על מה רבות אמהות ובנות?

[כל שנה בדצמבר]

גם אני מרגישה כך

וזה לא דועך עם השנים.

 

[mich78]

../images/Emo45.gif הרגשה נוראית בהחלט

לצערי מאוד מוכרת

 

[סנדרה רגב]

משתדלת כמה שפחות

אבל לפעמים ממש לא יכולה להתאפק ומתחיל ויכוח על סגנון לבוש או כסף ליציאות

 

[כל שנה בדצמבר]

עם הבנות?

 

[סנדרה רגב]

כן, יש לי אלרגיה

למכנסיים האלו שבקושי מכסים..... אז לפעמים ה"קריז" משתלט עלי ו....'המכנסיים אשמים'!

 

[כל שנה בדצמבר]

והן קונות את הבגדים לבד?

או שאת איתן ויכולה להשפיע על הבחירה? אני למשל קונה עם הבת שלי שלמרות גילה הצעיר יש לה טעם כבר משלה. מכנסים שלא מכסות את הת#$##ת אני מראש לא מרשה לה למדוד. איך חווית הקניה אצלכן?

 

[כל שנה בדצמבר]

לבת שלי אני מעירה די הרבה על חדר לא מסודר.

משתדלת לא להעיר בכל פעם שאני נכנסת לשם אבל פעם ביומיים אני מבקשת ממנה לסדר.

 

[פנה קוטה]

כבר לפני שנים רבות

הבנתי שלריב עם אמא שלי מותיר אותי מרוקנת, כועסת ומרירה. החלטתי שלא עוד. היום היא יכולה להגיד מה שהיא רוצה, אין שום בעיה עם זה. אני עושה מה שאני רוצה , כמו שעשיתי מאז ומתמיד וזהו. אני חושבת שאם היתה לי אחות המצב היה יכול להיות אחרת מבחינתי. עם אחי אני ביחסים טובים אבל זה לא כמו שיש אחות שאפשר להיות בקשר יותר קרוב ולפצות על חסך מאמא.

 

[שדה שיבולים]

לא רבה עם אמי

יש בינינו קשר מצוין, בו יכולות לומר זו לזו הכל, גם ביקורת, גם כשמשהו מעצבן, אפשר להתווכח, לא להסכים זו עם זו, אך לא מגיע לרמה של ריב.

 

[יערה היחיד]

אנחנו לא מגיעות אף פעם לרמות של מריבות - לכל

היותר אנחנו לא מסכימות על צבע של בגד לדוגמא, אנחנו "מתווכחות" אם ארוחה כזו מכילה יותר קלוריות מארוחה אחרת... אם בגד זה מחמיא יותר או פחות... כן לקחת כדור לכאב ראש או לנסות בלי כדור... אלה הם בדרך כלל הוויכוחים שלנו...