התשובה בגוף השאלה.
הבעיה היא שהרבה אנשים מחפשים "ג'ים מוריסון חדש". מחפשים את מה שהיה פעם בהווה, וכמו ש'החבוב הדימיוני' אמר מעלי, לא צריך לחיות בעבר. מוזיקה היא בראש ובראשונה סממן תרבותי, לדעתי. היא כלי תקשורתי, כלי ביטוי, על אותו בסיס של עיתון או תוכנית טלויזיה. נכון שיש את הפאן של ההנאה, נכון שהסיבה העיקרית של ההתעסקות במוזיקה היא כיף נטו, אבל בתכלס מוזיקה משמשת להעברת מסרים, וזה לא משנה איזה. החברה משתנה והמסרים משתנים, לכן הפנייה לקהל משתנה בהתאם. בגלל זה לא צריך לחפש אנשים "כמו" , אלא צריך להיפתח ולחפש פרצופים חדשים. והו, כלכך לא חסרים. אני נורא מסכימה עם הסיגריה הורודה שאמרה שהמוזיקה עדיין לא הספיקה להתיישן. אם כבר מסתכלים לאחור, אין סוף לאנשים שהיום מופיעים תחת 'אגדה' במילון (נו, הבנתם את הפואנטה) ופעם הופיעו תחת 'חלומות באספמיה' (מניחה שגם את זה הבנתם). לדעתי חלק נכבד מזה הוא העיניין שרק בדיעבד רואים את ההשפעה שלהקה/אמן מסויים הצליחה להטביע. לדוג', חלק מהעוצמה של הפיקסיז נובעת מההשראה האדירה והזרם שהם התחילו (או המשיכו, או נתנו פוש, לדקדקנים שבינינו), ולא רק הודות למוזיקה הנהדרת בפני עצמה שלהם. יש עוד המון דוגמאות כאלה. בקיצור, כולם חכמים לאחר מעשה וככה זה אנשים, רובנו לא מעריכים את מה שיש כרגע ולוקחים כמובן מאליו (זה נכון לגבי הרבה דברים חוץ ממוזיקה..), אבל אני נסחפת כאן לגמרי ואפסיק לטחון עכשיו. סתם מעניין לי, מישהו היה בפסטיבל בשקל?
הבעיה היא שהרבה אנשים מחפשים "ג'ים מוריסון חדש". מחפשים את מה שהיה פעם בהווה, וכמו ש'החבוב הדימיוני' אמר מעלי, לא צריך לחיות בעבר. מוזיקה היא בראש ובראשונה סממן תרבותי, לדעתי. היא כלי תקשורתי, כלי ביטוי, על אותו בסיס של עיתון או תוכנית טלויזיה. נכון שיש את הפאן של ההנאה, נכון שהסיבה העיקרית של ההתעסקות במוזיקה היא כיף נטו, אבל בתכלס מוזיקה משמשת להעברת מסרים, וזה לא משנה איזה. החברה משתנה והמסרים משתנים, לכן הפנייה לקהל משתנה בהתאם. בגלל זה לא צריך לחפש אנשים "כמו" , אלא צריך להיפתח ולחפש פרצופים חדשים. והו, כלכך לא חסרים. אני נורא מסכימה עם הסיגריה הורודה שאמרה שהמוזיקה עדיין לא הספיקה להתיישן. אם כבר מסתכלים לאחור, אין סוף לאנשים שהיום מופיעים תחת 'אגדה' במילון (נו, הבנתם את הפואנטה) ופעם הופיעו תחת 'חלומות באספמיה' (מניחה שגם את זה הבנתם). לדעתי חלק נכבד מזה הוא העיניין שרק בדיעבד רואים את ההשפעה שלהקה/אמן מסויים הצליחה להטביע. לדוג', חלק מהעוצמה של הפיקסיז נובעת מההשראה האדירה והזרם שהם התחילו (או המשיכו, או נתנו פוש, לדקדקנים שבינינו), ולא רק הודות למוזיקה הנהדרת בפני עצמה שלהם. יש עוד המון דוגמאות כאלה. בקיצור, כולם חכמים לאחר מעשה וככה זה אנשים, רובנו לא מעריכים את מה שיש כרגע ולוקחים כמובן מאליו (זה נכון לגבי הרבה דברים חוץ ממוזיקה..), אבל אני נסחפת כאן לגמרי ואפסיק לטחון עכשיו. סתם מעניין לי, מישהו היה בפסטיבל בשקל?