סיפורי המתנה

[yafchuk]

סיפורי המתנה

ממשיכים להמתין גם בעידן המודרני.. למישהו יש סיפור מעניין שקרה לו בזמן המתנה? זה יכול להיות בתור לבנק, בהמתנה לאוטובוס, לראיון עבודה, לרופא, לטיסה וכל מה שקרה לכם בזמן המתנה יתאים בהחלט

 

[mysterious V]

סיפור:

1. חבר של אמא שלי, שהוא רופא, סיפר לה שפעם הוא יוצא לחדר ההמתנה, ושם הוא רואה מישהו מצלם את כל הקירות, אולי כדי לבדוק שאין שום מצלמות מעקב. אם אזכר בעוד אז אכתוב.

 

[אלמרה]

לא תאמינו לי כי גם אני לא הייתי

מאמין לו היה מישהו מספר לי... היה זה בתורים הארוכים שהשתרכו בפתח הסניף הראשון של מקדונלד שנפתח לפני שנים רבות בקניון בר"ג. לא עמדתי בלחץ הילדים ונסענו, מצאנו חניה, חנינו ועמדנו בתור. היה זה התור הכי ארוך שאני זוכר בו עמדתי מימי - אבל בניגוד משווע למה שאדם מן השורה מייחל בעת עמידה בתור ארוך, התפללתי שהוא לא יגמר לעולם.... הענין היה כבר כמעט בשלב בו כבר ראיתי את הקופאית, וכבר ריחות ההמבורגר והצ'יפס גירו לי את כל הרירים, הדוחק והצפיפות היו באמת בלתי רגילים עמדו באותו תור מאות בני אדם. לפתע אני חש שהאישה הנכבדה העומדת לפני בתור, משלבת ידיה לאחור ותרה בנחישות אחר... האשכים שלי! לרגע, בהלם מוחלט, ניסיתי לזוז אחורה אבל נתקלתי באיש שכרסו דחקה אותי קדימה כקפיץ.... שיקול מוטעה היה לזוז אחורה שכן הגברת החסודה, לא וויתרה וכל משך העמידה בתור, ללא מבט אחד לאחור כדי לדעת את מי היא מענגת, היא שיחקה לי ואני לא ממש סבלתי ולכן מצידי לא היה אכפת לי שהתור יארך ויתמשך... הילדים ש"תפסו" שלחן היו מאוד שמחים עת הבאתי להם את המגש עם ההמובורגר והצ'יפס והקולה (אז עוד לא היה אפשר "להגדיל" ולו היה, לא הייתי מהסס...)

 

[אשדודיה]

בגלל זה אני אוהבת ליסוע באוטובוס...

בגלל הצפיפות...

 

[אשדודיה]

איפה להתחיל??

נתחיל בזה שאני ממתינה להסעות של הילדים בבוקר... בוקר אחד שומעת צפצוף של רכב, מי זה? דייט לשעבר...חילופי מילים מעברי הכביש... מה הקטע? צפצוף של רכב איפה שאני גרה בזמן שכולם חוזרים מבית הכנסת ושולחים את כולם למוסדות לימוד... חוויה משעשעת למדיי... להמשיך?

 

[אלמרה]

ודאי... זה מתח!!

ספרי... מה קורה?

 

[אשדודיה]

מי אמר אני ולא קיבל...

עוד משהו שקרה לי בחנות שהזמנתי ורד.. נכנס בעל החנות..אהלן מה שלומך אני מכיר אותך? עניתי לא.. את מוכרת לי..מי ומה את.. ככה התגלגלה שיחה..ושאל אם אני מחפשת עבודה.. וככה הגעתי לעבודה באולם ארועים...אולם שלעבוד בו זו חוויה בפני עצמה.. קרן

 

[שילה1]

פעם ,לפני המון שנים,שבתי ברגל

מכיוון חוף הים האהוב עליי,לכיוון מקום הו תחנות אוטובוסים. ימים אחרים אלה היו. בעודי פוסעת לי,חצי לבושה ורטובה,עצר לידי רכב,והנוהג בו היציע טרמפ עד לכניסה,אגב,מנהג רגיל באותם ימים. בנסיעה שארכה כ-5 דקות,השיחה זרמה נפלא,והאיש נראה נפלא.........גם! אותו נהג היציע לי לאכול עמו צהריים,למרות שכבר היה כמעט ערב.(ועוד יום שישי!) הסכמתי בתנאי שיעצור בחוף הסמוך,ובמלתחות אחליף בגדים. וכך היה.וכך הכרתי במקרה בן זוד לתקופה לא כל כך קצרה. מאז-הוא עלה לגדולה,יא ענו-התעשר:הוא במרצדס שלו,ואני נטולת, הוא בנסיונות שכנוע ואני בעקשנותי כי רבה. ובכל מקרה ,שומרים על ידידות מינימלית שכזו ,של היי וביי ,וטלפונים נדירים. ללמדכם-מה שהיה טוב לימים עברו,לא בהכרח מתאים לי היום.