עידכון יום

[parpare bar]

עידכון יום

היי בנות. יום ארוך-קל-קשה, עבר על כוחותינו. היום הייתה הסקירה הראשונה. שלושה שבועות ספרתי וחיכיתי לבדיקה, והנה היא באה. ובכן, הכל תקין. האיש שלי והרופא ממש התמוגגו החליפו חיוכים ומבטים מתפעלים ואפילו כמה חידודי לשון. היה להם נחמד. אני כל הבדיקה עצמתי עיניים, והבהרתי לרופא שהאיש שלי רואה בשביל שנינו, כשהגיע מין העובר לא הייתי מספיק חדה (כפי שתכננתי..) ומין העובר התגלה לי.. אח"כ הגיע הדיון על המי שפיר. אני אתמצת ואומר שהרופא שלי משאיר את ההחלטה בידינו, הוא כל הזמן חזר ואמר שעברתי טראומה ולא ברור מה מידת הסיכון לו אני מוכנה (במקרה ומי השפיר יחליטו לא להתחדש? או בכל מקרה אחר שעשוי להביא לאובדן ההריון

) כך או אחרת הוחלט, שבעוד שבועיים נגיע ל א.ס נוסף,נראה את ההתפתחות של העובר -ואז נקבל החלטה. אני יצאתי מהבדיקה מפורקת לחלוטין. הכל חזר אלי בבום! כאילו זה היה ההריון הקודם, שאיבדתי, עם כל הפחדים והחיטוטים בגוף שלי והחיוכים של ההתחלה וה'אין המשך'. במילים אחרות, הזיכרון השתלט עלי , והוא מוחשי מדי. אין לי דרך ודאית לדעת שהעובר שיוולד (כן אחרי שיוולד..) יהיה בריא גם מי שפיר לא מבטיחים 100%. אין 100%. לא רק אובדן התמימות, אלא גם אובדן השפיות. אם עד עכשיו חיכיתי לסקירה השניה ולחלבון ההוא וכד', עכשיו מתחוור לי, שגם אלו אינם ערובה לכלום. ואני רוצה עובר בריא. הרי לא סתם הפסקתי את חיי קודמו לא? (והנה אמרתי את הנורא מכל) ועכשיו? מה עושים עכשיו? איך מתמודדים עם כל סימני השאלה האלה? איך אפשר לנשום סדיר? כמה שאני מאמינה אבל גם כמה שקשה לי. אני רגישה כמו כלואה בתוך עצמי. אז עכשיו אני סופרת את השבועיים האלה, זה הכי פרקטית שאני יכולה להיות. אני יודעת שאני כותבת דברים קשים, אבל אני באמת מרגישה שהמשא על גבי הולך ומכביד באופן כזה, ששפיותי ואורך הרוח שלי עומדים במבחן קשה. מבחן שאני מפתללת (מתפללת + מתפתלת) לצלוח בשלום. כי מה בסה"כ אני רוצה? להיות אמא. כמה פשוט כמה מסובך. סליחה על העומס הרב סליחה על האורך וסליחה שכ"כ קשה לי ואני מטיחה הכל בכן.ותודה.

 

[טאניוש]

../images/Emo24.gif

ימים קשים עוברים עליך. אחזיק לך אצבעות לכל בדיקה ובדיקה. אכן אין 100% אבל רוב ההריונות מסתיימים בתינוק בריא, ואני כל הזמן משתדלת לחשוב אופטימית, הרי תרמנו כבר כל כך הרבה לסטטיסטיקה, הגיע זמן שגם אנחנו נהיה בצד הנכון

. ובאמת שאת לא צריכה להתנצל, כאן המקום. כולנו באותה סירה...

 

[happy]

פרפר יקרה

לצערי אין שום דרך בעולם להבטיח שההריון הסתיים בלידת תינוק בריא. אבל... אנחנו צריכות להתעלות על עצמינו ולומר לנו שהפעם זה יסתיים אחרת, ההריון יסתיים טוב. אין מה לעשות וכל בדיקה היא קשה ועושה flash back. את צריכה לעשות מה שטוב לך ומה שמתאים לך. אין טעם לפתוח שוב את הדיון על מי השפיר לכל אחת יש את האני מאמין שלה. את ובעלך צריכים לעשות מה שאתם חושבים ומאמינים שהכי הכי טוב ובריא לכם. אני בטוחה שאחרי הסקירה המאוחרת הכל יראה הרבה יותר טוב ותתפסי יותר בטחון. מחזיקה לך אצבעות לימים טובים יותר.

 

[בק ביק]

שלום פרפר

אכן זה קשה. מי שלא חוותה אבדן הריון מתקשה להבין על מה כל המהומה. כולן רוצות ילד בריא... אבל רק אצלנו פה ההבנה עד כמה הדרך מפותלת וקשה היא כ"כ מוחשית. פה נמצאות אלה שנפלו בצד הממש לא טוב של הסטטיסטיקה והצליחו לחזור ממנה לעקומה הרגילה. וכמה מאתנו יחזרו פעם נוספת לצד הלא נכון של הסטטיסיטיקה? אבל כאלה הם החיים באופן כללי. להבדיל כמה שאני מפחדת מפיגועים, נמנעת ממקומות הומים. אני עדיין לא מפסיקה לנהוג והרי סטטיסטית יש לי סיכוי יותר טוב להפגע בתאונה. אז מה ההגיון? אין הגיון. ככה זה גם בהריון. אני מקווה בשבילך שהכל יהיה תקין. אבל את צודקת כשאת חושבת שיש סיכוי שלא. הרי היית שם וחווית מה קורה כשזה לא. אבל אין ברירה. חברה שחוותה אבדנים משלה אמרה לי פעם שעל כל הריון צריך להסתכל כהריון חדש, אחרת בראיה לאחור כשהתינוקי כבר יהיה אצלך בידיים תצטערי על כל הרגעים הקסומים בהריון שאבדת לטובת פחדים. כי ביננו מה את באמת יכולה לעשות? אה אחוז אין. אז תעשי מה שאת יכולה שיגרום לך להאמין שעשית מה שאפשר לוודא שהעובר הזה תקין ותאמיני. כי לא נשאר עוד שום דבר שאת יכולה לעשות חוץ מלהאמין.

 

[Tנקר בל]

אכן אין מאה אחוזים

ראשית - ברכות לסקירה הטובה

אני קוראת את מה שאת כותבת ומרגישה שאני כל כך מזדהה איתך. מאוד קשה לחיות כך בחיפוש אחרי הוודאות המוחלטת שהכל יהיה בסדר, כי וודאות כזו אין הרי בשום תחום, גם לא בהריון שלנו, וגם אחריו - אחרי שכבר נולד תינוק בריא, מישהו מבטיח שהוא לא ייפגע בהמשך? אם אני מתחילה לחשוב על כל מה שיכול לקרות - אני מרגישה שאני יכולה להשתגע. הרי כל כך הרבה דברים שבכלל לא תלויים בנו עלולים לקרות ליקרים לנו מכל. אני מנסה לא לחשוב על כל המקרים הללו. בשלב מסויים הבנתי שהחרדות הללו באות אצלי ממקום של צורך בשליטה. האובדן הקודם התרחש בכלל בלי שהייתי מוכנה לו. הייתי בטוחה שהכל בסדר, ואח"כ כשהתברר לי שהתינוקת כבר בלי דופק, הרגשתי כל כך טפשה בגלל האושר שחשתי קודם, והחרדות הללו כביכול מבטיחות שזה לא יקרה שוב. שלא תגיע אלי שוב מכה לא מתוכננת. לפחות - אם תגיע מכה - אני אהיה מודעת לה מראש. היום אני חושבת שזה לא נכון - המכה יכולה להגיע מכיוון אחר לגמרי. מכות גורל כאלו הן תמיד לא צפויות. גם אם מתכוננים להן כל הזמן (למשל, מישהי יכול לצפות, שתחליף החלב שהוא נותן לתינוק שלו יהרוג אותו???). מבחינתי ברגע שהבנתי מה הרווח הלכאורי שאני מפיקה מהחרדה, אני מבינה גם מה אי הרציונליות הכרוכה בה, ויכולה יותר בקלות להתמודד איתה, ולנסות להימנע ממנה. הרבה פעמים אני תופסת את עצמי ברגעים כאלו של חיפוש אחרי הוודאות שהכל יהיה טוב רגעים כאלו של פחדים וחרדות. במצבים כאלו אני מנסה במודע להתחיל לחשוב מחשבות אופטימיות יותר, לומר לעצמי שהכל יהיה בסדר. הרי באמת הסטטיסטיקה היא בהחלט לטובתנו! אני מאוד מאמינה ואני חושבת שקל יותר לאדם מאמין, שחושב שגם כאשר משהו משתבש - יש לכך תכלית. גם הסבל שלנו איננו סתמי, ויש איזה שהוא סדר בעולם, שמכוון את הטוב ואת הרע שעוברים עלינו, והכל נועד לאפשר לנו ולעולם הסובב אותנו צמיחה ובנייה. אני חושבת שההתמודדות עם החרדה הזו נעשית קלה יותר ככל שההריון מתקדם. למרות שאצלי האובדן התרחש בסוף ההריון, אני מרגישה יותר בטחון מאשר בתחילתו. אני מקווה שכך יהיה גם אצלך. אני מאחלת לך שהשבועיים הללו יעברו עלייך בטוב ובשלווה, ושתהיי שלמה עם מה שתחליטי לגבי בדיקת מי השפיר.

 

[לינדט]

היי פרפר

מזל טוב על הסקירה התקינה, עשית וי על עוד בדיקה. לגבי מי שפיר, עברת טראומה נוראית ורק את יכולה להחליט כמה את מוכנה להסתכן, ההחלטה בידיך ואין נכון או לא נכון. לצערי, אין דרך ודאית לדעת שהעובר יהיה בריא, מרבית התינוקות נולדים בריאים וצריך רק לקוות לטוב. רובנו מספיק היסטריות ועוברות המון בדיקות במהלך ההריון, דבר שמשפר את הסיכויים. איך מתמודדים עם סימני השאלה? הלוואי שידעתי, גם אצלי הם מרחפים. אני משתדלת להיות עסוקה ככל האפשר והאיש יודע שעליו להיות איתי כמה שיותר, זה עוזר. יש ימים קשים יותר ופחות, וצריך לעבור את כולם. שולחת לך חיבוק גדול

 

[ariane]

אני מאוד מזדהה

איתך וגם עם מה שבק ביק כתבה. זה בארך מה שרציתי להגיד לך. כדי להרחיק ממני את הפלאש באקים האלה אני מתייחסת לכל הריון כחוויה חדשה אבל זה ממש קשה. פתאום קופצות תמונות של ההריונות בקודמים. אבל צריך להאמין שהפעם זה יהיה בסדר וגם אם לא עשית הכל שיהיה בסדר. אנחנו כבר לא יכולות להיות תמימות אבל אסור לנו לתת לעבר שלנו להשתלט על ההריון החדש. מאוד קשה לי להסביר איך אני מתמודדת עם האבדנים שלי כי אני מרגישה כמו פיצול, צד אחד מקווה וצד אחר לא רוצה להסתכל קדימה.אני חושבת שהפיצול הזה מאפשר לי להמשיך בלי להשתגע ובלי להרים ידים. אני מאחלת לך שתמצי בדרכך את האיזון שלך שיעזור לך להמשיך את ההריון בלי יותר מידי שאלות שבכל זאת אין אליהם תשובות. שולחת לך חיבוק וחיזוק

 

[קליניק35]

אין על מה להצטער, בשביל זה אנחנו

פה. נקודה! קראתי וכל כך הזדהתי, מכיוונים אחרים אבל ממש מבינה את התחושות הקשות ואת הקושי להוציא את הדברים ולכתוב אותם...זה עושה את הכל יותר מוחשי ולפעמים זה לא עוזר... אני תמיד חשבתי שהטיפולים או הכניסה להריון הם הצד הבעייתי ופעם שעוברים את הקושי הזה..שנתיים שלוש של נסיונות, הרי הריון זה הדבר הכי ברור וטיבעי שיש. המציאות שאנחנו מכירות טופחת על הפרצוף במלוא הדרה וכשנראה שאין יותר מגעיל ולא רצוי, מגיעה לה הבדיקה או הסיטואציה הנוספת שמקשה ומעמיסה יותר. אין לי איזו חוכמה שתעזור לך לשמור על השפיות עד הבדיקה הבאה, רק להגיד שמבינה, מחבקת מרחוק ומאחלת לך את הכי טוב שאפשר. מאמינה שבסוף תעשי את ההחלטה הכי טובה לכולכם, לך (קודם כל), למשפחה (בעל וכו') וכמובן לעובר/ית. השיקולים של הפעם הקודמת לא רלונטים עכשיו. זה הריון חדש, תקוות חדשות ותנסי לנתק מהעובדה שפעם קודמת השיקול היה בגלל... מתוקה כשהסטטיסטיקה מכה בנו זה לא משנה אם זה קורה ל3% מהאוכלוסיה. אצלנו זה המאה אחוז. מה שהכי מרגיש לך טוב ומה שהלב והנשמה אומרים לך לעשות תעשי. כן בדיקה, לא בדיקה, מקווה שתקבלי לזה תשובות בUS הבא. ועם כל הקושי, לכאן או לכאן, תחליטי את ההחלטה שיהיה לך הכי קל לחיות איתה. גם אם האופציות הן לא טובה מול טובה מאוד...וזה קשה אני יודעת. אני עוד לא שם (בהריון או בטיפול לקראת)אבל לאור גילי כנראה אהיה חייבת לעשות מי שפיר וחשבתי גם על זה... יצא לי ארוך. אנחנו פה. מחזקת מרחוק. שיהיה הכי טוב שאפשר. מחזיקה אצבעות.

 

[parpare bar]

תודה!

תמיד אחרי שאני יורה את עצמי לפורום יחד עם כל הפאתוס הכאב והאמת שלי ועוד לפני קבלת התגובות..) משהו בי קצת נרגע. לפחות לזמן מה. אז היום קמתי ליום חדש, במהלכו הגיתי רעיון ליזמות שהלואי ויצליח לי (ואז בנות כוווולכן על כל צאצאכן העתידיים והנוכחים, תתארחו ב'סוכתי'..) וכמו שאתן שמות לב, התעוררה בי האנרגיה שוב והמרץ ככה מתחיל לרוץ לי שוב בדם. טאניוש, הפי, בק ביק, לינדט,אריאן, קליניק וטינקר יקירותיי!! כפי שכבר אמרתי בעבר אתן מדהימות, ותודה . אני עוד איילל כאן בפורום, ואעדכן (אמן רק דברים טובים

) ובסוף כולנו ,אינשאללה, נחליף תמונות של הצאצאים. לשמים כחולים כחולים