מעניין לי לדעת - סוגיה

[חמודית מהשומרון]

מעניין לי לדעת - סוגיה

אני מניחה שיש פה את אלה שנמצאים בפרק ב' (ואולי ג', ד' וכו')
אבל אין לי ספק שיש פה לא מעט שאין להם פרק כרגע.

האם הלבד באמת "עושה" לנו כל כך טוב שאנחנו מוותרים על פרק נוסף?
האם זה נובע מפחד?
האם זה הרגל?

מה דעתכם?

 

[לי בא]

פרק ב

לא בשלב הזה.
עדיין כיף לי לישון באלכסון.

 

[supersonic777]

לישון באלכסון,ומי יסגור את הוילון?

 

[supersonic777]

תכל'ס,עם הזמן ה"לבד" הופך להרגל.

 

[לי בא]

זה לא עניין של להתרגל

זה עניין של חיים עמוסים,
שכרגע זוגיות היא עומס יתר.
להתרגל להיות לבד,
זה לא משהו שיקרה.
גרושה עובדת במשרה מלאה,
מגדלת 2 ילדים, מחזיקה בית,
לא מרגישה לבד.
אין זמן לזה.
לפחות בלילה אף אחד לא נוחר לצידי,
והשינה טובה.

 

[supersonic777]

סבבה.

 

[מתולתלת30]

זה מאוד אישי ומשתנה אצל כל אחד

אצלי הלבד לא הופך להרגל ובטח שלא גורם לי לוותר על פרק נוסף.

 

[חמודית מהשומרון]

לוותר

אולי זה בעצם ביטוי קיצוני
לוותר, זה להרים ידיים

 

[מתולתלת30]

אני מאשרת רק לתקופה קצרה להרים ידיים ))

אחר כך מהר מאוד להתאושש חזרה

 

[שוש אור]

"לא טוב היות האדם לבדו"

"לא טוב היות האדם לבדו"
נכתב בספר בראשית ב פסוק יח'
ויש גם שיר כזה, שכתב נתן זך

נדמה לי שאין איש שאוהב את הלבד.
גם לא את שנת האלכסון [ diagonal sleep ] .
וכל ההסברים שאנחנו נותנים לעצמנו - עסוקים, ילדים, עבודה, אין זמן [ועוד היד נטויה],
כל אלו הם תירוצים לפחד מפני היחד, לרצון שלנו לא לחזור על טעויות העבר,
להימנע מפגיעה אפשרית,
פחד שעם הזמן כל כך מתרגלים אליו שאנו משכנעים את עצמנו שזה בדיוק מה שטוב לנו.
ואם טוב, אז לא מחליפים.

ולמרות ועל אף, לא נראה לי שיש מישהו שמוותר על פרק נוסף,
בכל אחד מאיתנו קיים הרצון והצורך בזוגיות,
במישהו שיחלוק ויחווה איתנו את הטוב ואת הפחות טוב,
מישהו ללכת לישון איתו ולהתעורר לצידו.
מישהו לבנות איתו את המחר.

מתי הרצון הזה מתממש?
כשאנחנו מחליטים שאנחנו מפסיקים לפחד,
כשמחליטים שה לבד הוא לא טוב.

♦ האם זה קורה?
בדרך כלל
♦ מתי זה קורה?
כל אחד וה"שעון" שלו


ופתאום הרגיש לי השיר הזה
להנאתכם!

 

[מתולתלת30]

אהבתי )

 

[supersonic777]

אבל הכי טוב לבד...?

 

[שוש אור]

לא, ממש לא

 

[מתולתלת30]

 

[supersonic777]

ואם אין ברירה?ואם את לא פנויה רגשית?

 

[שוש אור]

הוא שכתבתי: כל אחד וה"שעון" שלו

 

[חמודית מהשומרון]

כתבת יפה

אלא שלא נראה לי שאני מונעת מפחד,
אולי זו "נוחות".
היום אני בתקופה שלא בא לי.
ייתכן שאני לא באמת מוותרת על זה.

 

[שוש אור]

פחד בתחפושת

יש לנו נטיה כזו לעטות כל מיני מסיכות של נוחות, עיסוקים, ילדים, מישהו שלא נוחר לידינו במיטה.
בעיני הכל ניסיון לחפות על דבר אחד: פחד
פחד מכישלון נוסף, פחד ממחויבות חדשה

אבל, כפי שכתבתי לפני רגע, זו דעתי בלבד, ממרום שנותיי ושנות גירושיי
ולא כל אחד חושב כמוני

 

[לי בא]

תראי

לא מסכימה איתך.
לא יכולה לחזות את העתיד, אבל כרגע,
זוגיות היא משהו שמפריע לי לנהל את חיי העמוסים גם ככה.
אני רק מחכה לרגע שאבא של הילדים יקח אותם ויהיה לי סופ״ש לבד.
גרושה כשנה וחצי, שזה אולי לא הרבה זמן,
ניסיתי זוגיות, שלא הצליחה,
ממש לא פוחדת להיות לבד או ביחד.
ויש אנשים שהחיים שלהם עמוסים מדי לזוגיות.
גם זו בחירה.
אולי בעתיד כשהילדים יגדלו.
כרגע טוב לי הלבד,
יש לי ממנו לא מספיק.

 

[שוש אור]

"כרגע טוב לי הלבד"

[וכפי שאת מסבירה אותו: עסוקים, עמוסים מדי לזוגיות, כשהילדים יגדלו ועוד מיני תירוצים למה טוב לך הלבד]

אני כתבתי הכי פשוט [אבל זו אני, ולא חייבים להסכים איתי]
שהרצון שנמצא בכל אחד מאיתנו מתממש כשאנחנו מחליטים שאנחנו מפסיקים לפחד,
כשמחליטים שה לבד הוא לא טוב.