אחרי שאמרו לי כאן בפחות
מארבע שעות שאני: א. מוגבלת. ב. בורה. ג. משתמשת בשפה יפה שאין מאחוריה דבר. אני חושבת שמי שחושב כך על זולתו, מבלי להכיר אותו - הוא אדם שלא פתוח לקבל דעות של אחרים. כנראה יש כאן כמה כאלה. מעודי לא התיימרתי להיות מדענית. אני לא. אבל אני מכירה מספיק מדענים דתיים שמאמינים באלוקים. אם חוקי הטבע משתנים, אדוני הנכבד, לוגית המדע אינו דבר קבוע אלא משתנה. ואז למה אני צריכה לחשוב שמה שקיים היום בעולם הוא מה שהיה לפני 5000 שנה? למה אני לא יכולה להאמין שהיו ארועים על טבעיים ביחס להיום, לפני שנים? אם הטבע משתנה, אז יש אפשרות שהוא כבר השתנה. אתה מוגבל מאוד בחושבך שרק מה שאתה רואה הוא מה שקיים. אני לעומת זאת שמחה להגיד שיש דברים שאני לא מבינה, לא כל דבר שקיים יהיה קיים, או היה קיים, ולא כל דבר אני יכולה להסביר את עצם קיומו. אני מכירה יפה בחוסר יכולתו של האדם לדעת הכל. לפני דורות מספר אנשים חשבו שחוק שימור החומר הוא פנטזיה תאורתית. בזמנו של גלילאו חשבו שכדור הארץ עומד. עוד כמה מאות שנים או אולי אלפי שנים, יגידו שפסילתכם הגורפת כל דבר שאין לו הוכחה פיזית, היא טעות גדולה. הבסיס הגדול של אמונה, היא היותה דבר לא מוכח. זה לא כושר שכלי, אלא כושר אמוני. לכן אין טעם בכלל לנסות להוכיח לאדם את האמונה. זה לא בר הוכחה. ואם חושבים כאן שאדם דתי אינו חושב על אמונתו, ואינו הוגה בה, זה רק מראה כמה החושבים הללו מעריכים אנשים אחרים.