כלל לא בטוחה אם אפשר להיות מכשפה בלי לרצות את זה על באמת, ואני יודעת שמורה אפשר להיות.
אותם אנשים יעשו תואר ראשון ותעודת הוראה מה שלוקח מינימום של ארבע שנים? ואז להיקלט במערכת החינוך ולהתחיל (אז בשכר של 2500 שקלים) והיום בשנים הראשונים לקבל 4000? כן, ברור שיש אנשים שנכנסים לזה ממקום לא נכון, אבל זה לא הרוב, וגם זה ממש לא משתלם. כבר עדיף למכור בשוק, מרוויחים יותר.
מיעוט הלך מייעוד. הרוב הולכים כי זו עבודה נשית, כדי להישאר עם הילדים, כי הסביבה לחצה, כי אין ברירה אחרת, כי הם לא מצליחים להתקבל לשום מקצוע אחר. ארדן, אתה אומר שעדיף למכור בשוק, אבל בעולם בו אני חייה יש המון אנשים בלי עבודה, ויש גם מורים בלי תואר ראשון ובלי תעודת הוראה.
מה שמאפשר להיות בבית חצי יום עם הילדים. התחזית שלי היא שהרפורמה האחרונה בחינוך תגרום להרבה נשים לעזוב את מקצוע ההוראה או לא להצטרף אליו מלכתחילה, מה שיגרום לפגיעה קשה בחינוך הישראלי.
כשאני הייתי ביסודי, לא היו שיעורים אחרי אחת בצהריים, וגם בתיכון היה נדיר שהיו שיעורים אחרי שתיים בצהריים. מאז צמצמו את מספר יחידות הלימוד לבגרות, וזה צריך לקצר בשעות הלימוד.
ואז ישיבות, השתלמויות, פתרון בעיות עם תלמידים בעייתיים עם היועצת, אם יש תפקידים נוספים, ויש, כמו ריכוז חברתי או ריכוז שכבתי אז ישיבות ארוכות מאוד עם המנהלת, בקיצור- הלימודים אולי נגמרים מוקדם, העבודה, לא.
יצא לי להכיר די והותר מורות, וכל הדברים שהזכרת הם יוצאים מן הכלל - מורים חוזרים בדרך כלל הביתה בצהרים. לדוגמא, לא כל מורה הוא מרכז שכבה, ולא כל יום יושבים שלוש שעות עם תלמידים בעייתיים אצל היועצת.