ומה אמא עשתה בז'ביל ילדים
(לקרוא במבטא של פלאטו שרון)
זוכרת שלא מזמן נפטר שמוליק קראוס והילדים שלו אפילו ללוויה שלו לא היו מוכנים להגיע? עולה על דעתך שאולי בצדק?
שכדי לזכות בתואר "הורה" לא מספיק ללדת את הילד?
בדיוק היה לנו מפגש של בוגרי בית הספר אז הבאתי את השאלה.
שמעתי את סיפורו של אחד הבוגרים, לא מקרה של אלימות כמו אצל שמוליק קראוס אבל בכל זאת סיפור קשה ועצוב.
במישור הכלכלי
הסיפור התחיל בזה שהוא הזכיר לי את ה walk of shame שלו בכל קבלת תעודות. המורה חילקה בכיתה לכולם תעודות - הוא לא קיבל. הוא קיבל הוראה ללכת לקבל את התעודה במזכירות בית הספר.
למה? כי ההורים לא שילמו.
ההורים לא היו עשירים גדולים אבל לא סבלו מחסרון כיס, נניח נסיעה לחו"ל כל שנה (רק של ההורים כמובן), רכב חדש כל 3 שנים (באיזשהו שלב שניים). בקיצור מעמד בינוני +.
היה מגיע לכיתה עם תיק קרוע, כשהקרעים היו גדולים מידי אז היה תופר אותו עם חוט שפגאט. תיק חדש קנה לעצמו מכסף שהרוויח לבד.
היו לו שני זוגות מכנסי ג'ינס, מלוכלכות כי כביסה אולי פעם בשבוע ופעמים רבות ללא מכפלת אז נגררים על הרצפה.
הוא הפסיק ללכת לצופים כי ההורים לא היו מוכנים לשלם, בטח שמעולם לא קיבל כסף לכרטיס לסרט או למסטיק בקיוסק.
כשבגר עזרה בלימודים גבוהים? דירה? איזושהי התבססות? שום דבר. שיסתדר.
במישור הרגשי
מגיל מאוד צעיר הורים שיננו לו "זה הבית שלנו, לא הבית שלך". אמר לי שהיום אם מגיע אליהם הוא נוקש בדלת או מצלצל בפעמון ומחכה שיפתחו. לא יכול להכנס כבן בית כי לא מרגיש כך.
מדובר במישהו שבסך הכל מאוד הצליח בחיים, היה במגמה דורשנית בבית הספר, שירת ביחידה מובחרת, סיים 2 תארים בטכניון (אגב כמובן היה צריך לשלם על לימודים בעצמו), עובד במשרות בכירות עם הישגים יפים ומעולם לא שמע מילה חמה של "כל הכבוד" או איזושהי גאווה.
לעומת זאת אם היה מפשל במשהו בלימודים זה היה הופך לשיחת השכונה, נפנוף ב"בושה" לכל עבר.
תפקידו היה לעוף מהבית ברגע הראשון כשהתבגר, כשהשתחרר מהצבא הראו לו את דלת היציאה וגם כשהיה בצבא לא היה בדיוק אורח רצוי. נניח אין מצב שההורים יכבסו.
לא רק שלא תמכו רגשית אלא גם פגעו רגשית
בקיצור הוא גדל עם יחס לא ברמה שמצדיקה התערבות של יצחק קדמן אבל המינימום שבמינימום בכל המישורים בלתת, ולפעמים אפילו משהו שנראה לי כהתאכזרות (הוא לא מנסח את זה כך, רק אני).
כשבגר היה נתק בינהם, לא מוחלט אבל ברמה שלא תמיד להורים היה מספר טלפון עדכני שלו והחוסר הזה לא ממש הטריד אותם.
אבל כשהתחתן ובמיוחד כשנולדו לו ילדים הוא ניסה לחדש קשר, במיוחד כי רצה שלילדים תהיה חווית סבא וסבתא.
לקח את הסבא והסבתא אפילו לחו"ל כדי שתהיה משפחתיות של כולם, עשה לעצמו חוק של הרמת טלפון לפחות פעם בשבוע למרות שטלפון חזרה כמעט מעולם לא היה ואם היה אז רק כי היו צריכים משהו.
כשהסבא והסבתא התחילו לפגוע בנכדים מבחינתו עברו קו אדום. לא ניתק קשר אבל הפסיק ליזום. מכיוון שאת ההורים לא ענין הקשר אז נפגשו בערך לליל הסדר וימי הולדת.
זה הסטטוס היום
זה בקיצור מאוד קצר, לא את הכל אני זוכר - הסיפור שלו ארך יותר משעה ולהערכתי גם אני קיבלתי קיצור.
עכשיו ההורים עברו 80, מתחיל להיות להם קצת יותר קשה.
לא מחלות קשות אבל הזקנה גם עושה את שלה.
לאמא שלו יש דרישות ותלונות מכאן ועד הודעה חדשה והיא מפעילה את הנשק הישן של לעשות לו שיימינג לכל הכיוונים. משפחה מורחבת חברים וכו'.
אני לא מכיר את הרקע של אותה אמא שאת מספרת עליה, יכול להיות שבהחלט מדובר באמא נהדרת עם ילדים כפויי טובה.
את יכולה לשאול, אבל לא שאלה כללית כמו "האם היא היתה אמא טובה" כי די ברור שהתשובה תהיה חיובית. תשאלי שאלות ספציפיות כמו בכמה הם עזרו לילד בדירה, אצל מי בילה הנכד בחופש הגדול של שנת 2007 וכמה זמן... מבינה את הרעיון?
אם מדובר במערכת יחסים כמו שאני תיארתי, לדעתי מדובר באמא שהרוויחה את היחס הזה בעבודה קשה וביושר. לטעמי לילדים של הורים כאלה אין שום מחויבות להוריהם. הם לא צריכים תירוץ, יש להם את כל הסיבות שבעולם.
מה אמא כזו צריכה לעשות? לדעתי היא איחרה בכמה עשרות שנים את הרכבת אבל אולי בתור התחלה לשנות את הקונספט ולחשוב מה היא יכולה לתת ולא רק מה לדרוש?
לחילופין היא יכולה להכריז על חלוקת הירושה לפי כמות ההשקעה בה, יכול להיות שזה יעזור
ובכל זאת אני מקווה שאיכשהו הדברים יפתרו
