פעם ,לפני המון שנים,שבתי ברגל
מכיוון חוף הים האהוב עליי,לכיוון מקום הו תחנות אוטובוסים. ימים אחרים אלה היו. בעודי פוסעת לי,חצי לבושה ורטובה,עצר לידי רכב,והנוהג בו היציע טרמפ עד לכניסה,אגב,מנהג רגיל באותם ימים. בנסיעה שארכה כ-5 דקות,השיחה זרמה נפלא,והאיש נראה נפלא.........גם! אותו נהג היציע לי לאכול עמו צהריים,למרות שכבר היה כמעט ערב.(ועוד יום שישי!) הסכמתי בתנאי שיעצור בחוף הסמוך,ובמלתחות אחליף בגדים. וכך היה.וכך הכרתי במקרה בן זוד לתקופה לא כל כך קצרה. מאז-הוא עלה לגדולה,יא ענו-התעשר:הוא במרצדס שלו,ואני נטולת, הוא בנסיונות שכנוע ואני בעקשנותי כי רבה. ובכל מקרה ,שומרים על ידידות מינימלית שכזו ,של היי וביי ,וטלפונים נדירים. ללמדכם-מה שהיה טוב לימים עברו,לא בהכרח מתאים לי היום.