אוקיי
הדבר הכי משמעותי במקום העבודה שלי, עבורי, הוא שהוא רחוק. אני עוסקת בתחום לא שגרתי בתוך תחום החינוך, עבודה בבית ספר, אבל לא אופיינית מכל מיני בחינות ומבחינות אחרות כן. לקח לי הרבה שנים להגיע לעבודה הספציפית הזו. מהרבה בחינות היא מתאימה לי אבל קשה לי עם השילוב בינה לבין הבית. מאז שיש לי ילדה זה נעשה קשה. אני עובדת במקום תובעני מאד. השנה הורדתי ליומיים ולעיתים יום נוסף. ביומיים האלה הילדה עם מטפלת בבית ושאר הזמן איתי, לפעמים עם סבתא קצת. בתור חד הורית אני מרגישה שהפתרונות האלה קורעים אותי: אם אשלח אותה לגן או מסגרת מחוץ לבית אקרע כי זה לא נכון , אם משיך עם מטפלת כמו שזה כרגע אני נקרעת כלכלית. אני אוהבת את העבודה שלי ושם לוחצים עלי לעבוד יותר. מעבר ליותר או פחות שעות, זה לא שאני חוזרת הביתה ושוכחת מהעבודה. עכשיו תקופה שבה פרוייקטים שאני אחראית עליהם מגיעים לסיומם, ככה יצא שכל חג שבועות היו לי טלפונים הביתה ואתמול בבריכת הפעוטות ביד אחת אני רצה אחרי הקטנה וביד השניה עונה לטלפונים מהעבודה, השיחה האחרונה אלי היתה קרוב לעשר בלילה. קשה לי עם זה והייתי שמחה אם הייתי יכולה לסגור את הדלת מאחורי בעבודה ולהיות בשקט בבית, אבל זה לא סוג העבודה שלי. הייתי שמחה גם לעבוד במקום קרוב יותר, לא לנסוע שעה הלוך שעה חזור. מצד שני, יש בעבודה הרבה דברים שאני אוהבת והיא עבודה יחסית יציבה וקבועה וזה נראה לי חשוב לשמור עליו כשאני אמורה לפרנס את בתי.