כמי שמכיר את השניים הנ"ל...
ראשית, לדעתי לא רק שאתה לא "נטפל לזוטות", אלא דווקא נגעת ממש במהות! שנית, התשובה מעט מסובכת (ולכן - עדיף שתבדוק פיזית, כי א.ל נלמדת כידוע בעיקר דרך הגוף ולא דרך האינטלקט/ראש/ורבאלית), אבל אנסה: 1. כל יינן וכורם יודע שאיכות וטעם היין מושפע במידה רבה מסוג הקרקע בה גדלה הגפן. הדבר נכון גם לתלמיד ומורהו. 2. יש המון מהמשותף בין יונה מלניק לדני ווקסמן. 3. יונה הוא מאמן שיש לו את התכונה/יכולת מדהימה לעבוד גם בסגנון התחרותי-ספורטיבי וגם המסורתי (ותעיד על כך בודוקאן, יותר ממני). בקבוצות הבוגרים הוא עובד בסגנון המסורתי, שמאו דומה למדי לסגנון של דני ווקסמן (אם כי עם רוח מעט יותר "תחרותית-אוריינטד". שלדעתי חשוב מאוד להתנסות ולחוות גם אותה, בלימוד א.ל) 4. לדני סגנון ודרך ייחודית משלו, הנובעת/מושפעת רבות מדרכו הייחודית בתחום אמנויות הלחימה והרוח/פילוסופיה. דני מעיד ש- "הדרך הטובה ביותר ללמוד זן ולבגיע להארה היא דרך הג'ודו", והתחושה שלי היא שהג'ודו מהווה אצלו - בין היתר - כלי להשגת מטרות אחרות, בהן "דרך הנינג'ה". מבחינה זו, ומבלי שעברתי אצל כל המורים לאמנויות לחימה בארץ, אני סבור שדני הוא מאוד יוצא-דופן בדרך הלימוד שלו ובגישתו. לסיכום: אם אתה יכול להרשות לעצמך, אני הייתי ממליץ לשלב את דני + יונה (אני מנסה לעשות את זה. בהצלחה מועטה מידי, אבל תמיד בתקווה לשיפור!
). לך תתנסה. בהצלחה!
ראשית, לדעתי לא רק שאתה לא "נטפל לזוטות", אלא דווקא נגעת ממש במהות! שנית, התשובה מעט מסובכת (ולכן - עדיף שתבדוק פיזית, כי א.ל נלמדת כידוע בעיקר דרך הגוף ולא דרך האינטלקט/ראש/ורבאלית), אבל אנסה: 1. כל יינן וכורם יודע שאיכות וטעם היין מושפע במידה רבה מסוג הקרקע בה גדלה הגפן. הדבר נכון גם לתלמיד ומורהו. 2. יש המון מהמשותף בין יונה מלניק לדני ווקסמן. 3. יונה הוא מאמן שיש לו את התכונה/יכולת מדהימה לעבוד גם בסגנון התחרותי-ספורטיבי וגם המסורתי (ותעיד על כך בודוקאן, יותר ממני). בקבוצות הבוגרים הוא עובד בסגנון המסורתי, שמאו דומה למדי לסגנון של דני ווקסמן (אם כי עם רוח מעט יותר "תחרותית-אוריינטד". שלדעתי חשוב מאוד להתנסות ולחוות גם אותה, בלימוד א.ל) 4. לדני סגנון ודרך ייחודית משלו, הנובעת/מושפעת רבות מדרכו הייחודית בתחום אמנויות הלחימה והרוח/פילוסופיה. דני מעיד ש- "הדרך הטובה ביותר ללמוד זן ולבגיע להארה היא דרך הג'ודו", והתחושה שלי היא שהג'ודו מהווה אצלו - בין היתר - כלי להשגת מטרות אחרות, בהן "דרך הנינג'ה". מבחינה זו, ומבלי שעברתי אצל כל המורים לאמנויות לחימה בארץ, אני סבור שדני הוא מאוד יוצא-דופן בדרך הלימוד שלו ובגישתו. לסיכום: אם אתה יכול להרשות לעצמך, אני הייתי ממליץ לשלב את דני + יונה (אני מנסה לעשות את זה. בהצלחה מועטה מידי, אבל תמיד בתקווה לשיפור!