הלו עורב צחור
כבר כתבתי על זה המון בפורום אבל גם אני אנסה לסכם. קודם כל אני לא משתמשת במונח "איכות הסביבה" זה לא מריח לי רציני מספיק, וגם מפריד אותי מה"סביבה". אצלי המודעות לגוף של האלה ולאיך אני מתייחסת אליה היא חלק אינטגרלי מהאמונה שלי. אני לא יכולה להגיד שאני מכבדת את האלה הגדולה, שאחת הפנים שלה היא אמא אדמה, ובאותה נשימה להרעיל אותה ולפגוע בה וילדים שלה שהם האחים והאחיות שלי. אני לא מרגישה שאני יכולה לקרוא לעצמי פגאנית - שעובדת את האדמה ועם האלות והאלים של הטבע - בלי שתהיה לי מודעות לאיך אני מתייחסת לאדמה. אני חושבת שבגלל הדגש על קדושת החומר ואחדות "חומר" ו"רוח" בפגאניות המודרנית, האמונה הזו כוללת בתוכה מודעות סביבתית פשוט משום שזה הגוף של האלים, הטבע, ושם הקדושה. וגם בגלל שאנחנו חלק ממנה כמובן, ובעצם הסביבה זה אנחנו. למרות כל זאת נתקלתי בכמה טקסים (גם כאן באנגליה) שבהם היה שימוש בכלים חד"פים מתוך חוסר מודעות. בשבילי זוהי צביעות ואני משתדלת שלא להשתתף בטקסים לאלה (או לאלים) כשחלק מהטקס הוא לפגוע ולהרעיל אותה. נראה לי אבסורד. מאוד קשה היום בתרבות המעוותת שלנו שלא להשתמש בפלסטיק בכלל, אבל אני מצפה מנשים שהולכות בדרך האלה שלפחות תהיה להן מודעות לעניין, ביחוד כשכל כך קל לבקש מאנשים להביא כלים מהבית, ולהרים טקס של אפס זבל. בבלטיין האחרון, אחרי שארזנו בחזרה את עמוד המאי, קברנו בבור שנשאר את הזבל האורגני שנותר, עם עלים יבשים כדי שיתקמפסט טוב, ועשינו את זה בצורה טקסית כמתנה למקום שארח אותנו. למרות שהיתה סעודה ע-צ-ו-מ-ה, לא היה זבל נוסף, כי כולם הביאו כלים מהבית. זה לא קשה בכלל - זה דווקא קל! רק כדיסקליימר - ברור לי שעדיין כמה שאני מנסה, אני עדיין פוגעת ומרעילה אותה כמעט בכל צעד שאני עושה. אני משתדלת להשתנות, ולהיות מודעת למה שאני בוחרת שלא לשנות כרגע. חיבוקים, שחר