parpare bar
New member
עידכון יום
היי בנות. יום ארוך-קל-קשה, עבר על כוחותינו. היום הייתה הסקירה הראשונה. שלושה שבועות ספרתי וחיכיתי לבדיקה, והנה היא באה. ובכן, הכל תקין. האיש שלי והרופא ממש התמוגגו החליפו חיוכים ומבטים מתפעלים ואפילו כמה חידודי לשון. היה להם נחמד. אני כל הבדיקה עצמתי עיניים, והבהרתי לרופא שהאיש שלי רואה בשביל שנינו, כשהגיע מין העובר לא הייתי מספיק חדה (כפי שתכננתי..) ומין העובר התגלה לי.. אח"כ הגיע הדיון על המי שפיר. אני אתמצת ואומר שהרופא שלי משאיר את ההחלטה בידינו, הוא כל הזמן חזר ואמר שעברתי טראומה ולא ברור מה מידת הסיכון לו אני מוכנה (במקרה ומי השפיר יחליטו לא להתחדש? או בכל מקרה אחר שעשוי להביא לאובדן ההריון
) כך או אחרת הוחלט, שבעוד שבועיים נגיע ל א.ס נוסף,נראה את ההתפתחות של העובר -ואז נקבל החלטה. אני יצאתי מהבדיקה מפורקת לחלוטין. הכל חזר אלי בבום! כאילו זה היה ההריון הקודם, שאיבדתי, עם כל הפחדים והחיטוטים בגוף שלי והחיוכים של ההתחלה וה'אין המשך'. במילים אחרות, הזיכרון השתלט עלי , והוא מוחשי מדי. אין לי דרך ודאית לדעת שהעובר שיוולד (כן אחרי שיוולד..) יהיה בריא גם מי שפיר לא מבטיחים 100%. אין 100%. לא רק אובדן התמימות, אלא גם אובדן השפיות. אם עד עכשיו חיכיתי לסקירה השניה ולחלבון ההוא וכד', עכשיו מתחוור לי, שגם אלו אינם ערובה לכלום. ואני רוצה עובר בריא. הרי לא סתם הפסקתי את חיי קודמו לא? (והנה אמרתי את הנורא מכל) ועכשיו? מה עושים עכשיו? איך מתמודדים עם כל סימני השאלה האלה? איך אפשר לנשום סדיר? כמה שאני מאמינה אבל גם כמה שקשה לי. אני רגישה כמו כלואה בתוך עצמי. אז עכשיו אני סופרת את השבועיים האלה, זה הכי פרקטית שאני יכולה להיות. אני יודעת שאני כותבת דברים קשים, אבל אני באמת מרגישה שהמשא על גבי הולך ומכביד באופן כזה, ששפיותי ואורך הרוח שלי עומדים במבחן קשה. מבחן שאני מפתללת (מתפללת + מתפתלת) לצלוח בשלום. כי מה בסה"כ אני רוצה? להיות אמא. כמה פשוט כמה מסובך. סליחה על העומס הרב סליחה על האורך וסליחה שכ"כ קשה לי ואני מטיחה הכל בכן.ותודה.
היי בנות. יום ארוך-קל-קשה, עבר על כוחותינו. היום הייתה הסקירה הראשונה. שלושה שבועות ספרתי וחיכיתי לבדיקה, והנה היא באה. ובכן, הכל תקין. האיש שלי והרופא ממש התמוגגו החליפו חיוכים ומבטים מתפעלים ואפילו כמה חידודי לשון. היה להם נחמד. אני כל הבדיקה עצמתי עיניים, והבהרתי לרופא שהאיש שלי רואה בשביל שנינו, כשהגיע מין העובר לא הייתי מספיק חדה (כפי שתכננתי..) ומין העובר התגלה לי.. אח"כ הגיע הדיון על המי שפיר. אני אתמצת ואומר שהרופא שלי משאיר את ההחלטה בידינו, הוא כל הזמן חזר ואמר שעברתי טראומה ולא ברור מה מידת הסיכון לו אני מוכנה (במקרה ומי השפיר יחליטו לא להתחדש? או בכל מקרה אחר שעשוי להביא לאובדן ההריון