אמא שלי היא הסבתא הדומיננטית
בחיי הבנים שלי. חמותי גרה בשדרות אנחנו בצפון, כך שהקשר מבוסס בעיקר על טלפונים ותמונות במיילים , אבל מתראים מעט מאוד ( היא אשה מבוגרת והנסיעות לפה קשות עליה, ולאור מה שורה שם היא מפחדת שנבוא עם הילדים , פעם אחרונה שהיינו שם "זכינו" לגשם קסאמים מאוד קרוב ומפחיד, היא חוששת לסכן את הבנים ואותנו, ואני כמובן לא אסכן את הבנים שלא לצורך) ההורים שלי גרים אומנם בישוב אחר אבל במרחק של 20 דקות נסיעה בערך, אולי קצת פחות.... כמובן שאני מתייעצת משתפת ושואלת לדעת הוריי , לא תמיד מקבלת את דעתם אבל בהחלט מתייעצת ומשתפת. ההורים שלי הם חלק מחייהם של הבנים, מעבר לשיחות טלפון מיילים תמונות וכו'....אלא גם ברמה הפיזית, אין מצב שיעבור שבוע מבלי שההורים שלי יקפצו לראות את הבנים, כשצריך בייביסיטר זה אך ורק ההורים שלי, הם מעורבים אבל "מהצד". הם בתפקיד חייהם סבתא וסבא, הם לא בתפקיד המחנכים (למרות שזה המקצוע של אמא שלי...מורה ומחנכת שכבר פרשה בנתיים). לא הכל חלק.....כבר היו מקרים ומן הסתם יהיו מקרים ....שאני מזכירה להורים שלי שאנחנו מחליטים ובעלי הדעה בכל הקשור לבנים....לאו דווקא בנושאי חינוך אלא בכלל. לזכותי יאמר שלמדתי גם להרפות קצת כשצריך.... ביום רביעי אני נוסעת עם גולן לבי"ח וההורים שלי יוציאו את הבנים מהגנים אחה"צ ויעשו איתם יום כיף באלונים ואצלם בבית (טבעון) עד שנחזור מביה"ח, ברור לי שההורים שלי יקנו להם ויתנו להם דברים שאני מן הסתם הייתי מסרבת, אבל למדתי שלפעמים זה בסדר,זו ההנאה שלהם כסבאסבתא לקנות לילדים וזו ההנאה של הילדים לבקש מסבאסבתא "תקנו לי" ולקבל כמעט כל מה שיבקשו. מאחלת לעצמי לזכות להיות סבתא, ולהיות סבתא אהובה ונהדרת לנכדים שלי, כמו שאמא שלי לבנים שלי. וגם כמו סבתא שלי לנינים שלה.....
