מזל טוב!!
- פותח הנושא kazaso
- פורסם בתאריך
אפלפלד זר פישר
New member
המצאה
שלום kazaso, מרגע שהצגת המצאה בפני גורמים אחרים, ואין ברשותך כלי משפטי שיסייע בידיך להגן על המצאתך, אתה למעשה תלוי לחלוטין בחסדיהם. בנוסף, בתנאים מסויימים, הצגת המצאה עלולה לפגוע בזכאותך לרישום פטנט. תמיד ישנו סיכון בחשיפת המצאה בפני גורמים מסחריים. בברכה, אפלפלד זר פישר, עורכי דין ועורכי פטנטים
שלום kazaso, מרגע שהצגת המצאה בפני גורמים אחרים, ואין ברשותך כלי משפטי שיסייע בידיך להגן על המצאתך, אתה למעשה תלוי לחלוטין בחסדיהם. בנוסף, בתנאים מסויימים, הצגת המצאה עלולה לפגוע בזכאותך לרישום פטנט. תמיד ישנו סיכון בחשיפת המצאה בפני גורמים מסחריים. בברכה, אפלפלד זר פישר, עורכי דין ועורכי פטנטים
הגנה נוספת מלבד הפטנט - סוד מסחרי
אם אתה מעוניין לנהל מו"מ עם חברה, ולהציע לה רעיון, בהעדר פטנט, הרי הרעיון שלך יכול לקבל הגנה כסוד מסחרי. ממקרה כזה מקובל להחתים את החברה על התחייבות לשמירת הסודיות ואי תחרות (מומלץ לא להסתפק בהחתמה על טפסים סטנדרטיים). ראוי לציין, כי לעתים קורה שצד למו"מ לא מסכים לחתום על התחייבות לשמירת סודיות כיוון שלא יודע מהו הסוד המסחרי, והפרדוקס הוא – עד שלא יחתום לא ידע (זה נקרא "הפרדוקס של ARROW"). לכן, אם אתה מבהיר לחברה שמדובר בסוד מסחרי, והחברה ממאנת לחתום על התחייבות - אבל לא נמנעת מלשמוע אודות הרעיון - בדר"כ עדיין תחול על החברה חובת הסודיות. חשוב שתבהיר כי מדובר בסוד. אם החברה תטענן שהרעיון כבר ידוע לה, עליה הנטל להוכיח כי ידעה על הרעיון עובר למו"מ איתך. (כמובן, אין מנוס אלא ליזום תביעה) גילית לחברה את הרעיון, והמו"מ בינכם נכשל... ועכשיו היא עושה שימוש ברעיון שלך? אפשר לנקוט בכמה דרכים, גם הן כולן דרך בית המשפט, כולל מתן צווי מניעה כנגד החברה. כדי להחליט על ההגנה הראויה - פטנט או סוד מסחרי, יש לבחון שיקולים שונים. כך למשל, אם מדובר ברעיון המגלם מוצר שחושף את המידע החיוני לפיתוחו בזמן צאתו לשוק, או שקיים סיכוי לגילוי המידע על-ידי המתחרים, הרי עדיף פטנט. יחד עם זאת, אם הגשת בקשה לפטנט והיא נדחתה - אין לך לא פטנט, ולא סוד מסחרי.
אם אתה מעוניין לנהל מו"מ עם חברה, ולהציע לה רעיון, בהעדר פטנט, הרי הרעיון שלך יכול לקבל הגנה כסוד מסחרי. ממקרה כזה מקובל להחתים את החברה על התחייבות לשמירת הסודיות ואי תחרות (מומלץ לא להסתפק בהחתמה על טפסים סטנדרטיים). ראוי לציין, כי לעתים קורה שצד למו"מ לא מסכים לחתום על התחייבות לשמירת סודיות כיוון שלא יודע מהו הסוד המסחרי, והפרדוקס הוא – עד שלא יחתום לא ידע (זה נקרא "הפרדוקס של ARROW"). לכן, אם אתה מבהיר לחברה שמדובר בסוד מסחרי, והחברה ממאנת לחתום על התחייבות - אבל לא נמנעת מלשמוע אודות הרעיון - בדר"כ עדיין תחול על החברה חובת הסודיות. חשוב שתבהיר כי מדובר בסוד. אם החברה תטענן שהרעיון כבר ידוע לה, עליה הנטל להוכיח כי ידעה על הרעיון עובר למו"מ איתך. (כמובן, אין מנוס אלא ליזום תביעה) גילית לחברה את הרעיון, והמו"מ בינכם נכשל... ועכשיו היא עושה שימוש ברעיון שלך? אפשר לנקוט בכמה דרכים, גם הן כולן דרך בית המשפט, כולל מתן צווי מניעה כנגד החברה. כדי להחליט על ההגנה הראויה - פטנט או סוד מסחרי, יש לבחון שיקולים שונים. כך למשל, אם מדובר ברעיון המגלם מוצר שחושף את המידע החיוני לפיתוחו בזמן צאתו לשוק, או שקיים סיכוי לגילוי המידע על-ידי המתחרים, הרי עדיף פטנט. יחד עם זאת, אם הגשת בקשה לפטנט והיא נדחתה - אין לך לא פטנט, ולא סוד מסחרי.
אפלפלד זר פישר
New member
אנו לא מסכימים עם האמור
Andrei שלום, חוזה נכרת ע"י הצעה וקיבול. אם הוצע לחברה לחתום על הסכם סודיות והיא סירבה, אפשר להבין מהתנהלותה בדיוק את ההפך מטענתך. המוציא מחברו עליו הראיה. כלומר ברוב המכריע של המקרים נטל הראיה יפול על כתפיו של חושף המידע ולא על כתפי החברה. אלא אם כן תסכים החברה שאכן היה מדובר בסוד אך טענתם שונה, לדוגמא אי הפרה (והסבירות לכך נמוכה מאוד, הטענה תיטען בכל מקרה ליתר ביטחון). כמו כן, בית המשפט לא יתן חסותו לסוד מסחרי שפורסם, ועל כן סוד מסחרי ובקשת פטנט יכולות לדור בכפיפה אחת למשך זמן מוגבל מאוד. ולבסוף, בל נשכח את עניין ההינדוס לאחור, דבר אשר כשלעצמו גורם לכך שהשימוש בסוד מסחרי הוא פעמים רבות לא יעיל בהשוואה להגנת הפטנט. בברכה, אפלפלד זר פישר, עורכי דין ועורכי פטנטים
Andrei שלום, חוזה נכרת ע"י הצעה וקיבול. אם הוצע לחברה לחתום על הסכם סודיות והיא סירבה, אפשר להבין מהתנהלותה בדיוק את ההפך מטענתך. המוציא מחברו עליו הראיה. כלומר ברוב המכריע של המקרים נטל הראיה יפול על כתפיו של חושף המידע ולא על כתפי החברה. אלא אם כן תסכים החברה שאכן היה מדובר בסוד אך טענתם שונה, לדוגמא אי הפרה (והסבירות לכך נמוכה מאוד, הטענה תיטען בכל מקרה ליתר ביטחון). כמו כן, בית המשפט לא יתן חסותו לסוד מסחרי שפורסם, ועל כן סוד מסחרי ובקשת פטנט יכולות לדור בכפיפה אחת למשך זמן מוגבל מאוד. ולבסוף, בל נשכח את עניין ההינדוס לאחור, דבר אשר כשלעצמו גורם לכך שהשימוש בסוד מסחרי הוא פעמים רבות לא יעיל בהשוואה להגנת הפטנט. בברכה, אפלפלד זר פישר, עורכי דין ועורכי פטנטים
ובכן
שלום לכם, כשהחברה יודעת שהמידע סודי, והציפיות של הצד המגלה את המידע הינן שהמידע ישמר בסודיות והוא נמסר למטרת ניהול משא ומתן בלבד - אם החברה לא נמנעה מלשמוע, חלה עליה חובת סודיות. חובת הסודיות שלה נוצרת הן מכח דיני חוזים (תום לב או תנאי מכללה), הן מכח חובת אמון, הן מכח דיני נזיקין (רשלנות) והן מכח עשיית עושר ולא במשפט. לא זו אף זו - אם הם לא הסכימו לחתום על הסכם סודיות ולא התחייבו לסודיות אפילו בעל-פה, אבל לא נמנעו מלשמוע אודות הרעון, כי אז יכול להתפרש הדבר ככניסה למו"מ מראש בלי כוונה שהמו"מ יצליח, אלא בכוונה לחשוף את המידע הסודי. במקרה כזה הם גם הפרו את חובת האמון שלהם כלפי המגלה של המידע, פעלו שלא בתום הלב, וייתכן שאף הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי מגלה הסוד. נוסף על כך, אם פועלים בניגוד להתחייבות חוזית - או בניגוד לחובת אמון,במקרה הרלוונטי לנו - הרי זו גם עוולת גזל סוד מסחרי לפי חוק עוולות מסחריות, בתנאי שמתקיימים תנאים מסויימים הקבועים בחוק. לגבי הנדסה חוזרת, אומנם חוק עוולות מסחריות מאפשר הנדסה חוזרת, אולם ראוי להסב תשומת לבכם גם לפסיקה האוסרת הנדסה חוזרת מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט. לא הצלחתי לרדת לסוף שעתם בהתייחסותכם אל הסוד המסחרי שפורסם. נהיר לי, כי אם יש פטנט אזי אין סוד, ואם יש סוד - הרי הפטנט איננו מתאפשר. אציין רק, שאם הסוד ידוע לשני גורמים, למגלה הסוד ולחברה לה גילה, לפי הפסיקה, אין זה אומר בהכרח כי הסוד פורסם. אנדריי
שלום לכם, כשהחברה יודעת שהמידע סודי, והציפיות של הצד המגלה את המידע הינן שהמידע ישמר בסודיות והוא נמסר למטרת ניהול משא ומתן בלבד - אם החברה לא נמנעה מלשמוע, חלה עליה חובת סודיות. חובת הסודיות שלה נוצרת הן מכח דיני חוזים (תום לב או תנאי מכללה), הן מכח חובת אמון, הן מכח דיני נזיקין (רשלנות) והן מכח עשיית עושר ולא במשפט. לא זו אף זו - אם הם לא הסכימו לחתום על הסכם סודיות ולא התחייבו לסודיות אפילו בעל-פה, אבל לא נמנעו מלשמוע אודות הרעון, כי אז יכול להתפרש הדבר ככניסה למו"מ מראש בלי כוונה שהמו"מ יצליח, אלא בכוונה לחשוף את המידע הסודי. במקרה כזה הם גם הפרו את חובת האמון שלהם כלפי המגלה של המידע, פעלו שלא בתום הלב, וייתכן שאף הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי מגלה הסוד. נוסף על כך, אם פועלים בניגוד להתחייבות חוזית - או בניגוד לחובת אמון,במקרה הרלוונטי לנו - הרי זו גם עוולת גזל סוד מסחרי לפי חוק עוולות מסחריות, בתנאי שמתקיימים תנאים מסויימים הקבועים בחוק. לגבי הנדסה חוזרת, אומנם חוק עוולות מסחריות מאפשר הנדסה חוזרת, אולם ראוי להסב תשומת לבכם גם לפסיקה האוסרת הנדסה חוזרת מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט. לא הצלחתי לרדת לסוף שעתם בהתייחסותכם אל הסוד המסחרי שפורסם. נהיר לי, כי אם יש פטנט אזי אין סוד, ואם יש סוד - הרי הפטנט איננו מתאפשר. אציין רק, שאם הסוד ידוע לשני גורמים, למגלה הסוד ולחברה לה גילה, לפי הפסיקה, אין זה אומר בהכרח כי הסוד פורסם. אנדריי
אפלפלד זר פישר
New member
סודיות במשא ומתן
אנדריי שלום, אנו שמחים על דעתך המנומקת והמלומדת, אך אנחנו בהחלט לא מסכימים איתה. העמדה שלך היא לא בלתי אפשרית מבחינה משפטית, אבל היא בהחלט לא נכונה - ובכל מקרה, בתור יזם, לא הייתי לוקח את הסיכון לנהוג על פיה. כל מה שאתה אומר נכון, אם נושא הסכם הסודיות לא נדון בפגישה בין הצדדים. אם יזם הגיע לחברה, הבהיר לה כי הרעיון שלו סודי, מנהלי החברה הנהנו בראשם בתנועות קלות, והיזם החל לספר את הרעיון - אכן ניתן לשאוב חובת סודיות מכוח דיני החוזים (תנאי מכללא), עיקרון תום הלב, או דיני עשיית עושר (אם כי לדעתנו אין חובת אמון בסיטואציה כזו, וגם לא עילות נזיקיות). מאידך, אם במהלך פגישה בין צדדים כאלה עלה נושא הסודיות במפורש והחברה סירבה מפורשות להתחייב לסודיות בדרך של חתימה על הסכם - המסר הסביר וההגיוני שעולה מהתנהגות כזו הוא שהחברה אינה מסכימה להתדיין בעניין זה בתנאים של סודיות. במצב כזה, החברה נהגה בתום לב כלפי היזם (והבהירה לו כי אינה רואה עצמה מחויבת בסודיות), ודחתה את הבקשה לשמור על סודיות במפורש (ולכן, לא יהיה זה נכון להטיל עליה חובת סודיות במשתמע). כמו כן, איננו חושבים שיש בכך חוסר תום לב במשא ומתן. בהחלט ייתכן מצב בו חברה תשמע את היזם, ותגיע למסקנה שהיא אינה מעונינת להתקדם במיזם יחד איתו (אולי, אגב, משום שאותו יזם לא טרח לעשות את המינימום ולהגיש בקשה לפטנט?!). כמובן שאם ניתן היה להוכיח כי לחברה מלכתחילה לא הייתה כל כוונה רצינית לנהל משא ומתן, ייתכן ותהיה עילה כלשהי, אבל נראה לנו כמעט בלתי אפשרי להרים נטל הוכחתי ברמה כזו - וגם אם כן - ספק גדול אם זה יספיק. כמובן, שהמצב משתנה אם, למשל, החברה יצרה מצג של סודיות חרף הסירוב לחתום. למשל, אם מנהלי החברה מסרו ליזם משהו ברוח של "אל תדאג, יש הנחיה שלא לחתום על הסכמים אבל בפועל אנחנו תמיד שומרים על סודיות". אבל זה לא התרחיש שאנחנו מדברים עליו. ככל הנראה, הטעות שלך נובעת מתוך תפיסה רחבה מדי של חובת תום הלב (תפיסה אשר גם שופטים מסוימים חוטאים בה לפעמים), תפיסה שגם מובילה אותך לסבור שלחברה מסחרית יש חובות אמון/זהירות כלפי יזם המגיע אליה (יזם בגיר וכשיר משפטית). חברה מסחרית סבירה חייבת בהתנהגות מסחרית סבירה ומקובלת כלפי גורמים הפונים אליה. היא לא חייבת לצאת מגדרה כדי למנוע מהם להזיק לעצמם. אם חברה מסחרית מסרבת, מפורשות, להתחייב לסודיות, ייטב ליזם הפונה אליה אם יבין כי היא אינה מחויבת בסודיות, ויפנה לדרכים אחרות להגן על עצמו. לבסוף נציין כי אנו שמחים על הבעת דעות שונות ומגוונות בפורום, אבל נבקש כי תנסה לזכור כי את הפורום הזה קוראים יזמים בלתי מנוסים העלולים לעשות טעויות, ולכן, תמיד כדי לבחור בדרך הזהירה יותר. בברכה, אפלפלד זר פישר, עורכי דין ועורכי פטנטים נ.ב. נבקש, אגב, שאם אתה מפנה לפסיקה, תעשה זאת עם מראה מקום, כדי שנבין למה אתה מתכוון.
אנדריי שלום, אנו שמחים על דעתך המנומקת והמלומדת, אך אנחנו בהחלט לא מסכימים איתה. העמדה שלך היא לא בלתי אפשרית מבחינה משפטית, אבל היא בהחלט לא נכונה - ובכל מקרה, בתור יזם, לא הייתי לוקח את הסיכון לנהוג על פיה. כל מה שאתה אומר נכון, אם נושא הסכם הסודיות לא נדון בפגישה בין הצדדים. אם יזם הגיע לחברה, הבהיר לה כי הרעיון שלו סודי, מנהלי החברה הנהנו בראשם בתנועות קלות, והיזם החל לספר את הרעיון - אכן ניתן לשאוב חובת סודיות מכוח דיני החוזים (תנאי מכללא), עיקרון תום הלב, או דיני עשיית עושר (אם כי לדעתנו אין חובת אמון בסיטואציה כזו, וגם לא עילות נזיקיות). מאידך, אם במהלך פגישה בין צדדים כאלה עלה נושא הסודיות במפורש והחברה סירבה מפורשות להתחייב לסודיות בדרך של חתימה על הסכם - המסר הסביר וההגיוני שעולה מהתנהגות כזו הוא שהחברה אינה מסכימה להתדיין בעניין זה בתנאים של סודיות. במצב כזה, החברה נהגה בתום לב כלפי היזם (והבהירה לו כי אינה רואה עצמה מחויבת בסודיות), ודחתה את הבקשה לשמור על סודיות במפורש (ולכן, לא יהיה זה נכון להטיל עליה חובת סודיות במשתמע). כמו כן, איננו חושבים שיש בכך חוסר תום לב במשא ומתן. בהחלט ייתכן מצב בו חברה תשמע את היזם, ותגיע למסקנה שהיא אינה מעונינת להתקדם במיזם יחד איתו (אולי, אגב, משום שאותו יזם לא טרח לעשות את המינימום ולהגיש בקשה לפטנט?!). כמובן שאם ניתן היה להוכיח כי לחברה מלכתחילה לא הייתה כל כוונה רצינית לנהל משא ומתן, ייתכן ותהיה עילה כלשהי, אבל נראה לנו כמעט בלתי אפשרי להרים נטל הוכחתי ברמה כזו - וגם אם כן - ספק גדול אם זה יספיק. כמובן, שהמצב משתנה אם, למשל, החברה יצרה מצג של סודיות חרף הסירוב לחתום. למשל, אם מנהלי החברה מסרו ליזם משהו ברוח של "אל תדאג, יש הנחיה שלא לחתום על הסכמים אבל בפועל אנחנו תמיד שומרים על סודיות". אבל זה לא התרחיש שאנחנו מדברים עליו. ככל הנראה, הטעות שלך נובעת מתוך תפיסה רחבה מדי של חובת תום הלב (תפיסה אשר גם שופטים מסוימים חוטאים בה לפעמים), תפיסה שגם מובילה אותך לסבור שלחברה מסחרית יש חובות אמון/זהירות כלפי יזם המגיע אליה (יזם בגיר וכשיר משפטית). חברה מסחרית סבירה חייבת בהתנהגות מסחרית סבירה ומקובלת כלפי גורמים הפונים אליה. היא לא חייבת לצאת מגדרה כדי למנוע מהם להזיק לעצמם. אם חברה מסחרית מסרבת, מפורשות, להתחייב לסודיות, ייטב ליזם הפונה אליה אם יבין כי היא אינה מחויבת בסודיות, ויפנה לדרכים אחרות להגן על עצמו. לבסוף נציין כי אנו שמחים על הבעת דעות שונות ומגוונות בפורום, אבל נבקש כי תנסה לזכור כי את הפורום הזה קוראים יזמים בלתי מנוסים העלולים לעשות טעויות, ולכן, תמיד כדי לבחור בדרך הזהירה יותר. בברכה, אפלפלד זר פישר, עורכי דין ועורכי פטנטים נ.ב. נבקש, אגב, שאם אתה מפנה לפסיקה, תעשה זאת עם מראה מקום, כדי שנבין למה אתה מתכוון.
חיזוקים
בתשובתכם ניסיתם להעמיד אותי על "טעותי", לא נותר לי אלא להבהיר את הדין הנוהג בעניין נשוא המחלוקת. המחלוקת בינינו טמונה בשאלה אם יש חובת סודיות לחברה כלפי מגלה הרעיון, כאשר החברה סרבה במפורש להתחייב לשמירת סודיות, ברם לא נמנעה מלשמוע את הרעיון. ובכן, דעתי בעינה עומדת - כאשר החברה יודעת שהמידע סודי, והציפיות של הצד המגלה את המידע הינן שהמידע ישמר בסודיות והוא נמסר למטרת ניהול משא ומתן בלבד – אם החברה לא נמנעה מלשמוע, חלה עליה חובת הסודיות. חובת הסודיות קמה, כאמור, הן מכוח דיני חוזים, הן מכח חובת אמון, הן מכח דיני נזיקין והן מכח עשיית עושר ולא במשפט. לעניין זה ראו מ' דויטש "עוולות מסחריות וסודות מסחר", עמ' 628-624 (נבו, 2002); ראו גם ח' ויניצקי "מרשם לסודות מסחר", עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, הפקולטה למשפטים אוניברסיטת בר אילן (תשס"ו), עמ' 105-103, ומקורות נוספים בדוקטורט. וכן ראו ת"א (ת"א) 2164/90, המ' 13094/90 א.מ.ת מחשוב בע"מ נ' חברה להשקעות של בנק הפועלים בע"מ, דינים מחוזי כו(3) 270. פס"ד זה מתייחס לעניין דלעיל וגם למצב בו החברה נכנסת למו"מ מראש בלי כוונה שהמו"מ יצליח. אשלים את הדיון בהערה על חובת האמון, שלטענתכם, איננה מתקיימת בסיטואציה זו. כאשר המידע נמסר למטרה מוגבלת (למשל, לצרכי מו"מ), נוצר חיוב אמון בין מוסר המידע למקב, ואם מקבל המידע עושה בו שימוש למרות כשלון המו"מ, הרי הוא מפר את חובת האמון. ראו בג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד מז (4) 702. אציין, כי פס"ד זה מתייחס לחיוב האמון כעילה עצמאית. ראו גם ס' 513(2), 518 להצעת חוק דיני ממונות, לפיהם חיוב האמון כולל גם חובת סודיות. דיני האמון מעניקים הגנה רחבה המשתרעת גם למידע שאיננו נופל בגדר סוד מסחרי. בדיני האמון הדגש הוא על דרך המסירה – עצם העובדה שהמידע נמסר בדרך של אמון, דיני האמון יכולום להגן. ראו ע"א 11442/92 ורגוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ, פ"ד נא(3) 421; גם ע"א 3156/98 בן ישי נ' ויינגרטן, פ"ד נה (1) 939; וכן וכן ע"ע 11/99 ספקטור נ' דיירקס מערכות רפואיות בע"מ (טרם פורסם, 21/4/2005 ולבסוף, לא נשכח את עניין ההנדסה החוזרת וכן את העניין של פרסום הסוד. הנדסה חוזרת היא הגנה בחוק עוולות מסחריות. לדעת פרופ' דויטש, אם המגלה סוד בדרך הנדסה החוזרת ישמיד את הסוד, דהיינו יפרסם אותו, כי אז אפשר להטיל עליו אחריות בנזיקין. הרשלנות היא בגלל שידע או היה עליו לדעת שפרסום הסוד יפגע בבעל הסוד. בנקודה זו קיימת מחלוקת בין פרופ' דויטש לבין ד"ר ויניצקי. בהתייחס לס' 6(ב)3 לחוק עוולות מסחריות ד"ר ויניצקי טוען להסדר שלילי ועל מקבל המידע תחול האחריות אך אם ידע; ואילו פרופ' דויטש מרחיב את העילה גם למקרה בו היה על מקבל המידע לדעת. דיני עשיית עושר ולא במשפט ועילת הרשלנות לא מחוייבים לכללים של ההנדסה החוזרת. הנדסה חוזרת אסורה בעשיית עושר ולא במשפט מכח הלכת רע"א 5768/94, 5614/95, 993/96 א.ש.י.ר יבוא והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה, פ"ד נב(4) 289; ראו גם פרשת הרר (האיזכור לא זמין לי עתה). ראוי להדגיש, כי גם אם אדם מגלה סוד בדרך הנדסה החוזרת, כי אז המגלה הופך גם הוא לבעת הסוד (אף לא שותף). הסודיות לא פוקעת כל עוד הם שומרים על המידע כסוד כלפי כלל הציבור. לעניין זה ראו ע"א 2600/90 עלית נ' סרנגה, פ"ד מט (5), 796; וכן ספקטור נ' דיירקס מערכות רפואיות בע"מ (ראו לעיל)
בתשובתכם ניסיתם להעמיד אותי על "טעותי", לא נותר לי אלא להבהיר את הדין הנוהג בעניין נשוא המחלוקת. המחלוקת בינינו טמונה בשאלה אם יש חובת סודיות לחברה כלפי מגלה הרעיון, כאשר החברה סרבה במפורש להתחייב לשמירת סודיות, ברם לא נמנעה מלשמוע את הרעיון. ובכן, דעתי בעינה עומדת - כאשר החברה יודעת שהמידע סודי, והציפיות של הצד המגלה את המידע הינן שהמידע ישמר בסודיות והוא נמסר למטרת ניהול משא ומתן בלבד – אם החברה לא נמנעה מלשמוע, חלה עליה חובת הסודיות. חובת הסודיות קמה, כאמור, הן מכוח דיני חוזים, הן מכח חובת אמון, הן מכח דיני נזיקין והן מכח עשיית עושר ולא במשפט. לעניין זה ראו מ' דויטש "עוולות מסחריות וסודות מסחר", עמ' 628-624 (נבו, 2002); ראו גם ח' ויניצקי "מרשם לסודות מסחר", עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, הפקולטה למשפטים אוניברסיטת בר אילן (תשס"ו), עמ' 105-103, ומקורות נוספים בדוקטורט. וכן ראו ת"א (ת"א) 2164/90, המ' 13094/90 א.מ.ת מחשוב בע"מ נ' חברה להשקעות של בנק הפועלים בע"מ, דינים מחוזי כו(3) 270. פס"ד זה מתייחס לעניין דלעיל וגם למצב בו החברה נכנסת למו"מ מראש בלי כוונה שהמו"מ יצליח. אשלים את הדיון בהערה על חובת האמון, שלטענתכם, איננה מתקיימת בסיטואציה זו. כאשר המידע נמסר למטרה מוגבלת (למשל, לצרכי מו"מ), נוצר חיוב אמון בין מוסר המידע למקב, ואם מקבל המידע עושה בו שימוש למרות כשלון המו"מ, הרי הוא מפר את חובת האמון. ראו בג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד מז (4) 702. אציין, כי פס"ד זה מתייחס לחיוב האמון כעילה עצמאית. ראו גם ס' 513(2), 518 להצעת חוק דיני ממונות, לפיהם חיוב האמון כולל גם חובת סודיות. דיני האמון מעניקים הגנה רחבה המשתרעת גם למידע שאיננו נופל בגדר סוד מסחרי. בדיני האמון הדגש הוא על דרך המסירה – עצם העובדה שהמידע נמסר בדרך של אמון, דיני האמון יכולום להגן. ראו ע"א 11442/92 ורגוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ, פ"ד נא(3) 421; גם ע"א 3156/98 בן ישי נ' ויינגרטן, פ"ד נה (1) 939; וכן וכן ע"ע 11/99 ספקטור נ' דיירקס מערכות רפואיות בע"מ (טרם פורסם, 21/4/2005 ולבסוף, לא נשכח את עניין ההנדסה החוזרת וכן את העניין של פרסום הסוד. הנדסה חוזרת היא הגנה בחוק עוולות מסחריות. לדעת פרופ' דויטש, אם המגלה סוד בדרך הנדסה החוזרת ישמיד את הסוד, דהיינו יפרסם אותו, כי אז אפשר להטיל עליו אחריות בנזיקין. הרשלנות היא בגלל שידע או היה עליו לדעת שפרסום הסוד יפגע בבעל הסוד. בנקודה זו קיימת מחלוקת בין פרופ' דויטש לבין ד"ר ויניצקי. בהתייחס לס' 6(ב)3 לחוק עוולות מסחריות ד"ר ויניצקי טוען להסדר שלילי ועל מקבל המידע תחול האחריות אך אם ידע; ואילו פרופ' דויטש מרחיב את העילה גם למקרה בו היה על מקבל המידע לדעת. דיני עשיית עושר ולא במשפט ועילת הרשלנות לא מחוייבים לכללים של ההנדסה החוזרת. הנדסה חוזרת אסורה בעשיית עושר ולא במשפט מכח הלכת רע"א 5768/94, 5614/95, 993/96 א.ש.י.ר יבוא והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה, פ"ד נב(4) 289; ראו גם פרשת הרר (האיזכור לא זמין לי עתה). ראוי להדגיש, כי גם אם אדם מגלה סוד בדרך הנדסה החוזרת, כי אז המגלה הופך גם הוא לבעת הסוד (אף לא שותף). הסודיות לא פוקעת כל עוד הם שומרים על המידע כסוד כלפי כלל הציבור. לעניין זה ראו ע"א 2600/90 עלית נ' סרנגה, פ"ד מט (5), 796; וכן ספקטור נ' דיירקס מערכות רפואיות בע"מ (ראו לעיל)
אפלפלד זר פישר
New member
הגיגים...
אנדריי שלום, אתה מחזיר אותנו לימי האוניברסיטה העליזים, בהם היינו מנסים לשכנע בעמדות שמחזיקות מים בקושי רב, תוך ציטוט אסמכתאות רבות ומרשימות, אבל לא ממש רלוונטיות...
לגופו של עניין, נחזור לכך שהיינו מסכימים עם חלק מדבריך אילו עובדות השאלה שנשאלה מלכתחילה היו שונות. לפי דבריך, קמה חובת סודיות מקום בו הצד המגלה את המידע מצפה שיישמר בסודיות. ייתכן ואכן כך הוא (אם כי ספק רב שכך הם פני הדברים), אלא שברגע שבו מבקש הצד המגלה מן החברה לחתום על הסכם סודיות והחברה מסרבת, יש בכך הבעת עמדה מפורשת של החברה כי היא אינה מסכימה לתנאי של סודיות, ומאותו שלב, כל ציפיה של הצד המגלה את המידע כי הוא יישמר בסודיות היא ציפיה בלתי סבירה וחסרת כל בסיס. ניסינו להסביר זאת, אך לצערנו אתה מתעלם מכך שבנתוני השאלה נושא הסודיות עולה ונדחה במפורש. כך, גם את חובת האמון "בראת" מתוך ההנחה שמדובר בסיטואציה של אמון, תוך הסתמכות על פרשת יבין פלסט. אלא שבפרשת יבין פלסט דובר על חובת האמון של עובד כלפי מעבידו. אין לנו כל מחלוקת על כך שהסיטואציה של יחסי עובד מעביד יוצרת יחסי אמון, וביחסי אמון אלה דובר. בענייננו מדובר בסיטואציה שונה לחלוטין. ייתכן וניתן יהיה להטיל חובת אמון על החברה אם היזם הניגש אליה הוא מוגבל בדרך כלשהי, קטין, משדר אותות מצוקה, אך לא במצב בו מדובר ביזם בגיר ומודע למעשיו, אשר הובהר לו במפורש כי החברה אינה רואה עצמה כבולה בסודיות. גם מעניין א.ש.י.ר לא ניתן להסיק את המסקנות שהסקת. כך או כך, אנו מודים לך על הדיון האקדמי והמעניין ומודיעים לך על סיומו, למען לא יוסיף ויגלוש ויתפוס מקום בלתי סביר בפורום. אם תרגיש צורך עז לשוב ולא להסכים איתנו ולהוסיף את המילה האחרונה, אנא עשה זאת בקצרה. כשלעצמנו, אין לנו ספק שיזם אשר מגיע לחברה, מבקש ממנה להתחייב לסודיות, היא מסרבת לעשות כן, והוא ממשיך ומצפה כי היא תשמור על סודיות - שם את נפשו בכפו, ובמילים פשוטות יותר - עושה את שטות חייו. בברכה, אפלפלד זר פישר, עורכי דין ועורכי פטנטים
אנדריי שלום, אתה מחזיר אותנו לימי האוניברסיטה העליזים, בהם היינו מנסים לשכנע בעמדות שמחזיקות מים בקושי רב, תוך ציטוט אסמכתאות רבות ומרשימות, אבל לא ממש רלוונטיות...
אפלפלד זר פישר
New member
Reverse engineering
אפלפלד זר פישר
New member
אין הבדל מהותי בין חברה לאדם
וכפי שהסברנו באריכות, לשיטתנו, הקונסטרוקציה המשפטית שהציג אנדריי אינה נכונה לגבי הסיטואציה אשר תוארה, בכל סיטואציה אחרת יש לבחון את כלל הפרמטרים מחדש. בברכה, אפלפלד זר פישר, עורכי דין ועורכי פטנטים.
וכפי שהסברנו באריכות, לשיטתנו, הקונסטרוקציה המשפטית שהציג אנדריי אינה נכונה לגבי הסיטואציה אשר תוארה, בכל סיטואציה אחרת יש לבחון את כלל הפרמטרים מחדש. בברכה, אפלפלד זר פישר, עורכי דין ועורכי פטנטים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.