נסיון

[כותבת]

נסיון

פוחדת, אבל מנסה. אולי כאן ארגיש קצת בית רגשי. תודה.

 

[דובר המתים]

ביית

אל תפחדי לא מפה לא מהמקום הזה . כי פה זה מקום חדש . גם אני מנסה את המקום הזה , ואני מנסה אותו כמקום חדש לא כמו מקום ישן ואפל ומכאיב שממנו באתי . מה דעתך תנסי ?

 

[סהר-תמיכה]

כותבת יקרה

ברוך בואך. את מוזמנת לכתוב ולשתף אותנו... נשתדל לסייע... מה שאפשר להבטיח לך, זה שבית בהחלט אפשר להרגיש פה...

 

[כותבת]

..וכאילו הכל בסדר

...ועל פניו הכל נראה בסדר:הטייס האוטומטי שלי מצטיין. הוא מתעורר בבוקר ומכין כריכים לילדים והוא נוסע לעבודה ומבצע אותה בדרך כלל היטב, ועורך קניות ומשלם חובות ומבשל ומשוחח עם אנשים וצוחק..טייס מיומן מאד. ורק אני יודעת, כיצד הוא נוטש אותי ברגע בו כולם הולכים והדלת נסגרת:בהיה של שעות במסך המחשב, חוסר יכולת לדבר, לכתוב, לצייר, בריחה מוחלטת אל דברים ש``צריך`` לעשותם (לאמהות ישנו מבחר גדול של כאלה) או הימלטות אל שינה כבדה, חסרת מנוח. אני מציגה כבר שנים פאסאדה של עוצמה ושל תבונה..``חזקה`` הם קוראים לי,ואינם יודעים כמה חלש ועלוב הוא השפן שגר בתוכי. אני עייפה מן ההתמודדות הכרוכה בגידולם-לבד- של ארבעה ילדים, אני מותשת מן ההכרח הזה-``להסתדר לבד``, אני מחבקת ומלטפת-ואין מי שיחבק אותי. ההרגשה היא כאילו השכלתי כל השנים למלא את המצבר, ועכשיו אין לי מהיכן לשאוב עוד כוח. לו במכונית דובר, הייתי נאלצת לקנות מצבר חדש לגמרי. אין לי מושג היכן מוצאים כזה- לבני אדם. בלילות אני חולמת סיוטים, מתעוררת מבועתת... וכל כך הרבה שנים הייתי ``חזקה``, עד שגם כשאני אומרת שקשה לי, שאני סחוטה, איכשהוא זה כנראה נשמע כמו משבר רגעי וחולף ובעיקר- כזה שלא יתכן, לא לי. ``הלו``, אני רוצה לצרוח, ``אל תטעו בי כל כך. אף אחד מכם לא רואה מה באמת קורה לי?``.

 

[דובר המתים]

טייס אוטומטי יקר .

סליחה כותבת ! יש מצבר אחד יש מנוע אחד שאיתו אנו בוחרים מה לעשות לב . הוא פועם והוא ממשיך למרות שאנחנו שרועים על המיטה שרוטים מהחיים מהמשפחה מהבעל והכל . לב . את מתחילה להתפרק את יודעת וצורחת . אז כנראה שאת טסה למקומות הלא נכונים . האמת לא יודע מה לומר לך . אני יודע מה את צריכה לעשות אבל איך לעזזל ??? איך את יכולה לעשות את זה אני לא יכול להגיד . תתחילי עם העובדה שבחיים שלך יש דברים שאת עושה שלוקחים ממך כלכך הרבה אנרגיה ותשאלי למה ? למה פתאום אין לי אנרגיה . למה חשבתי שאני יכולה . לא יודע יכול שהכל חרטוט ויכול להיות שלא אני באמת רוצה להגיד שהייתי שם אצלי דימיתי את זה לרכבת שנוסעת למקום מסויים וכבר לא שולטת בכלום היא נוסעת במסילה שהיא יודעת שתתרסק ואז בכוח היא מנסה להפסיק ואז מפעילים בלמי חירום והגלגים חורקים על הפלדה ומוציאים ניצוצות ואחרי שהות ארוכה שנראית כמו הנצח . היא מתחילה להאט לעצור ואז אפשר למשוך לריורס כדי לחזור לנקודה שבה אפשר לבחור זה הורס . אבל זה עובד . אני עושה את זה . אחרת לא הייתי כאן . תחזיקי מעמד כותבת . תבני לך מרחב שתוכלי לעצור את הרכבת . דובר

 

[DarkSpark]

Broken-back writer

dear Writer, i havent the slightest experience to know how u feel like, as u cater to four souls and i barely take care of mine.... im but a kid yet. but im deeply moved by your ache, i honestly wish u could find just a trifle of comfort in knowing youre not alone....

 

[אפשרית]

מרגישה כמוך לפעמים..אך לרוב

אלו הרגשות מהעבר של חוזק של עוצמה רק אני ואני... היום זה חוזר אליי לפעמים אני פועלת על זה עושה הכל בעצמי..עד שכואב לי בכתפיים בעורף ואני יודעת שהגזמתי..תיכף מרפה... הגוף שלי למד להגיב לנפש שלי מהר מדי..פעם זה כאב לאחר שבוע או חודש..היום זה כואב לאחר שעתיים..הגוף שלי שומר על הנפש.. מענין???..... אני מזדהה איתך מאוד מאוד...למדתי גם לעשות אחרת...וזה בסדר. מחבקת אותך...

 

[sholy]

כותבת יקרה...

כותבת יקרה כל מבינה את ההרגשה שלך... את המצבר המתרוקן...שלך כמו שלי ההגשה של המשא הזה... האני החיצוני והאני הפנימי והכול על גבך הילדים שצריכים אותך והשאלה מה איתך מה את צריכה? זו שאלה ייתכן ורטורית שאת צריכה לענות לעצמך את התשובה אולי חלק ממילוי המצבר הוא על ידי השלמת הצרכים שלך כאדם... אני מנסה היום למלות מצברים עם דברים שאני רוצה... ואשר חסרים לי... החום שגם אני צריכה...