הגבול הדק בין אפס למשהו
לא לקפוץ בראש, קודם כל, החוקים האלה לא מצחיקים בכלל, בלעדיהם, מימדי העוני בקרב המשפחה החד-הוי היו קופצים להרבה מעבר לשליש מהאוכלוסיה שלנו. חוקים אלה הושגו במאמץ רב, כי לפני כן לא היה כלום, כך שהם מצחיקים רק מי שלא נלחם למענם.רק מי שפעיל/ה בתחום יודע כמה קשה לקדם חוקים בכנסת, כמה מאמץ דרוש כדי לשמר את הקיים, כמה אחריות נדרשת כדי לא לאבד את הקיים ושום דבר לא ניתן ללא מאבק מול רשויות שונות. זה כמובן רק מבוא. ולעניין עצמו, מי שמתחתן, לוקח בזאת אחריות, האחריות היא עסקת חבילה, סקס, כתף, עזרה בבית, בילויים, הרפייה רגשית ועוד וגם תמיכה כספית. כל אלה הם דברים שלרוב המשפחות החד-הויות חסרים במידה רבה או מוחלטת רוב הזמן.לבקש לשמור על מעמד של חצי חד הורית לאחר נישואים, זה כמו להגיד שרוצים חצי-זיון, או אוכל חצי-כשר. או שזה חד-הורי, או שלא: מגדל/ת לבד לבד את הילדים. ולא מתגורר עם בן זוג בקביעות. ברור שכל הורה ממשיך לדאוג לצאן מרעיתו אחרי שיינשא שוב, אבל יש גבול, גבול חוקי הכרחי, גבול מוסרי לא פחות. מי שמקיים את התנאים המבטלים את הקושי שבחד-הוריות, אל לו או לה לבקש עוד ועוד את הכתף של החברה. החברה תבקשת לסייע לילדים שהוריהם מתמודדים עם הקושי הזה, לא עם לוקסוס של זוגיות מינוס. מתוק חריף