שאלה לגבי בת אלימה של חברה

ליאת34

New member
שאלה לגבי בת אלימה של חברה

יש לי שתי חברות עם ילדים בגיל של בני, בן ובת.(בני שנתיים פלוס מינוס) הבת ממש אלימה ולא מפסיקה להרביץ מרגע המפגש עד סיומו, כמעט. ולא כי יש סיבה, זה לא שחוטפים לה צעצועים או משהו בסגנון, שני הבנים דווקא עדינים ובכלל לא נוטים להכות. אני משתדלת להמנע מלהפגיש בינהם, לחברה שלי עם הבן יש תיאוריה שהילד שלה צריך ללמוד להתמודד גם עם כאלה ילדים ושזו הדרך שלה להביע את עצמה. אני ממש לא בעד, הוא מספיק מתמודד בגן והריהמפגש איתה לא יהפוך אותו לפחות עדין (עובדות בשטח), אז למה שיספוג התעללות בלתי פוסקת? אני באמת לא מצליחה להבין מה הערך המוסף שלו מזה מה דעתכם?
 

tiger mom

New member
אני איתך לגמרי

אני חושבת שילד בגיל שנתיים לא יפסיק להרביץ אם לא יסבירו לו שזה לא נעים ולא בסדר ואסור. ואני משתדלת להרחיק את הבת שלי מילדים כאלה. ילדים מרביצים ונושכים ושורטים. גם שלי. ואין לי בעיה שזה קורה מדי פעם (גם כשהבת שלי בצד שמקבל מכות). כי הם קטנים ומתוסכלים ולא יודעים איך להביע את עצמם ואיך להביע כעס ואיך להתמודד עם מצבים מסויימים.אבל בתנאי שהילד השני מקבל הסבר או מורחק בגלל מה שהוא עשה. כי ילד שלא מסבירי םלו- הוא סתם ילד שמכה וטוב לא יצמח מזה.
 

הדס D

New member
אוי... אני כל כך מבינה...../images/Emo122.gif

זה כל כך עדין וכלכך קשה שאין לי דרך לתאר לך... מחתימתי ניתן להבין שאני רואה הרבה ידים, וכשיש ילד אלים במיוחד- את יודעת, יש כאילו שמתקשרים ממש בביסים לחברים... אני בתפקיד- מעירה, אבל כאמא- מאוד קשה לי להעיר לחברים של בנותי ואני משתדלת להימנע... מודה..
 

tomer2007

New member
את באמת לא צריכה להיות אדישה למכות

את נמצאת שם בשביל להגן על בנך - מה שהוא לא תמיד יכול לעשות אבל מצד שני - אני גם מבינה את האמא השניה שאומרת שגם עם זה צריך להתמודד... במקרה גם לי יש בן ובמקרה בדיוק היום היתה פה חברה שלי עם בת בגיל שלו עם מנהג מעצבן למשוך בשערות, לחטוף לו כל דבר מהידיים ולעצבן אותו כמה שרק אפשר... אני יושבת קרוב אליהם, ןכשקורה המקרה אני מחבקת אותו ואומרת לו לעשות לה נו נו נו....אני גם פונה אליה ואומרת לה לבקש סליחה ולתת לו נשיקה (שזה אגב בדיוק מה שהוא למד שעושים כשהוא מכאיב למישהו אחר). אני לא אדישה ולא עוברת על זה בשתיקה. מצד שני, גם לא יוצאת מכלי ושומרת על פרופורציה נכונה - כי מחר זה יכול להיות הבן שלי שימשוך לה ביער או יכבד אותה בשעון חינני על הלחי...
 

mevav1

New member
לפני כחצי שנה הייתי במצב כזה

רק שהגיל היה כבר גדול יותר, סביב השנתיים ו8 ועד שלוש וקצת שזה הגיל שהמכה הייתה..בתי גדולה ממנה בחודשיים. אז מה שהיה הוא שהגיעה לגן ילדה שלמראה ראשון ושני נראית מתוקה, אבל אחרי היכרות, זה ממש לא נראה כך. אותה ילדה נהיחיתה מכה את בתי המסכנה כל הזמן ועל כלום(לאותה ילדה יש בעיות דיבור די קשות לדעתי) ולא רק שאותה היא מכה, אלא גם אותי היא הכתה. אז אחרי כמה חודשים שהקשר המוזר הזה נמשך והאמא הפסיכית רק צחקה, שמתי לזה סוף. לא הייתי יותר בקשר עם האמא וכשהיא רצתה להפגישן, אמרתי לה שעד שהיא לא מחנכת אותה ולא יודעת כיצד, שתפסיק עם כך, אין לי מה להפגיש בינהן...ומה אומר לך......פתאום שקט לנו..וטוב לנו...וכיף...אני לא בקשר איתה מאז אמצע אוגוסט למעשה. אני רק מקווה שהאמא לתמד לקח ותדע להיות כבר אמא כי הילדה משתלטת עליה לחלוטין וממש ממש לא מקשיבה לאמא..ממש ילדת פרא וסליחה על המילה הזאת, אבל זה ממש ככה, ללא ריסון בכלל.. אז אם גם ילדך סובל/ת,ניתן להפסיק את זה כי ילדינו לא קורבן.. ודבר אחרון....לאורך כל החודשים, ניסיתי, ממש ניסיתי שהילדה לא תכה אותנו ורציתי שהן תהיינה בקשר, אבל כשכלום לא עזר, הפסקתי זאת כאמור אחת ולמיד.
 
../images/Emo41.gif מעניין אותי לשמוע את דעתכן

באיזו מידה אנחנו, כהורים, צריכים להתערב לטובת הילד בגן המשחקים - דוגמא: אתמול הייתי עם הדרדס בפארק חדש, והילדים שם היו לא נחמדים - בלשון המעטה (שני ילדים בני 6-7 שלא היו מלווים בהורים) הדרדס דווקא רצה לשחק איתם, והם לא כ"כ, בשלב מסוים הם עלו לקרוסלה, והוא הלך אחריהם וניסה לטפס, כיוון שהם סובבו, הוא נפל (לא נפילה רצינית) בשלב זה התערבתי כמובן ואמרתי להם שזה לא בסדר להפיל אותו ככה ושגם הוא רוצה לעלות - הם ענו שהם מסובבים מהר עכשיו (מדהים אותי כל פעם מחדש איך ילדים קטנים עונים היום למבוגרים או אולי זה רק לי?) - ואני לקחתי את הקטן משם למרות שהוא מאד רצה לעלות גם - ועניינתי אותו במקום זה במגלשה - אבל עדיין אני תוהה לעצמי, אם לא הייתי צריכה להכריח אותם לתת לו גם - ותמיד אני תוהה, איזו מידה של סמכות אנחנו יכולים וצריכים להפעיל, כהורים על ילדים של אחרים במקרים כאלו - כמובן שמדובר בדר"כ בילדים שלא מלווים בהורים אחרת הבעיה שונה לגמרי...
 

tomer2007

New member
אני מנסה לדבר איתם בגובה העיניים

בלי ויכוח אם הם עקשנים וחצופים - אני מוותרת ומעניינת את לונזו במשהו אחר. בכל מקרה - ילדים בגיל 6-7 גם זכאים לשחק כאוות רצונם בגן שעשועים ומן הסתם לא מעניין אותם לסובב לאט או להתחשב בתינוקות..
תנסי לשים עצמך בנעליים שלהם
מה שכן - אני ממש מרגישה איך הלב נצבט בשביל הדרדס שרצה לשחק איתם....אני מסוגלת להתחיל לבכות כשלונזו רוצה לשחק עם מישהו והמישהו הזה לא מתייחס אליו (אבל אולי זה ההורמונים של ההריון?)
 
האמת שיצאתי משם על סף בכי

זה לא היה רק זה שהם לא רצו לשחק איתו, הדרדס "התאהב" באחותם הקטנה (בת 4 אולי, יש לו קטע לילד, עם נשים בוגרות) , והם מצידם היו מאד גועליים, צחקו עליו וכו', עודדו אותה לברוח ממנו, דברים כאלו - בזמן שהוא ניסה לחזר אחריה כמיטב יכולתו - בסוף לפני שהיא הלכה הוא אפילו הלך וחיבק אותה, הוא פשוט לא ידע איך לגשת אליה
אני מניחה שמנקודת המבט של ילדים בני 6-7 זה באמת מצחיק במיוחד שהם בשלב שבנות מגעילות וחיבוקים וכו' בין בנים לבנות זה בכלל מחוץ לתחום - לי היה פשוט עצוב בשבילו (אז זה לא רק ההורמונים של ההריון, כנראה
)
 

memko

New member
אוי אוי אוי אוי איך אני לא מתמודדת עם הקטעים

האלה שעומר רוצה לשחק עם ילד או ילדה והם לא רוצים....הם רק ילדים, מה לעשות אבל כל כך כואב לי לראות שלא רוצים לשחק עם הילד שלי...אני יכולה להתחיל לבכות מזה ולי אין הומונים של היריון....... כמה שנרצה להגן עליהם - לא תמיד אפשר אה?..
 

אכדית

New member
במקרה הספציפי שתיארת הייתי מרחיקה

אין לילד מה לעשות עם בני 6-7, הוא לא מעניין אותם ויש סכנה שייפצע, במכוון או שלא. אם היה מדובר בבני גילו כן הייתי מתערבת שישתפו אותו, זה מתקן ציבורי וזכותו לעלות כמו שזכותם.
 

tiger mom

New member
הגבול הוא מאד דק

ואין כללים ממש ברורים. אני משתדלת לא להעיר לילדים של אחרים. במקרה שלך, נראה לי שלא הייתי אומרת כלום גם. הם לא חייבים לשחק עם הבן שלך, הם גדולים ממנו. נכון שזו גינה ציבורית ולא קרוסלה פרטית, אבל גם להם מגיע קצת לבד. וזו הזדמנות מצויינת ללמד ילד לחכות בתור. אני מתערבת במקרים שבהם אני רואה שלא מצליחים להסתדר לבד. אם זה עם חברים וילדים שאני מכירה אני מתערבת רק במקרים שבהם ברור שאין מצב שהילדים פותרים את הבעיה בניהם. אם זה ילדים זרים, אני מודה שאני מנסה להרחיק אותה מעימותים כאלה. בעיקר כשמדובר בילדים גדולים יותר. מנסה ללמד אותה להתרחק מהעימותים האלה. יצא לי לא אחת להתקל בילדים אלימים בגינות. הייתה גינה אחת ספציפית שהיו בה הרבה ילדים גדולים מדי ששיחקו במתקנים שהתאימו לילדים קטנים יותר. כמובן שההורים לא משגיחים עליהם. כמובן שהם רומסים את הקטנים והילדה שלי חטפה הרבה מכות שם וגם קללות (ודובר אז על ילדה בת פחות משנתיים). בסוף הגעתי למצב שהערתי לילדים האלה. ולא בנחמדות. יותר בכיוון של איום. לא גאה בעצמי, אבל גם לי יש גבולות (הילדה כמעט עפה ממגלשה כי ילד בן 5 דחף אותה וצעק עליה "זוזי מפה מטומטמת").
 
לא, לא היית צריכה להכריח אותם

זה לא כל כך היה עוזר לך, מבחינתם הוא רק מטרד למשחק שלהם, וזה לא היה עוזר אם היית מוחה. אבל אני כן יכולה להבין את תחושת התסכול שחווית. מסכן הדרדס
 
אני לא חושבת שאת צריכה להפגש איתה

אם הילד שלך סובל - האחריות הראשונה שלך היא כלפיו, ואם מדובר בחברה אהובה, אפשר תמיד להפגש בלי הילדים ולאו דווקא להתעקש על המשחק המשותף אם הילד לא נהנה - אין לזה ערך מוסף בעיני
 

ליבי777

New member
אין לזה שום ערך מוסף מלבד העובדה שבנך יכול

לצאת מהמפגש עם נשיכה או שריטה וכו'. אצלנו יש ילד כזה בגן של בני. הוא בן שנתיים וארבעה חו' ומתקשר המון באמצעות מכות. הוא נושך, דוחף, שורט, צובט, מה לא? אמא שלו לא מתמודדת עם זה כראוי לדעתי ואולי לא מתמודדת עם זה בכלל. בגן, אין לי מושג איך מתמודדים עם זה. מודה שזה מטריד ואנחנו באופן אישי כבר לא נפגשים הילד הזה אחה"צ למרות שהיינו נפגשים.
 

tomer2007

New member
אבל מה שאתן אומרות גורם לכדור שלג ../images/Emo70.gif

דבר ראשון - אל תשכחו שמדובר בילדים - לפעמים מעשים שנחשבים לאלימות בעינינו הם בעצם תוצאה של מוטוריקה לא מפותחת שלהם (רצתה לתת את המקל לילד וחבטה לו בראש עם המקל...למשל) דבר שני - ילד שלא יפגש עם ילדים אחרים - לא יוכל לחוות משוב על ההתנהגות שלו ולא יוכל לשכלל את המיומנות של המצאות עם אחרים. מה שיגרום לכל מפגש עם ילדים להיות חוויה מאוד רגשית ומאוד יוצאת דופן וכל פעם הוא יתנהג בקיצוניות דבר שלישי - ההורים יתפסו את הילד המכה כ"מוקצה" ולא יזמו מפגשים עם שאר הילדים - דבר שישאר גם אחרי גיל 3 - שבו המיומנות החברתית הרבה יותר מפותחת ילדים עד גיל 3 לא ממש מבינים את הרעיון של לשתף, להתחשב ברגשות אחר. הם לא מבינים שכמו שכואב להם גם כואב לאחרים (הם כן יכולים להגיד ולשנן כמו תוכי "כואב, סליחה, נשיקה" אבל לא ממש מבינים את משמעות הרעיון מאחורי העיניין) לדעתי צריך כן להפגש וכן לנסות לעזור לאמא עם הילד המכה. זו לא תמיד אשמתה ואשמת החינוך ולא נכון להשאיר אותה לבד במערכה. גם אל תשכחנה שמחר זה יכול להיות הילד שלכן שיתן ביס עסיסי לילד אחר - איך תרגשנה אם שאר האמהות והילדים ינתקו איתכן קשרים?
 

happy00

New member
אבל אם המפגש הופך להיות עינוי

כי אחד הילדים כל הזמן מכה, אז אני אמנע מזה. יותר נכון אפגש לעיתים רחוקות, ואקוה שבפעם הבא יהיה יותר טוב. לא נפגשים בשביל לסבול. אני לא רואה בזה שום טעם. וזה גם אם הילד שלי הוא זה שמכה. כי אם הילד שלי מכה, אני צריכה לעבוד מאוד קשה לשמור עליו ולמנוע ממנו. לפעמים גם אין כימיה בין ילדים מסוימים. ילד יכול להתנהג נפלא עם ילדים אחרים, ובחברת ילד מסוים הוא כל הזמן מציק ומרביץ. לדעתי לא חייבים בכוח להפגיש דווקא בין הילדים האלו.
 

tomer2007

New member
נכון - בכח שום דבר לא טוב ../images/Emo13.gif אבל...

אולי מפגש במקום ניטרלי (גן שעשועים) יכול להיות קל יותר ברור שגם אני לא הופכת עולמות כדי להפגש עם מישהו שמציק לבן שלי, אבל מצד שני, מכירה מקרוב אמא שכל הגן התרחק ממנה כי הבת שלה נשכנית ומציקה, למרות כמה שהיא מנסה למגר את התופעה .... לילדה יש אופי מעצבן כזה... אני לא נפגשת איתן כל יום, אבל כשהיא מתקשרת, אני כן מזמינה אלינו ומתשתדלת להפעיל את 2 הילדים ככה שיהיה להם דברים אחרים להתעסק בהם בלי ללכת מכות....(יוצאים לטיול רגלי בשדה, עושים בעיקר דברים במרחב ולא בצפיפות....)
 

happy00

New member
בקיץ, כשנפגשים בחוץ במקום ניטרלי זה באמת יותר

קל. אבל בכל מקרה, אם האמא לא מנסה אפילו לשמור על הילד שלה, זה מעצבן.
 
זהו, הבעיה זה אם האמא לא מגיבה

או צוחקת - ילדים מכים, נושכים, שורטים, צועקים ומציגים שלל התנהגויות מלהיבות
הבעיה בעיני זו התגובה של ההורים - אם האמא לא מתערבת ומטילה משמעת על הילד שלה אלא צוחקת ומתעלמת, זה היה גורם לי להמנע יותר מלהפגש איתם - אם האמא מגיבה ופועלת, המצב שונה לגמרי
 
למעלה